אישור ועדת החוקה בכנסת לנוכחות עורכי דין בחקירות של קטינים ואנשים עם מוגבלות הוא לא פחות מרעידת אדמה בזכויות הנחקר.
אל מול נבואות הזעם של המשטרה על "סיכול חקירות", הגיע הזמן להכיר בכך שנוכחות משפטית היא לא הפרעה. היא הערובה היחידה לצדק.
במשך עשרות שנים חדר החקירות בישראל היה "שטח סטרילי", ולא במובן החיובי. זהו מקום שבו הכוח נמצא בידי צד אחד בלבד, בעוד הנחקר, פגיע ככל שיהיה, ניצב חשוף לחלוטין.
האישור הסופי שנתנה ועדת החוקה לנוכחות עורך דין בחקירת קטינים ואנשים עם מוגבלויות מסמן את תחילתו של שינוי היסטורי; בישראל מתחילים סוף-סוף להפנים את מה שבארצות הברית הוא מובן מאליו כבר עשורים (מכוח "הלכת מירנדה"): הזכות לייצוג אינה מסתיימת בדלת המשרד, אלא קריטית ביותר דווקא ברגעים שבהם נגבית העדות.
מדוע המשטרה חוששת, ומדוע היא טועה?
הטיעון הקבוע של גופי האכיפה נגד המהלך הנו שנוכחות עורך דין "תסכל את החקירה". לטענתם, העורך דין ינחה את החשוד לשתוק, יקטע את רצף השאלות וימנע מהחוקרים להגיע ל"חקר האמת".
אלא שהמציאות מוכיחה אחרת. "חקר האמת" אינו יכול להתבצע כאשר נחקר עם מוגבלות שכלית משיב "כן" לשאלות מדריכות רק כדי לרצות את החוקר. או כאשר קטין מודה במעשה שלא ביצע מתוך פחד ורצון לסיים את האירוע וללכת הביתה.
עורך דין בחדר החקירות אינו "מסכל". הוא מנגיש. הוא מוודא שהשאלות מובנות. שהזכויות נשמרות. שלא מופעל לחץ פסיכולוגי בלתי סביר שמוביל להודאות שווא.
היתרונות: הגנה על הנחקר ועל הצדק
מניעת הודאות שווא: מחקרים מראים שקטינים ואנשים עם מוגבלות פגיעים פי כמה להודאות שווא תחת לחץ. נוכחות עורך דין משמשת כ"בלם זעזועים" שמוודא שהדברים שנאמרים הם אכן דבריו של הנחקר ולא מילים שהושתלו בפיו.
דיוק התוצאה החקירתית: כאשר החקירה מתנהלת באופן הוגן ומפוקח, הראיות שנאספות הן איכותיות יותר. עורך דין יכול למנוע אי-הבנות שנובעות מלקויות תקשורת או קשיים קוגניטיביים, ובכך לחסוך למשטרה שעות של עבודה על כיווני חקירה מוטעים.
קיצור הליכים בבית המשפט: רוב הדיונים המשפטיים בישראל מוקדשים ל"משפטי זוטא" – טענות על אלימות או לחץ פסול בחקירה. נוכחות עורך דין בחדר הופכת את החקירה לשקופה והוגנת מראש, מה שיפחית משמעותית את הערעורים על קבילות ההודאה בשלבים מאוחרים יותר.
הפחתת החרדה: עבור אדם עם מוגבלות, חדר החקירות הוא מקום מאיים ומבלבל. נוכחות דמות מוכרת ומקצועית מאפשרת לו לשמור על ריכוז ולמסור גרסה עניינית, במקום להיכנס למצב של "קיפאון" רגשי.
האם אנחנו בדרך לארצות הברית?
השאיפה להיות כארצות הברית בהקשר זה אינה עניין של חיקוי תרבותי, אלא אימוץ של סטנדרט מוסרי.
במדינה דמוקרטית, החקירה אינה אמורה להיות "מארב" אלא הליך לבירור עובדות. אם במשטרה בטוחים בראיות ובדרכי העבודה, אין סיבה לחשוש מעין מקצועית שתצפה בתהליך.
החלטת ועדת החוקה היא צעד ראשון ותיקון עוול היסטורי. היא מעבירה מסר ברור: המוגבלות או הגיל הצעיר של הנחקר הם לא כלי משחק בידי החוקרים, אלא סיבה להעניק להם הגנה מוגברת. זהו יום חשוב לדמוקרטיה הישראלית, ויום שבו חקר האמת הפך להיות קצת יותר אמת, וקצת פחות חקירה.
