בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב נדון מקרה טעון ורגשי: בת שביקשה להורות לאימה ולאחיה לאפשר לה להיפגש עם אביה הקשיש, בן 81 המצוי במצב סיעודי ומטופל על ידי מטפל צמוד.
הבקשה חשפה מערכת יחסים במשפחה מפורקת, האשמות הדדיות, תלונות על צעקות, פריצת משטרה לדירה ובעיקר – טענה קשה של הבת שלפיה כיום האב תלוי לחלוטין במשיבים – האם ושני אחיה. אלה, כך לדבריה, "משתמשים בתלות הזו כדי לשלוט במפגשים ולסכל את הקשר".
בני הזוג נשואים למעלה מ־50 שנה ולהם שלושה ילדים: הבת שהגישה את ההליך, ושני האחים החיים עם הוריהם. האב מתגורר בדירה אחת, לצד דירה נוספת שבה שוהה מטפל זר, המשמשת לצרכיו האישיים של האב.
הבת, באמצעות עו"ד א. פולק־משה, דרשה מבית המשפט לפחות שני סעדים: לקבל מפתח לדירת האב, ולאפשר לה לבקר אותו באופן חופשי ללא נוכחות האם והאחים וללא הקלטות או פיקוח. זאת בטענה שנוכחותם מעיבה על המפגשים ואף מרתיעה את האב.
את הבקשה למפתח לדירה דחתה השופטת סגלית אופק עוד בראשית ההליך: "אף לשיטתה של המבקשת לא מונה אפוטרופוס… כאשר מר ש' הוא אדם כשיר כל עוד לא נקבע אחרת… הסעד המבוקש לפיו יתאפשר למבקשת להיכנס כרצונה לביתו אינו אפשרי, והרי אדם כשיר קובע מי בא אליו ומתי".
עם זאת, השופטת לא סגרה את הדלת בפני טענות הבת, והורתה על תסקיר של שירותי הרווחה, שנועד לבדוק את מצבו של האב, את הקשר עם כל ילדיו ואת המערכת המשפחתית כולה.
הבת תיארה מערכת יחסים קרובה עם אביה לאורך השנים. לדבריה, טרם הפך לסיעודי הוא היה מגיע לבקרה "כמה פעמים בשבוע", והיא קיבלה את יחס החיבה והקרבה המצופה מהורה.
לטענתה, כיום האב תלוי לחלוטין במשיבים, שלדבריה "משתמשים בתלות הזו כדי לשלוט במפגשים ולסכל את הקשר". היא תיארה מפגשים שהפכו ל"סבל", צעקות, עימותים ומצבים שבהם נשללה ממנה האפשרות לשוחח עם אביה בפרטיות.
בנוסף, הבת טענה כי מסיבות רגשיות וקשות מהעבר המשפחתי, היא אינה מעוניינת לקיים מפגשים בדירת ההורים, אלא במקום ניטרלי או בדירה הסמוכה שבה חי כאמור המטפל.
הבת ביקשה שבית המשפט יורה על הסדרים ברורים, כולל סנקציות במקרה של הפרה.
המשיכו לקריאה נוספת במדור משפחה >>>
עורכי דין מומלצים לענייני משפחה >>>
מנגד טענו האם ושני האחים, באמצעות עו"ד ש. פרידמן, כי לא מנעו מהבת לבקר את האב אפילו פעם אחת. לדבריהם, היא זו שהחלה להציב "דרישות והתניות" בכל ביקור, ויצרה בעצמה את העימותים.
עוד טענו כי כל עוד לא מונה אפוטרופוס, אי אפשר להורות להם למסור מפתח לבית שבו הם גרים, מה גם שהדבר מהווה חדירה חמורה לפרטיות האם.
באשר לדירה הסמוכה, הם הציעו שאם הבת רוצה לראות את האב בפרטיות, תביא אותו לדירה הצמודה ותשיב אותו בסיום, ככל והאב יסכים לכך.
לדבריהם, תסקיר הרווחה שהמליץ על הסדרי מפגש "מיותר", משום שהביקורים מותרים ממילא.
תסקיר שירותי הרווחה שהוגש באוגוסט 2025 שינה את התמונה. הוא תיאר אב סיעודי, מרותק לכיסא גלגלים, עם קטטר, זיהומים נשימתיים חוזרים, הפרעות דיבור וקושי בשליפת מילים.
העובדת הסוציאלית לא הצליחה לתקשר עמו, אך לפי התרשמותה, הקשר עם ילדיו הוא בעל משמעות רגשית עבורו.
השופטת קבעה כי אין הצדקה לסטות מהתסקיר: "סטייה מהמלצות מומחה שמינה בית המשפט תיעשה רק בטעמים כבדי משקל… ובהיעדר חקירה נגדית ההמלצות מקבלות משקל ראייתי גבוה".
השופטת התייחסה לעימותים בבית ההורים וטענה כי הסדרים הם אינטרס של האב עצמו: "עיגון מפגשים מסודרים ימנע חשיפה נוספת של האב הקשיש לאירועי צעקות, אווירה אלימה ופריצת משטרה לבית- אירועים העלולים לגרום לו פגיעה רגשית משמעותית".
נוכח היחסים העכורים בין הבת לבין האם והאחים, השופטת קבעה כי המפגשים יכולים להתקיים בכל מקום ולא רק בשתי הדירות: "כאשר המשיבים עצמם טוענים כי לבקשתו הם מוציאים אותו לבית קפה מידי שבוע, אין סיבה שהמפגשים לא יתקיימו בכל מקום שתחפוץ הבת".
איך ייראו המפגשים? השופטת קבעה מסגרת ברורה:
• מפגש פעם בשבוע, עד שעתיים, בכפוף למצבו הבריאותי של האב.
• המפגש יתנהל בפרטיות – ללא האם והאחים.
• אין מניעה שהמטפל יהיה נוכח לצרכים רפואיים, אך תוך שמירה על פרטיות האב והבת.
• הבת תדאג להסעה מתאימה למצבו של האב.
• הצדדים, בסיוע עורכי דינם, יקבעו יום ושעה קבועים.
• במידה שלא ניתן לקיים פגישה – ייקבע מועד חלופי.
כדי לא ללבות את הסכסוך, השופטת אופק לא פסקה הוצאות.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
