מפגש מקרי בין שני אנשים שלא הכירו זה את זה קודם לכן הסתיים ברצח. הטרגדיה הותירה משפחה שלמה שבורה, וגם לאחר שהתיק נגד הנאשם הגיע לסיומו – שאלות רבות נותרו פתוחות, בעיקר בכל הקשור למניע ולמצבו הנפשי של הנאשם בעת הרצח.
עומר אלפיריון, צעיר בן 25 מיפו, פגש ב-9 ביולי 2023 את יאיר חדד באזור טבריה. השניים נפגשו לראשונה בחייהם. למחרת אסף אלפיריון את חדד ברכבו מתחנת דלק במושב שדי תרומות שבעמק בית שאן, ונסע עמו בכביש 90.
סמוך לגשר אדם, אלפיריון עצר את הרכב, ובשלב כלשהו, בעת שמצבו הנפשי היה חמור, דקר את חדד מספר פעמים באזור השכם, הכתף והפנים, וגרם למותו.
לפי כתב האישום שהוגש בהמשך נגד אלפיריון, לאחר האירוע הוא העביר הנאשם את גופת המנוח למטע תמרים סמוך. בהמשך נסע למתחם מפגש הבקעה, שם שטף את הרכב והציוד שבו במשך יותר משעה, באמצעות צינור כיבוי אש. הוא השליך חפצים והחליף בגדים. לפי כתב האישום, מטרתו היתה להעלים שרידי דם ולמנוע חקירה פלילית.
לכתב האישום צורפו ראיות פורנזיות, צילומים וסרטונים המתעדים חלק מהמעשים. עוד צוין, כי בעבר ריצה הנאשם מאסר קצר על הפרעה לשוטר ושימוש בכוח, וכי הוגש נגדו כתב אישום נוסף על עבירות איומים.
אתר חדשות פלילי >>>
רשימת עורכי הדין הפלילים המומלצים >>>
הנאשם נשלח לבדיקה פסיכיאטרית ונמצא בתחילת ההליך במצב פסיכוטי. לאחר תקופת הסתכלות נקבע כי הוא כשיר לעמוד לדין, אך חוות דעת נוספת קבעה שקיים ספק משמעותי באשר לכשירותו בזמן המעשה. בעקבות זאת הוגש כתב אישום מתוקן המייחס לו גרימת מוות ושיבוש מהלכי משפט, תוך הכרה בכך שיכולתו להימנע מהמעשה היתה מוגבלת.
בכתב האישום המקורי נטען כי לאחר שהנאשם עזב את הרכב למספר שעות הוא חזר אליו לקח את גופת המנוח לשדה תמרים ושם שרף את הגופה. שריפת הגופה נמחקה מכתב האישום המתוקן לנוכח קשיים ראייתיים.
בסופו של דבר, גם חוות דעת פסיכיאטרית הובילה את הדרך להסדר הטיעון ולשינוי בסעיפי האישום לכדי המתה בנסיבות של אחריות מופחתת ושיבוש מהלכי משפט.
יש לציין כי עבירת "המתה בנסיבות של אחריות מופחתת" היא חדשה יחסית, והוחלה בתיקון 137 לחוק העונשין שנכנס לתוקף ב-2019. מדובר בעבירה שנועדה למצבים בהם אדם גרם למותו של אחר מתוך כוונה, אך פעל כשהוא מצוי בלחץ נפשי חריג, בהתגרות משמעותית, או תוך פגיעה בכושר השיפוט שלו בשל ליקוי נפשי.
העבירה מחליפה את סעיף ההריגה שהיה נהוג בעבר, ומאפשרת להבחין בין רצח מלא לבין מקרים שבהם מידת האשמה מופחתת. העונש המרבי הקבוע בחוק לעבירה זו נע בין 15 ל-20 שנות מאסר, בהתאם לנסיבות האירוע.
בתסקיר שהוגש לתיק תוארה הפגיעה הקשה במשפחת המנוח, ובכלל זה פטירת אביו של חדד כשנה וחצי לאחר האירוע, שלדברי בני המשפחה היתה קשורה באופן ישיר לאובדן בנו. "חיי המשפחה נשברו", צוין בתסקיר.
הצדדים הסכימו על עונש המאסר אך נחלקו בשאלת הפיצוי. הפרקליטות ביקשה לחייב את הנאשם בתשלום הפיצוי המרבי הקבוע בחוק, בשל הנזק הנפשי והמשפחתי הכבד.
מנגד טען סנגורו של הנאשם, עו"ד אריאל פיצ'וטקה, כי מצבו הנפשי של מרשו היה קרוב לסייג לאחריות פלילית, ועל כן יש להקל בפיצוי.
השופטים פנינה נויבירט, חיה זנדברג ואלי אברבנאל כתבו בגזר הדין: "חיי אדם נגדעו באכזריות רבה וללא כל סיבה נראית לעין. אין בסיס לקביעה כי הנאשם היה קרוב לפטור מאחריות פלילית".
השופטים הוסיפו כי הפיצוי איננו משקף את הנזק בפועל אך מבטא הכרה בחומרת התוצאה.
בסופו של יום נגזרו על הנאשם 12 שנות מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי בסך 258 אלף שקל לבני משפחת המנוח. כל אחד משלושת ילדיו של המנוח יקבלו רבע מהסכום, בעוד שהרבע האחרון יחולק בין האם ובין חמשת אחיו.
עו"ד פיצ'וטקה מסר בתגובה: "מדובר בתיק מורכב הן מבחינה ראייתית והן מבחינת מחלתו הפסיכיאטרית של הנאשם. מהרגע הראשון היה ברור כי אין כאן כל מניע ודי היה בשיחה עם הנאשם בכדי להבין כי כל פעולה שביצע, היתה אך ורק כתולדה של מצבו הנפשי המורכב ביותר. אין ספק כי מותו של המנוח הינו בהחלט טרגי ומדובר באירוע קשה. לצד זאת אני שמח כי לאחר חקירת הפסיכיאטר המחוזי, הפרקליטות הבינה כי אין בשום אופן מקום להרשעת הנאשם בעבירת הרצח המלאה וכך הגענו להסדר הטיעון".
