שרון יצחקי כבר היתה על מטוס בשדה התעופה של בוליביה כאשר שוטרים הורידו אותה ובישרו לה: יש סמים במטען שלך.
השנה היתה 1997, היא נעצרה ונכלאה בבית הסוהר לנשים מיראפלורס, ובארבע וחצי השנים בהן שהתה מאחורי הסורגים התמודדה עם החיים בכלא ואיכשהו הצליחה לשרוד הכול.
ב-2006 הוציאה יצחקי את הספר "10 קילו קוקאין", שהפך לסוג של רב-מכר.
עכשיו, 24 שנים אחרי, הפך סיפור חייה המטורף לסרט קולנוע הנושא את אותו השם.
במרכז הסרט, ירושלמית צעירה בת 23 המתאהבת בגבר צעיר באמסטרדם שסיבך אותה בעסקת קוקאין בבוליביה, נשלחת לכלא נשים הנשלט על ידי קרטל סמים ויוצאת למאבק הישרדות מפרך על חייה תוך שהיא טוענת לחפותה.
התקשורת הבוליביאנית קלטה מהר מאד את הסיפור העסיסי ושרון הפכה בן לילה לאישה ה"מפורסמת" ביותר שהורשעה במדינה:
בכלא היא מתאהבת בטרי, טרנסג'נדרית יפהפייה שהופכת לחברת נפש שלה, ומאמצת יחד איתה ילדה שהתייתמה בכלא מאמה הנרקומנית.
בכלא היא גם התמכרה לקוקאין וניהלה רומן עם הגנגסטר ששלט בכלא, ראש הקרטל דון ברט דה סוטו, והפכה מקורבן של קרטל הסמים לאחת המנהלות הבכירות שלו.
רבות מכל זה נכתב ושודר במתקפת היח"צ המרהיבה ערב שיגורו של "10 קילו קוקאין" לבתי הקולנוע. שבועיים אחריה, דורון ערן, המפיק והבמאי של הסרט, כבר יותר משוחרר ונינוח לדבר עם "פוסטה" על פרויקט קולנועי רווי מין וקוקאין בקנה מידה בינלאומי, שעל פניו נראה כמו הגרסה הנשית ל"אקספרס של חצות".
לכתבות סרטי ופשע >>
אתר חדשות פלילי >>
עורך דין פלילי מומלץ >>
"נפתח באלפיים דולר"
בכתבת פרופיל עליו בכאן 11 אמר ערן: "גייסתי שלושה מיליון דולר לסרט שהצטלם ביוזמה ישראלית במדינה כמו גואטמלה, בין שלושת המדינות המסוכנות בעולם. כשירדתי מהמטוס היו לי שני שומרי ראש עם שוטגאנים, אחרת הייתי נעלם, מה שתאים מאוד לאנרגיה של הצילומים ולאווירה הכללית".
סיפרת ששילמת שם למשפחת הפשע המקומית.
"היתה לי מפיקה בפועל מקומית, שסייעה לי למצוא את הלוקיישן של הכלא, בעיר סימפטית בשם אנטיגואה, שהיתה עיר הבירה של גואטמלה במשך 200 שנה לפני שהקרדיט עבר לגואטמלה סיטי. הלוקיישן שנבחר היה בית ספר פרטי, שנראה ממש כמו כלא. בתי הספר בגואטמלה נראים כמו בתי כלא, כי זאת מדינה מאוד אלימה.
"בקיצור, מנהלת ההפקה המקומית שידכה לי זוג שהם בעלי הבית ספר, וגם אכסניה/מלון וחברת קייטרינג במרכז העיר. הכול היה נורא נחמד עד שבשבוע הראשון אנשי הצוות התלוננו על רמת האוכל הירודה. שלחתי את מנהלת ההפקה לבעל הקייטרינג כדי להתלונן בתקווה שישפר את האוכל. הבעלים קרא לי לפגישה והתברר לי שהוא הבעלים של הבית ספר, של הקייטרינג ושל האכסניה, בקיצור הבעלים של חצי העיר. הוא אמר לי: 'בגלל שהיא התלוננה על האוכל, אני קונס אותך באלפיים דולר. נפתח באלפיים דולר ונראה איך זה ימשיך'.
