בית המשפט העליון, בשבתו כבג"ץ, דחה בשבוע שעבר (13.2) עתירת אישה ופרופ' ארי נגל שביקשו לבצע הפריה חוץ גופית, כשהם מסכימים ביניהם שנגל ישמש כתורם זרע שזהותו ידועה, מבלי לשאת בחובות הוריות.
מדובר ברווקה בת 42, ללא בן זוג, שביקשה לבצע הפריה חוץ גופית מזרעו של פרופ' נגל (לטענתו, בהליכי גירושין), כמובן בהסכמתו. השניים פנו לבנק הזרע מדיקל סנטר וביצעו בדיקות רפואיות בהתאם, אולם בהוראת היועצת המשפטית של משרד הבריאות סירב מדיקל סנטר להמשיך את ההליך בטענה שמדובר בתרומת זרע שאינה אנונימית, שאינה עומדת בתנאים המוגדרים בדין. זאת מאחר שלגישת משרד הבריאות פרופ' נגל אינו מתעתד לשמש כאב לילד שייוולד, וזאת על רקע היותו תורם זרע סדרתי, שהביא 35 ילדים מנשים שונות ברחבי העולם, וזאת בנוסף לשלושה ילדים שהביא מאשתו הנוכחית.
לפני הכל, רקע משפטי: לפי החוק קיימים שני מסלולים לתרומת זרע לצורך ביצוע הפריה חוץ גופית בישראל. האחד, המסלול האנונימי, במסגרתו אין לחשוף את זהות הגבר התורם מזרעו. במקרה זה הזרע יתקבל מבנק הזרע בהתאם לתקנות הבנק.
במסלול השני, המסלול המיועד, ייעשה שימוש בזרע של גבר המיועד לשמש כאב ולשאת בחובות הוריות, בין אם הגבר והאישה נשואים ובין אם לאו. במקרה שהצדדים אינם מקיימים קשר זוגי ומבקשים להביא צאצא משותף בהורות משותפת, יידרשו הצדדים להציג הסכם המקיים מספר עקרונות כמפורט בסעיף 31 לנוהל בנק הזרע, ובין היתר הסכמת הגבר לפעולה והצהרה כי הוא מודע לחובותיו כלפי היילוד, ללא כל קשר להסכם, והצהרת הצדדים כי אינם נשואים לאחרים.
העותרים (נגל והאישה), באמצעות עו"ד הדס ברוה, טענו שיש לבטל את ההסדרים שנקבעו בחוסר סמכות, ולאפשר לאישה לבצע טיפולי הפריה מזרעו של נגל, ללא קשר אם הוא מתכוון לשמש כאב לילד או לא. עוד טענו שהחלטת משרד הבריאות המונעת מהם לעשות שימוש בזרעו של העותר הינה בלתי סבירה, בלתי מידתית ופוגעת בזכותה של העותרת להורות.
לחלופין, טענו העותרים כי הם עומדים בהוראות ההסדרים שנקבעו על ידי משרד הבריאות במסגרת המסלול המיועד, שכן חתמו על הסכם הורות והגישו תצהיר על פי הנדרש, המכיל בין היתר הצהרה על כך שנגל מוכן לשאת בחובות הוריות כלפי הילד שייוולד. לגישתם, שגה משרד הבריאות כשקבע כי הצהרה זו איננה אמינה.
משרד הבריאות (משיב1), באמצעות עו"ד הדס ערן, התעקש שהצהרת הפרופ' אינה כנה ואינה סבירה, נוכח ריבוי בקשותיו של העותר לשימוש בזרעו לצורך ביצוע פעולות הפריה עם מספר נשים שונות, כמו גם תוכן הסכם ההורות שנחתם בין העותרים, וכן מספר הילדים הרב שיש לו ברחבי העולם. אינדיקציות אלו, נטען, מלמדות על כך שהעותר מבקש לשמש, דה פקטו, כתורם זרע שזהותו ידועה אך איננו מתכוון לשאת בחובות הוריות, אפשרות העומדת בניגוד לטובת הילד ולדין הקיים.
 |
 |
 |
מטעם מדיקל סנטר (המשיב 2) נטען על ידי עו"ד סיגל שלימוף-רכטמן כי כבית חולים פרטי, אין בכוחו להפעיל שיקול דעת עצמאי בעניין, והוא כפוף לדין ולהנחיות הנמסרות לו ממשרד הבריאות.
השופטים ניל הנדל, מני מזוז וענת ברון, דחו כאיש אחד את הטענה לפיה החלטת משרד הבריאות שלא להתיר לעותרים שימוש בזרע פוגעת בזכות העותרת להורות: "העותרת אינה מבקשת הגנה על גרעין הזכות להורות, כי אם על זכותה להרות מאדם ספציפי בעל מטען גנטי מסוים…", כתבו.
"למול הפגיעה האפשרית בשולי זכותה של העותרת לאוטונומיה, ניצבת פגיעה באינטרס הציבורי ובטובת הילד שייוולד, ו'יזכה' לאב שזהותו ידועה אך איננו מעורב בחייו. באיזון בין השיקולים האלו, ידם של האחרונים על העליונה".
בג"ץ לא מצא מקום להורות על ביטול ההסדרים הנוגעים לתרומת זרע בישראל ופסק כי נגל הוא תורם זרע סדרתי, שאין בכוונתו לשמש כאב לילד שייוולד לעותרת. אף מההסכם שערכו הצדדים עולה, כי היקף מעורבותו כאב יהיה תלוי בהחלטת האם. האצלת סמכות מסוג זה, המאפשרת לעותר להיות אב על הנייר, אף מעלה חשש שמא יהיו מספר ילדים בארץ שהינם אחים למחצה ללא ידיעתם.
לגישת בית המשפט, פרטי ההסכם דווקא חיזקו את המסקנה שאין מדובר בהסכם הורות, אלא ב"הסכם אין הורות", המלמד על כך שאין לעותר כל כוונה לפעול לפי החוק והאינטרס הציבורי. בית המשפט הביע הבנה לליבה ולנפשה של העותרת המעוניינת להיות אם בתנאיה שלה, וציין כי בפני העותרת פתוחות אפשרויות אחרות להגשים את שאיפתה לאמהות, אך חזר על מסקנתו שהדרך בה ביקשו הצדדים ללכת אינה מטיבה עם הילד, ואף מנוגדת לדין הקיים.
הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה".
