אופיו התובעני של מקצוע עריכת הדין אינו שנוי במחלוקת, אך המעורבות הרגשית הכרוכה בו כמעט לא דוברה. בפרקליטות ובסנגוריה הציבורית הוקמו בשנים האחרונות מערכי תמיכה וייעוץ לעורכי הדין העובדים בשירות המדינה, שנועדו לסייע בניהול הלחצים הרגשיים. למגזר הפרטי הבשורה עוד לא הגיעה, והדבר בולט בעיקר אצל הפליליסטים, הנחשבים כזאבים בודדים. מחקרים המתפרסמים מעת לעת מגלים דכאון בשכיחות גבוהה יחסית בקרב עורכי דין, בשל הלחצים והמתח הנלווים אליו.
במחקר ראשון מסוגו, "לתבוע ברגש", שהתפרסם לפני שנתיים, רואיינו 14 תובעים בפרקליטות על רגשות בהליך הפלילי ובחייהם האישיים. החוקרות, עו"ד שירה לייטרסדורף-שקדי, בעצמה פרקליטה ממחוז תל אביב, וד"ר טלי גל מאוניברסיטת חיפה, מצאו שהמרואיינים סבלו מתסמינים פוסט טראומתיים כמו חרדות, תשישות וקשיים בשינה. פרקליטים תיארו את חייהם האישיים כמתקיימים בצל עבודתם, ויוצרים להם "הוויה מעורערת, והזנה קבועה של פחדים לווריד". המחקר מצא שעורכי דין חיים במתח תמידי, ונעדרי כלים לוויסות הרגש.
"עורכי דין לא מודעים לצורך, לא מבינים מה לעובדת סוציאלית ולהם. הם רגילים להיות מהצד השני של המתרס. בפקולטות היוקרתיות ללימודי משפטים מלמדים אותם כיצד להיות משפטנים טובים ולהשיג תוצאות, אבל מה עם מה שקורה לכם בדרך? מה עם הרגשות שלכם, הטראומות? הכאב? והמקרה ההוא ש'השכחתם' בכוסית משובחת?".
הדוברת, קרימינולוגית ועובדת סוציאלית מראם עזאם, מטפלת בעבריינים, יועצת שיקומית תומכת לסנגוריה הציבורית במחוז חיפה, ומדריכה ברשות לשיקום האסיר. במשך 16 שנים היתה קצינת מבחן לנוער, ולפני מספר שנים הקימה מרכז אבחון ושיקום פרטי לעוברי חוק "בידיאת" (התחלות) בטייבה. גם היא עצמה נשואה לעו"ד פליליסט, ראפת נאשף.
בשלוש השנים האחרונות מראם מנחה סדנאות "ניהול רגשי" לעורכי דין בסנגוריה הציבורית, בליווי הקרימינולוגית הראשית של הסנגוריה הארצית, ענת משיח, ועכשיו היא מציעה התנסות דומה לעורכי דין במגזר הפרטי.
"בכל פעם שאני משווקת סדנה חדשה לעורכי דין, התגובה הראשונית היא של הרמת גבה", אומרת עזאם. "מוזר להם שהם מדברים על עצמם. הם מורגלים בחשיבה מאוד קונקרטית ורציונלית של הישגיות, של תוצאות. אנחנו כאנשי טיפול, זוכים במהלך עבודתנו לליווי באמצעות מנטור, והולכים לטיפול והדרכה. כשאתה משתף במקרה קשה, אתה משחרר ומצליח לעבד את מה שעבר עליך. אצל עורכי דין השיח הזה לא לגיטימי. אין מדריך רגשי, אז הם מתחבטים בתוך עצמם עם כל המצוקות וההתלבטויות. בסופו של דבר זה יבוא לידי ביטוי, כי זה לא ייעלם לשום מקום, זה מודחק פנימה.
"אתה לובש את הגלימה, לובש את החליפה ומשדר כלפי חוץ את המצופה ממך. אבל מה קורה לך בפנים? זה לא שיח שמדובר. גם אלה שמרוויחים יפה, נוסעים לחו"ל כמה פעמים, מצליחים בפן המקצועי והאישי, עדיין המצוקות שלהם קבורות בפנים. הם יכולים לשבת ולצחוק, אבל יש להם התלבטויות קשות והמקום הרגשי מוזנח.
"בסדנאות שערכנו בסנגוריה הציבורית, מדובר במפגשים של שמונה עד עשרה עורכי דין, ומתפתח תהליך קבוצתי דינמי של לגיטימציה להבעה רגשית. אנחנו מנסים לחבר דברים שקרו, זיכרונות, טראומות, סודות, כל הדברים שמונעים מהם להמשיך לתפקד באופן נורמטיבי מבלי שתמיד מודעים לכך. אתה שומע סיפורים קשים, ואתה לא מבין שאתה מכיל אותם, כי המילה הכלה לא נמצאת בלכסיקון".
מקורות הסטרס הם מרובים. "בדידות, תחרות גדולה, מרוץ נגד הזמן, להספיק, להיות הכי טוב, להיות בקי, לענות על הדרישות, להצטיין בכל החזיתות: מול לקוחות, מול שופטים ומול קולגות", מונה אותם משיח.
"כפליליסט אתה עובד עם אנשים שבקצה הרצף הנורמטיבי", אומרת עזאם. "אתה לא עובד במשרד או בבנק, ואנשים יוצאים מהחיים שלך אחרי חמש דקות. אתה מלווה את הנאשם ומשפחתו לטווח ארוך, לפעמים לאורך שנים. עורכי דין מתמודדים עם אנשים מורכבים, אנשים גבוליים ברמה הנפשית. עם תסכול, פוגשים מצוקות אנושיות.
"בסדנאות אנחנו עובדים על החלק הרגשי, מה קורה כשאנחנו לא מצליחים בסוגיות מסוימות. עורכי הדין מטפלים בעברייני מין, במכורים לסמים, בקורבנות עבירה, ועולים נושאים רבים ברמה האישית של החיים הפרטיים – למשל איך כל החומרים משפיעים על ההתייחסות שלך לילדיך".
דילמות מוסריות עולות שם?
"יש לגיטמיציה להעלות כל מה שמעסיק אותי. אנשים למדו להתבונן החוצה, וההתבוננות פנימה היא משהו חדש".
מתוך האתוס של טוטאליות העבודה ושירות הלקוח, עורכי דין יכולים למצוא עצמם נדחקים למהלכים על הגבול האפור, ובמקרי קצה נתונים ללחצים אישיים קשים. משיח, כקרימינולוגית בכירה במשך 20 שנים בסנגוריה הציבורית, חוותה את מקרה הקיצון של התאבדות עו"ד דייויד וינר, שהיה סגן הסנגורית הארצית ועורך דינו של אסיר העולם יצחק זוזיאשוילי, שהורשע ברצח השופט עדי אזר. משיח: "יש סיטואציות בהן עורכי דין מוצאים עצמם במבוי סתום מול לקוחות-עבריינים, ולא יודעים איך להתמודד, איך להגיב, היכן לשים גבולות. גם אני כמטפלת נפגעת בעבודתי ונפגשת עם זוועות עולם. אבל יש לי את המודעות לכך, ואני מנסה שהנפש שלי תהיה בריאה יותר".