"לצערי, לא היה לי מי שיתמודד איתו שם, כי המקומיים לא רצו להתעסק איתו. פניתי לחברת התיירות שאיתה סגרתי את כל העסקה שם, בראשה עמדה אישה חצי פוליטיקאית כזאת, מאוד מכובדת. היא הלכה לראש העיר וסיפרה לו את הסיפור, אז הוא אמר לה – 'תגידי למפיק שלך שישלם לו'.
"הרמתי טלפון גם לשגריר ישראל בגואטמלה סיטי, והוא ביקש להתייעץ עם אנשי הביטחון הישראלים, חבר'ה מהשב"כ. דיברתי עם קצין הביטחון של השגרירות והוא אמר לי: 'אני אגיד לך ת'אמת, אני מציע שתשלם לו'. וככה זה נסגר… התברר לי שהאיש הזה הוא ראש משפחת הפשע של העיר. לא מתווכחים איתו ולא מתלוננים אצלו על אוכל. שילמתי לו סוג של דמי חסות, קיבלתי חשבוניות מסודרות כמו שצריך, וזה הכי הצחיק אותי.
"שילמתי לו עוד כמה פעמים, כי לטענתו מנהלת ההפקה לא דיברה יפה אליו. זה הוריד מהתקציב משהו כמו 15 אלף דולר. אם הייתי יודע על זה, הייתי משלם לו מראש. בסוף, הוא שמר עלינו".
אז זו היתה ההתחככות עם עולם הפשע של גואטמלה?
"גואטמלה היא מדינה שמאוד אוהבת את ישראל. רוב האוכלוסייה שם זה אוונגליסטים. התחלתי לצלם את הסרט בדצמבר 2022, כשעוד לא היתה עוינות נגד ישראל כמו היום. הייתי שם ארבעה חודשים. זאת חווית חיים. מתנה גדולה. אבל הדיאלוג עם אנשי הפשע, והחרדות האלה שכל יום הולכים לשדוד אותך, ליוו אותי לאורך כל הצילומים. השדרות של גואטמלה סיטי מאוד יפות, כמו בעיר עשירה בארצות הברית, אבל הרחובות ריקים מאדם כי אנשים פוחדים ללכת ברחוב ברגל. שודדים שם על סלולר, שמים לך אקדח בראש, אם לא תיתן ת'סלולר, יתקעו לך כדור בראש".
היה לך קטע כזה?
"לא היה לי קטע כזה, כי היתה עליי שמירה מאד אינטנסיבית. אגב, בעל חברת השמירה זה ישראלי שהיה בעבר בשב"כ, ובגלל שזאת מדינה כל כך אלימה, הוא עשה שם קריירה מאוד גדולה כחברת שמירה ואבטחה".
"אשכרה מכר אותה לקרטל"
בסיפור המקורי של שרון יצחקי, היא נתפסה עם 10 קילו קוקאין בשדה התעופה. הקטע הזה השתנה בסרט לגמרי, כשהיא נתפסת בחדרה במלון, רגע אחרי שבן זוגה הודיע לה פתאומית שהוא צריך לנסוע לכמה ימים.
מדוע ויתרת על קטע התפיסה בשדה התעופה?
"במקור, הבחור שלה, רוני היה סוחר סמים שקשור לקרטל הסמים של לה פאס. שרון ורוני הגיעו לשדה התעופה ביחד, הוא נותר מאחור ושלח אותה קדימה עם המזוודה. כשעצרו אותה, היא הסתכלה לאחור והוא כבר לא היה. הוא הלשין עליה כדי למסור אותה למשטרה. הקרטלים עושים את זה מפעם לפעם, כדי לתת למשטרה מתנה ולהראות תקשורתית שהמשטרה נלחמת בסמים. רוני החבר שלה אשכרה מכר אותה והיא לא הסגירה אותו, אבל קולנועית אני לקחתי את זה למקום אחר".
סצנה פצצה, למה שינית את זה בסרט?
"אם הייתי מכניס את הסצנה בשדה התעופה, זה היה יותר מדי דומה ל'אקספרס של חצות'. בסרט אנחנו גם רואים שהוא מכר אותה לקרטל, כשהוא חיכה למטה בתוך הרכב, בזמן שהשוטרים פורצים לחדר במלון של שרון ומוצאים את הקוקאין. נראה לי יותר טוב שזה יקרה בחדר במלון מאשר בשדה התעופה".
הגרסה של יצחקי, לפי היא לא ידעה שיש במזוודה שלה קוקאין מעוררת פולמוס תקשורתי, וזה ההסבר של הבמאי לגרסת המציאות.
