האם ניתן להגיש תביעה רכושית חדשה אחרי הסכם גירושין שאושר כפסק דין, כשבהסכם יש ויתור מפורש על אופציות?
ומה קורה אם אחד הצדדים טוען בדיעבד שהוטעה לגבי שווי האופציות, לאחר שהחברה נמכרה והרווח הפך למיליונים?
בכך התבקש לדון בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע, שדחה תביעה של אישה לאיזון שווי אופציות שהוקצו לבעלה לשעבר במהלך הנישואין. זאת לאחר שנקבע כי היא מנועה מלתבוע ללא ביטול ההסכם ופסק הדין.
לגופו של עניין נקבע, כי לא הוכח שהבעל לשעבר הסתיר או הציג מצג שווא.
הצדדים נישאו בשנת 2004 ונולדו להם שני ילדים. במהלך הנישואין עבד הבעל בתפקיד בכיר בחברה, ונצברו לזכותו אופציות לרכישת מניות.
הצדדים פנו לגישור, ובהליך הגירושין הסתייעו באקטואר (מומחה שמחשב ומנתח סיכונים עתידיים) לצורך איזון משאבים.
ביוני 2020 חתמו הצדדים על הסכם גירושין, שאושר וקיבל תוקף של פסק דין זמן קצר לאחר מכן. הגט סודר ביולי 2020.
בהסכם נקבע איזון מקיף: רכישת חלק הבעל בבית המגורים בידי האישה, חלוקת יתרות, רכב, תכולה, והיוון זכויות סוציאליות ופנסיוניות בהתאם לחוות דעת האקטואר. במסגרת זו נקבע כי הבעל ישלם לאישה סכומים משמעותיים, ולאחר קיזוזים הוסכם על העברה 123 אלף שקל לאישה.
אלא שהסכם הגירושין כלל גם סעיפי "סופיות" חדים:
"לא יהיה… כל דרישה ו/או טענה… בעניין זכויות סוציאליות ו/או… אופציות";
"אין להם ולא יהיו להם כל דרישה… ואיזון משאבים זה הינו סילוק סופי ומוחלט";
הצהרה מפורשת שאין רכוש נוסף "לרבות… מניות, אופציות…";
וכן הצהרה הדדית שנוהל משא ומתן בתום לב ושלא הוסתר מידע.
כשנה לאחר אישור ההסכם, ביולי 2021 נחתם הסכם מיזוג/רכישה של החברה בידי חברה אמריקאית, בעסקה בהיקף של עשרות מיליוני דולרים.
בעקבות פרסום תקשורתי על העסקה, הגישה האישה במרס 2022 תביעה לאיזון שווי האופציות, וטענה שרק אז הבינה שהוצג לה מצג שווא כאילו האופציות "חסרות ערך".
האישה באמצעות עורכי הדין דן מלכיאלי ונעמי דפנה נחום, טענה כי כבכיר בחברה הבעל ידע את הפוטנציאל הגלום באופציות ואת שווי החברה, אך במהלך המשא ומתן הציג תמונה שלפיה "הסיכוי למימוש אפסי".
לשיטתה, אילו ידעה את האמת, לא היתה חותמת על סעיף היעדר תביעות ולא היתה מוותרת על האופציות.
הטענה המרכזית של התובעת היתה שאינה מבקשת לבטל את ההסכם. לדבריה, "אין לה כל טענה ביחס לתוקפו", והיא רק מבקשת לקבל "מחצית" משווי האופציות שהבשילו.
היא גם נשענה על כך שהאקטואר ציין שיש להסדיר אופציות במועד מימושן, והוסיפה כי ויתור שניתן תחת חוסר תום לב אינו יכול לחסום תביעה, במיוחד כש"זעקת ההגינות" מחייבת חלוקה.
הבעל שיוצג על ידי עורכי הדין אבי אוחנה ואביב סטרול טען כי פעל בשקיפות מלאה, העביר את כל המסמכים הרלוונטיים, והאופציות הוזכרו מפורשות בהסכם ובחוות דעת האקטואר.
