בית הדין הארצי לעבודה דחה את תביעתו של גדי אבוטבול מקרית גת, להכיר בפיצוץ מטען חבלה ברכבו משנת 2011, כתאונת עבודה. אבוטבול, שכתוצאה מהפיצוץ נפצע קשה, טען שהמטען שהופעל בדרכו לעבודה, הונח ברכבו בשל טעות בזיהוי. לביסוס טענותיו הוא הצביע על כך שחקירת המשטרה לא העלתה דבר, והאחראים להנחת המטען לא נעצרו, אך בית הדין קבע כי הנטל להוכיח כי היתה טעות בזיהוי, מוטל עליו, והוא לא עמד בו.
כדי להבין את מהות האירועים צריך להכיר את הנפשות הפועלות ולנסות לשחזר את התרחשות האירועים, מה שלפי הכרעת הדין נראה כי תובעי הביטוח הלאומי לא עשו כלל, ולפיכך גם בית הדין לעבודה לא נדרש לכך.
אבוטבול (62) הוא דמות ידועה בקרית גת, איש קבע לשעבר ומנהל תחנת מוניות וחברת הסעות שנתנה שירות למפעל אינטל המקומי. אבוטבול ובנו אליקו מוכרים גם ממעורבות באירועים פליליים, שמם נקשר מזה עשור לפחות לסכסוך עם אנשי ארגון דומרני. ב-2011 נפצע אבוטבול במה שנראה כניסיון חיסול לא מפוענח כאמור, לאחר שבנו האחר ירד מהרכב במהלך נסיעה בקרית גת.
לדברי אבוטבול הוא היה בדרך לעבודה, אבל לפי המודיעין המשטרתי, באותה תקופה התפתח סכסוך בין אבוטבול האב והבן לבין האחים שי ומיכאל בן אמו, המזוהים כאנשי כספים וראשי סניף קריית גת בארגון דומרני. ב-2015 בוצע ניסיון חיסול כושל של מיכאל בן אמו, שבעקבותיו בא לכאורה נסיון תגובה נגדי, היה זה כאשר שני עבריינים נעצרו מובילים מטען חבלה, לפי החשד כאשר היו בדרכם להניחו שוב ברכב של גדי אבוטבול.
בכך המסכת לא הסתיימה, בנובמבר 2017 נעצר אליקו אבוטבול עם קרוב משפחה קטין מקריית גת בחשד שניסו להטמין מטען חבלה לגורם אחר בארגון דומרני, והוגש נגדם כתב אישום בו נאשם גם עבריין בכיר נוסף מאשדוד נמצוי אף הוא בסכסוך עם ארגון דומרני, ירין אדרי.
בתי הדין לעבודה קבעו בעבר כי טעות בזיהוי אינה חלק מסיכוני הדרך, אולם המצב המשפטי השתנה בעקבות בג"צ סילאווי משנת 2016, אז נדון עניינו של אדם שנפגע מפיצוץ רכבו, רק בשל טעות בזיהוי עקב הדמיון בין רכבו לרכב אחר שיועד לפגיעה. במקרה זה, בג"צ הפך את פסיקת בית הדין לעבודה וקבע כי "הסיכון של פגיעה על רקע פלילי עקב טעות בזיהוי עונה על המאפיינים של סיכון דרך".
במקרה הנוכחי, אבוטבול באמצעות עו"ד חזי רובין, הסתמך על קביעת בג"צ ועל העובדה שתיק החקירה המשטרתי באשר לנסיבות אירוע המטען מ-2011 נסגר ללא ממצאים וראיות. המוסד לביטוח לאומי התנגד, וטען כי המקרה שונה מזה שנדון בבג"צ סילאווי, שם נקבעה פוזיטיבית "טעות בזיהוי", ואף הייתה הערכה מיהו הקורבן המיועד.
בית הדין הארצי אשר דן בערעור של אבוטבול קבע, כי הנטל להוכיח שהפיצוץ ברכבו לא התרחש על רקע אישי חל על המערער, גם אם נפגע כאשר היה בדרכו לעבודה. בתרחיש אחר, אם הוא היה נפגע במהלך העבודה עצמה, הנטל להוכיח שהפגיעה היא אישית היה מוטל על המוסד לביטוח לאומי.
חוקר של ביטוח לאומי ציין בדוח סיכום חקירה את המעורבות הפלילית של הבן האחר, אליקו, שריצה מאסרים. "השמועה בקרית גת מדברת על כך שניסיון החיסול היה על רקע חובות הבן", נכתב בדו"ח. בית הדין הדגיש כי אבוטבול עצמו לא הצביע על אינדיקציה לטעות בזיהוי, מלבד הטענה כי אינו יודע מי ניסה לפגוע בו ומה הרקע.
השופטים אילן איטח, לאה גליקסמן ורועי פוליאק סקרו את מאזן ההסתברויות, וקבעו כי סביר יותר שהפיצוץ אירע על רקע אישי, כלומר ניסיון פגיעה פלילי מכוון, ולא בשל טעות אקראית בזיהוי. השופטים נימקו זאת בכך שהמטען הופעל רק לאחר שבנו ירד מהרכב, ולכן היה מדובר בפגיעה מתוכננת על ידי מפגעים, שצפו ככל הנראה בנסיעתו של הרכב והפעילו את המטען בעיתוי מדויק מבחינתם. "לאחר בחינת חומר הראיות אנו סבורים כי המערער לא הרים את הנטל המוטל עליו", כתבו.
"נוכח נסיבות המקרה – הצמדת מטען לרכב והיעדר כל אינדיקציה או ראשית ראייה לכך שמדובר בטעות בזיהוי – המסקנה המסתברת יותר היא כי המערער היה היעד של מבצעי הפיצוץ", סיכמו השופטים ודחו את התביעה. "לדעתנו, אין די בכך שהמערער, או המשטרה אינם יכולים להצביע על זהות האחראים לפיצוץ כדי לקבל את הטענה שמדובר בטעות בזיהוי, נדרש כי מחומר הראיות תעלה לכל הפחות ראשית ראייה לכך שמדובר בטעות בזיהוי והמטען לא כוון למערער… משמעות טענתו של המערער היא כי בכל מקרה בו לא ניתן להצביע על מבצעי אירוע פלילי ייקבע כי חלה 'טעות בזיהוי', וכי האירוע הפלילי הוא מסיכוני הדרך (לעבודה)".