"היו שם גם מזוודה וגם צ'ימידן, שהיה שלו. אגב, הקוק היה בתוך דפנות. מה לה ולזה? היא לא ידעה שום דבר.
"הוא בסך הכל לקח אותה לטיול אוהבים במרכז אמריקה, אחרי שהיא התאהבה בו באמסטרדם.
"מה שהיא כן ידעה – וזה לא בסרט – שהוא היה לפעמים מריח קוק".
אם זה היה טיול אוהבים, מדוע הוא מכר אותה?
"היו הרבה סיפורים כאלה בדרום אמריקה ובמזרח… אחד התפקידים של הסרט הוא שנשים צעירות ובחורים צעירים יראו אותו, ולא ייקחו תיקים ומזוודות של אחרים, שביקשו להעביר. אני גם מאמין לארבע הצעירות שנתפסו בינואר האחרון בנתב"ג עם יותר מ-15 קילו קוקאין וקטמין, שהן לא ידעו שהן מעבירות סמים. אתה לא מבין איזה תופעה זאת. הן בחורות צעירות אחרי צבא, הן מתאהבות, וזה פָּרְטיָה, לפעמים הן מעשנות ג'וינטים והכול פָּרְטיוֹת, הכל בטוב, ואז יאללה, תעבירי לשם בכיף את המזוודה. זה ככה. ממש ככה".
שרון יצחקי היתה קורבן של נסיבות שלא היתה לה עליהן שליטה?
"קורבן לגמרי. אני לא סתם סמכתי עליה. הוצאת כתר הוציאה את הספר שלה ב-2006. הוא היה בסט-סלר, ואף אחד לא טען אז שהיא היתה סוחרת סמים שנתפסה על חם, כמו שאני קורא עכשיו בטוקבקים. האמנתי לה. היא לא סחרה בסמים. היא נדלקה על מישהו באמסטרדם, הוא אמר לה בואי ניסע לדרום אמריקה. ילדה בת 23, בחייאת רבאק, היא לא תיסע? תיסע. עשו עליה עוקץ".
מעבר לספר שיצחקי כתבה, הבמאי ערן גם לקח אותה איתו לסט הצילומים בגוטמאלה, עד אז היא לא יצאה מהארץ וסבלה מהטראומה הבוליבייאנית. "היא אמרה לי שהתסריט פצצה, אז אמרתי לה בואי תראי איך התסריט הופך לסרט, ואם צריך תעירי הערות. איך שהיא ראתה על המוניטור את השחקנית דניאלה קרטס (בת דמותה בסרט) משחקת את הסצנה של הגמילה בצינוק, היא התחילה לבכות, התפרקה לחתיכות וברחה, רדפתי אחריה. אחרי זה היא לא עמדה בזה יותר וברחה למקסיקו".
היא ראתה את הסצנה עם המכות חשמל שבת דמותה מקבלת במקלחת?
"לא רק שהיא ראתה. זה היה היום הראשון שלה והיא התמוטטה לגמרי. אם הייתי מצלם את כל העינויים שהיא עברה, אנשים לא היו מאמינים".
חסכת מהצופה עינויים אכזריים שהיא עברה?
"כשעצרו אותה בבוליבייה ביקשו ממשטרת ישראל מידע עליה. מהמטה הארצי שלחו אינפורמציה על בחור בשם שרון יצחקי – למרות שמבוליביה אמרו להם שיש להם אישה – מאותו רגע הבוליביאנים היו בטוחים שהיא עבריין מירושלים.
"שלושה שופטים קיבלו החלטה להכניס אותה לחדר חקירות עם חלון מצלמה, כשבחדר יושבים עורכי דין והנהלת בית המשפט. אמרו לה ש'במשטרת ישראל טוענים שאת בחור', השכיבו אותה על כיסא של גניקולוג, שבדק אם היא גבר או אישה. זאת סצנה שחשבתי שלושה חודשים אם להכניס לתסריט או לא. זאת סצנה מטורפת לגמרי, אבל אף אחד לא מאמין לה".
היו עוד עינויים קיצוניים שלא נכנסו לסרט?
"היו מכים אותה עם מגבות קפואות מהפריזר, עד שהמגבת הפכה למים. היא קיבלה מכות רצח כדי שתגלה מי הקרטל שעובד איתה. לא היה לה מושג במי מדובר. אחרי זה היא ידעה ביג טיים".
