11 חודשי מאסר על תנאי, פיצוי של 2000 שקלים וצו מבחן למשך שנה וחצי. זה מה שגזר השופט מורן מרגלית מבית משפט השלום בקריית שמונה, על גבר מישוב בצפון שהורשע באלימות קשה כלפי אשתו, הולנדית במקור.
השניים הכירו לפני חמש שנים, כשהמתלוננת ביקרה בארץ כתיירת, עם בנה הקטין. הם התאהבו, ואחרי שהתחתנו עברו להתגורר בלול תרנגולות שהוסב למבנה מגורים, באחד המושבים בצפון. לפי כתב האישום המקורי, ב-19 באוגוסט 2017 התפתחה ביניהם מריבה לאחר שהאישה ביקשה לשוחח עם בן אחר שלה, ששוהה בהולנד, והנאשם סירב. בשלב מסוים הוא נטל את תיקה עם חפציה האישיים והדרכון, והודיע לה שלא יחזיר אותו עד שתשיב לו את הנייד שלקחה ממנו.
למחרת הודיע לה שהוא רוצה גט, ולאחר שהבהירה שהיא לא מעוניינת להתגרש, לקח מברגה, סגר עם ברגים את דלת הלול ומנע ממנה לצאת. לאחר זמן מה הצליחה המתלוננת לצאת, ואז יצא אליה הנאשם עם חבל. "אתה לא יכול לקשור אותי, אני לא כלב", הבהירה, אולם ללא הועיל. הוא קשר את ידיה מאחורי הגב, למרות שצרחה מכאבים, ואז קשר אותה לטרקטורון. כתוצאה מכך היא פרקה את הכתף ונשרטה בברכיה.
הבן הקטין, שהיה עד לכל המעשים, רץ לבקש עזרה מאחד השכנים, שהתקשר לנאשם. זה טען כי נאלץ לעשות זאת מאחר ששברה חפצים, ולאחר מספר דקות שחרר את אשתו ונסע עם הטרקטורון. על כל זה הואשם בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בידי בן זוג, תקיפה סתם בידי בן זוג, כליאת שווא ועיכוב דרכון.
ב-17 בינואר השנה הגיעו הצדדים להסדר טיעון, בו נותרו רק האישומים בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בידי בן זוג, וכליאת שווא, בהן הודה הנאשם. עוד סוכם כי הצדדים יטענו לעונש באופן חופשי. תסקיר מבחן אליו נשלח, ותסקיר משלים, העלו כי הנאשם, כבן 50 ונשוי בשלישית, גדל עם אב מכור לאלכוהול, סבל מדיכאון ומבעיות פרנסה, והתגורר עם המתלוננת בתנאים קשים. עוד עלה מהתסקירים כי הנאשם משתף פעולה עם ההליך הטיפולי אליו הוא מחויב, ולכן הומלץ על ענישה שיקומית.
עו"ד עמית רון, נציג התביעה, עמד על חומרת המעשים והערכים החברתיים שנפגעו, והבהיר כי המלצת התסקיר מנוגדת לאינטרס הציבורי. הוא ביקש מהשופט להעמיד את מתחם הענישה על שנה עד שנתיים מאסר.
הסנגור, עו"ד זיו קדוש, התעקש כי הטיפול בתיק היה אמור להימסר בכלל לרשויות הרווחה, ולא להגיע להליך פלילי. הנאשם, אמר עו"ד קדוש, היה רעב לפת לחם, חי בתנאים לא אנושיים, והגיע למקום הכי נמוך. מאז, הוסיף, שיקם הנאשם את חייו, עובד באופן קבוע, ומשתף פעולה עם ההליך השיקומי. בנוסף, ביקשה האישה מבית המשפט שלא להחמיר עם בעלה, שכן היא מקווה לשקם את הזוגיות שלהם.
השופט מרגלית קבע כי מתחם הענישה ההולם נע בין מאסר על תנאי עד שנת מאסר בפועל, ולאחר שבחן את כל הנסיבות המקלות שהובאו על ידי ההגנה ואת המלצת תסקירי המבחן, הבהיר כי מצא טעם בדברי עו"ד קדוש "בדבר הדלות בה חיו הנאשם והמתלוננת, והקשיים הכלכליים אותם חוו. סבורני…כי יש מקום לאמץ את המלצת שירות המבחן ולבכר את הפן הטיפולי-שיקומי על פני הפן העונשי". לפיכך הסתפק השופט כאמור ב-11 חודשי מאסר, פיצוי של 2000 שקלים לאישה, וצו מבחן למשך שנה וחצי.