הנתבע הדגיש כי ההסכם כלל ויתור ספציפי על האופציות וסעיף היעדר תביעות גורף.
לשיטת הנתבע, העסקה המאוחרת היתה אירוע שלא ניתן לצפות, והרווח נוצר לאחר הקרע והגירושין, ולכן אין מקום "לפתוח" את ההסכם בדיעבד.
עוד טען, כי האישה קיבלה במסגרת ההסכם תמורות משמעותיות והעדיפה ודאות כלכלית.
השופטת שני כץ פתחה בקביעות עובדתיות, ובין היתר בכך:
"אין חולק כי התובעת ויתרה, במפורש, בהסכם הגירושין על האופציות".
"במועד חתימת ההסכם, הנתבע לא ידע על עסקת המיזוג והתובעת אינה טוענת וממילא לא הוכיחה אחרת".
השופטת קבעה כי ההסכם, שאושר כפסק דין, כולל ויתור ברור וסעיף היעדר תביעות, ולכן האישה מנועה מלהגיש תביעה לאיזון אופציות מבלי לבטל את ההסכם/פסק הדין: "בהתאם לעקרון סופיות הדיון… ובכללן סעיף היעדר התביעות והוויתור הספציפי על האופציות, נקבע כי התובעת מנועה מלעתור".
עוד נקבע כי "ההסכם מהווה מקשה אחת", ולכן ניסיון לשנות רכיב אחד בלבד, תוך שמירה על יתר ההסדרים, אינו אפשרי: "ניסיונה לאחוז את החבל בשני קצותיו – קיום ההסכם תוך שינוי אחד מרכיביו – אינו עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה".
השופטת דחתה את הטענה כאילו האישה לא ידעה על האופציות: "העובדה שנצברו לנתבע אופציות צוינה מפורשות הן בהסכם והן בחוות דעת המומחה". נקבע כי בניגוד לעדותה, היא ידעה עליהן בזמן אמת.
פרטים וסיפורים נוספים – במדור משפחה >>
המלצה על עורכי דין לענייני משפחה >>
בית המשפט קבע גם שהבעל מסר את המידע הדרוש, והדגיש נקודה ראייתית חשובה: "התובעת נמנעה מזימונו של המומחה והימנעות זו פועלת לחובתה".
השופטת הסתמכה גם על עדויות בכירים בחברה, וקבעה שבתקופה הרלוונטית מצבה היה קשה ושווי האופציות היה אפסי, והאירוע שהפך אותן לשוות מיליונים התרחש רק ב-2021: "מצאתי לקבל את עדות הנתבע כמהימנה ולדחות כל טענה המועלית כעת".
לעומת זאת, השופטת התרשמה מכך שעדות האישה לא הותירה רושם מהימן: "גרסתה היתה רצופה סתירות מהותיות והותירה רושם של ניסיון לעצב את הדברים בדיעבד, כדי להתאימם לתוצאה הרצויה".
השופטת לא קיבלה את הטענה "ויתרתי בלי לקבל כלום". נקבע כי בהסכם היו רכיבים מיטיבים משמעותית עם האישה, ובמיוחד היוון זכויות וקבלת ודאות כלכלית: "בחינת תנאי ההסכם בכללותם מלמדים, כי תנאי ההסכם מיטיבים במידה רבה עם התובעת".
עוד נקבע כי הסכמי גירושין אינם "חשבונאות פר סעיף", אלא איזון כולל: "ויתורה נעשה במסגרת הסכם גירושין מקיף המשקף איזון כולל של זכויות ואינטרסים".
בשורה התחתונה: התביעה נדחתה במלואה, והאישה חויבה בהוצאות הבעל לשעבר, בסך 45 אלף שקל.
הערה: פסק הדין מחדד כלל – כשיש הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין, בית המשפט לא יאפשר, ככלל, לבטל בו רכיב אחד בדיעבד.
הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
