אב לשתי בנות (בת 16 ובת 11) טען שאינו עובד משום שהוא סועד את אביו החולה. הוא כמעט ואינו פוגש את בנותיו ואף הצהיר כי אינו מעוניין לשלם מזונות.
בית המשפט בחן את טענותיו ואמר את דברו.
הצדדים נישאו בשנת 2008 ונולדו להם שתי בנות. בשנת 2021, עזב האב את דירת המגורים המשותפת ועבר להתגורר בבית הוריו. כשנה אח"כ, עברה האם עם הבנות להתגורר בעיר אחרת.
בהחלטה למזונות זמניים (2022) נקבע, שהאב ישלם 3,000 שקל בחודש עבור שתי הבנות, בנוסף להשתתפות בהוצאות שונות וב-40% מדמי השכירות של האם עד תקרה של 4,000 שקל.
במקביל, נקבעו זמני שהות הכוללים מפגש שבועי וסופי שבוע לסירוגין.
אלא שבפועל, לפי דיווח גורמי הרווחה, הקשר בין האב לבנות כמעט שלא התקיים. בדיווח משנת 2025 צוין, כי האב פגש את בנותיו לאחר שלא ראה אותן שלושה חודשים.
השפלות וטענות לבגידה
האם סיפרה, כי לאורך השנים יחסיהם ידעו עליות ומורדות וכי בעלה נהג לדבר אליה בזלזול ואף לקלל אותה בנוכחות בני משפחה והילדות. לדבריה, לאחר סגירת העסק שלו בשנת 2018 מצאה עצמה לפרקים המפרנסת העיקרית בבית.
היא טענה כי כושר ההשתכרות שלו כמנופאי עומד על כ-15 אלף שקל בחודש וביקשה לחייבו בכ-9,000 שקל בחודש עבור מזונות הבנות והוצאותיהן.
מנגד טען האב, כי חיי הנישואים היו טובים עד שגילה שאשתו מנהלת רומן עם גבר אחר. לדבריו, בעקבות זאת עזב את הבית.
לטענתו, הוא אינו עובד משום שהוא סועד את אביו החולה בסרטן והכנסותיו מסתכמות בקצבת מילואים בלבד. עוד טען, כי בעבר השתכר כ-8,000-9,000 שקל לחודש בלבד וכי העסק שלו נסגר בעקבות משבר הקורונה.
השופט ירון אלתרזון בחן את הכנסות הצדדים ואת פוטנציאל ההשתכרות שלהם:
האם משתכרת כ-10,000 שקל נטו בחודש. בנוסף, הביא בית המשפט בחשבון ריבית רעיונית מהכספים שקיבלה ממכירת דירת המגורים המשותפת, כך שהכנסותיה הכוללות הוערכו בכ-11,400 שקל בחודש.
באשר לאב, קבע השופט כי גרסתו שלפיה הוא אינו עובד – כלל אינה משכנעת. לדבריו, "עדותו כי אינו עובד מעבר לימי המילואים… לא עשתה עלי רושם מהימן כלל. התשובות שנתן בחקירתו לעניין ההפקדות והמשיכות מחשבון הבנק היו מתחמקות ולא ברורות."
עוד ציין השופט, כי גם אם האב מסייע בעסק של אחייניתו, אין בכך הצדקה לכך שאינו עובד לפרנסתו. "בכל הכבוד לרצונו לעזור לאחייניתו, הרי שבנותיו קודמות בחשיבותן… עליו לדאוג למזונותיהן לפני כל עזרה לאדם אחר."
בהיעדר ראיות לכך שהאב אינו מסוגל לעבוד, ייחס לו בית המשפט פוטנציאל השתכרות של 11 אלף שקל נטו בחודש, בהתאם להכשרתו כמנופאי.
בנוסף, נלקחה בחשבון ריבית רעיונית מכספי התמורה שקיבל ממכירת הדירה. כך הוערכו הכנסותיו הכוללות בכ-12,375 שקל בחודש. "לא הובאה בפניי כל ראיה לפיה הנתבע מוגבל מעבודה כלשהי וכי נמנע ממנו להשיא הכנסותיו או לממש פוטנציאל השתכרותו. למעשה ההפך הוא הנכון.
"עולה מעדותו כי הוא מתנדב במילואים, עוזר בעסק של אחייניתו ואף מצהיר בעדותו כי הוא 'יושב בעסק שותה ומעשן בחינם, אינו נכה, אדם בריא וכשיר'…"
עם זאת, השופט ציין כי יש להשאיר לאב סכום מינימלי לקיום. "קשה לראות כיצד האב יוכל לשרוד עם פחות מ-2,500 שקל לחודש שכן עליו לרכוש לעצמו תרופות, אחזקת מדור וכלכלה."
אחד הנתונים המשמעותיים בפסק הדין היה היקף הקשר המצומצם בין האב לבנותיו.
לפי חישוב בית המשפט, גם אם מניחים שהאב פוגש את הבנות פעמיים בחודש למשך חמש שעות בלבד, מדובר בכ-10 שעות מתוך כ-360 שעות בחודש, כלומר כ-4% מהזמן בלבד.
כל המידע והסיפורים במדור לענייני משפחה >>
עורכי הדין לענייני משפחה >>
השופט ציין, כי בפועל רוב נטל גידול הבנות מוטל על האם. "כל נטל גידול הקטינות רובץ על כתפיה של האם… לא רק שאין להפחית מהצרכים תלויי השהות בהם יש לחייב את האב, אלא שיש להביא בחשבון כי האם נושאת כמעט לבדה גם בנטל הרגשי, הנפשי והטיפולי."
בסופו של דבר נקבע כי האב ישלם: 1,854 שקל בחודש עבור מזונות שתי הבנות + 2,400 שקל עבור מדור ואחזקת מדור. ובסך הכול 4,254 שקל לחודש, כלומר 2,127 שקל עבור כל אחת מהקטינות, בנוסף להשתתפות במחציות הוצאות חינוך ובריאות.
ב"כ האם: עו"ד שרה זנו – אמוראי
ב"כ האב: עו"ד משה בן ארוש
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
