דרמה או סאטירה? לבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע הוגשה בקשה מצד אב לשני ילדים: הוא דורש להוציא צו למניעת הטרדה מאיימת נגד גרושתו, לאחר שלטענתו הופיעה ללא תיאום ביום הראשון ללימודים של בתם. בכך, הוא טוען, פגעה בשלוות חייו.
האם, מנגד, טענה כי כל "חטאה" היה שביקשה ללוות את בתה ביום הראשון בבית הספר החדש, זכות בסיסית של כל הורה.
בבקשה שהגיש האב נטען, כי גרושתו נוהגת "בדפוס הופעות פתע בלתי מתואמות בימי השהות שלי" ואף נוקטת איומים כלפיו .
לדבריו, במוקד הבקשה עמד אירוע שאירע ביום 1.9.25, היום הראשון ללימודים, כאשר האם הגיעה לשער בית הספר ללא הסכמתו וללא תיאום מוקדם. כל זאת, בניגוד להחלטה שלפיה הילדים שוהים עמו באותו יום.
נטען, כי האם שיבשה את סדר יומה של הילדה, אשר שהתה כשעתיים מחוץ לכיתתה ו"פספסה" חלק מיום הלימודים. לדבריו, התנהלות זו "פגעה בסדר יומה של הקטינה וגרמה לו לחרדה ולפגיעה בכושר תפקוד", על רקע מצבו הרפואי־נפשי הפוסט טראומתי (PTSD) מאז עופרת יצוקה.
הוא ביקש מבית המשפט להורות על מגבלות שונות, בהן איסור על יצירת קשר עמו או הגעה למקומות הימצאו.
"מנצל את ההליך לרעה"
מנגד, טענה האם באמצעות עו"ד רותם גליקסברג, כי מדובר בניסיון מצד האב לנצל לרעה את ההליך המשפטי. היא הסבירה, כי הגעתה לבית הספר היתה טבעית ומתבקשת, משום שמדובר ביום הראשון ללימודים בבית ספר חדש, לאחר מעבר לעיר אחרת.
לטענתה, האב אף שלח מכתבים למנהלת, למחנכת ולמפקחת בית הספר, תוך פגיעה בילדים. לדבריה, החוק למניעת הטרדה מאיימת אינו המסלול הנכון לבירור טענות מסוג זה ויש לדחות את הבקשה ולחייב את האב בהוצאות.
השופטת דיאנה פסו־ואגו דחתה (15.9) את הבקשה וקבעה, כי לא הוכח שהאם פגעה בשלום חיי האב או כי התנהלותה מהווה הטרדה מאיימת.
השופטת ציינה, כי האב הפנה גם לאירועים ישנים מלפני שנה ויותר ואף לאירועים שכביכול קשורים לצדדים שלישיים, שאינם רלוונטיים לבקשה. עוד הודגש כי זכותו של כל אדם לפנות לרשויות אכיפת החוק ואין בכך כדי להוות הטרדה.
לעניין האירוע מיום 1.9, קבעה השופטת כי הגעת האם לבית הספר של הקטינה, ביום הראשון ללימודים בבית ספר חדש, אינה חוצה את גבולות הסביר. האם אף הודיעה על כך מראש ולא נוצר מגע מאיים או עימות בין הצדדים.
במהלך הדיון, הציג האב סרטון שבו נראית בתו הקטינה כשהיא בוכה מחוץ לרכב והוא מצלם אותה מתוך הרכב, בעודו יושב בקור רוח.
השופטת פסו־ואגו מתחה ביקורת חריפה על התנהלות זו וכתבה: "לא ברור כלל מדוע צילם את הקטינה, תוך פגיעה קשה בקטינה, בזכויותיה ובפרטיותה. 'איסוף ראיות' על ידי צילום קטין מהווה התנהגות בעייתית שיש להימנע ממנה בכל מחיר."
השופטת הוסיפה, כי "התנהלות האב מעלה יותר מצל של חשש כי עשה שימוש לרעה, באופן ציני ושלא בתום לב, בזכותו לפנות לבית המשפט בבקשה למתן הצו שמטרתו להגן על מי שזקוק להגנה." לדבריה: "טוב היה עושה המבקש לו היה מקדיש ממרצו בשיקום היחסים בין הצדדים, טיפול בקטינים ובמצבם הנפשי והרגשי וזאת תחת העצמתו".
חיוב בהוצאות
בית המשפט דחה את הבקשה וחייב את האב לשלם לאם פיצוי והוצאות בסך כולל של 10,000 שקל וכן תשלום נוסף של 1,500 שקל לאוצר המדינה. "המשיבה נדרשה לשכור שירותי עורכת דין, להגיש תגובה ולהתייצב לדיון", הסבירה השופטת.
החלטת בית המשפט מדגישה פעם נוספת את האיזון העדין בין הגנה על שלוות הנפש של אדם, לבין הימנעות מהפיכת סכסוך הורי לכלי של מאבק משפטי נוסף.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