אני מבין מהסרט ששרון התמכרה בכלא לקוקאין.
"שרון התמכרה אחרי שהודיעו לה שהגישו ערעור לעליון. החוק בבוליביה הוא שאם אתה מערער לעליון, אתה חייב לשבת בכלא לכל אורך ההליך, שנע שם בין שבע שנים לעשרים שנה. היא איבדה את זה לגמרי והתחילה להשתמש בקוקאין שהיא מכרה, עד שהיא התחילה להזריק. ראש הקרטל, שהתאהב בה וניהל איתה רומן לוהט, הוציא אותה מזה".
בהשראת שרון יצחקי המקועקעת, עשית גם קעקוע על היד.
צוחק: "קיעקעתי את שני השמות של הבנות הצעירות שלי, אניקה ולני. אניקה זאת הבת הצעירה שלי".
"מציגים צלב מול השטן"
ב-2020 היתה פה קורונה שנמשכה כשנתיים. עכשיו יש כאן מלחמה עקובה מדם שנמשכת כשנתיים.
כלומר, במדינת ישראל אין אף פעם טיימינג מושלם להוציא סרט לבתי הקולנוע.
"הסרט הזה חיכה וחיכה יותר משנה", מסביר ערן. "קיבלתי חוות דעת מצוינות על הסרט, אבל ברגע שראו באינטרנט שהיוצרים הם ישראלים, קיבלתי כמה סטירות חזקות מאוד. בעיקר מאירופה. בפסטיבל קאן האחרון עשיתי הקרנות בשוק והתור של הצופים הגיע עד לכביש. שלחתי את התמונות למשקיעים שלי. הייתי בטוח שהכול סגור וגמור.
"ואז היתה לי פגישה עם מפיצה אמריקאית יהודייה, שיושבת מולי ואומרת לי: 'הסרט שלך חזק מאד ומעניין אותנו'. פתאום היא שואלת אותי: 'זה סרט ישראלי?'. אמרתי לה שהסרט לא ישראלי, אבל הסיפור ישראלי, גיבורת הסרט היא ירושלמית והספר על פיו מבוסס הסרט, יצא בארץ. היא הפסיקה לדבר ועשתה עם שתי האצבעות שלה צורה של צלב.
"שאלתי אותה: 'וואט-דו-יו-מין?' והיא אמרה לי: 'צלב מציגים מול השטן'. שאלתי אותה: 'את מקבילה קולנוע ישראלי לשטן?' והיא אמרה לי: 'בימים אלה, כן'.
"ברגע שהיא הבינה שהיוצרים ישראלים, הפגישה שלנו הסתיימה".
"הפושע הישראלי שינה את פניו"
במהלך הקריירה הקולנוע הרב-גונית של דורון ערן, הוא היה מעורב כמפיק וכבמאי גם בסרטי פשע: "מנת יתר" (1993), "לילה לבן" (1995), "ואללה, גדול השייקספיר הזה" (1996) ו"כיפה אדומה" (2013).
כאחד שחקר לעומק את עולם הפשע הישראלי ועשה על זה סרטים, שאלתי האם הסטריאוטיפ שנוצר לפושע הישראלי בקולנוע ובטלוויזיה הישראלית, קרוב למציאות?
"'הבורר', לדוגמה, נראה לי כמו הצגה בכאילו. 'ילד רע' יותר מעניין. 'מנאייק' גם קרוב, אבל טיפה מומחז לי. קשה לי לדבר על הסטריאוטיפ של הפושע הישראלי, כי הפושע הישראלי שינה את פניו במהלך השנים, והפך לצערי להרבה יותר מתוחכם מהשוטרים שאמורים לשמור עלינו ממנו".
הפשע הישראלי הגיע לרמה של בינה מלאכותית?
צוחק: "מקווה שלא, אבל אין לי ספק שעולם הפשע ישתמש ב-AI ויגיע למקומות מאד רחוקים. הכרתי עבריינים מתוחכמים, אבל יותר קרובים לקרקע".
הקולנוע זה כמו קזינו, אתה מייחל ל"10 קילו קוקאין" ג'קפוט (הצלחה גדולה ברולטה)?
"קולנוע זה דרך חיים, והדרך חשובה. ליצור סרט אחרי סרט, לספר סיפורים שמשנים תודעה וגורמים לאנשים לחשוב, יותר חשוב לי מג'קפוט. כשאתה חושב על ג'קפוט, אתה לא יכול ליהנות מהדרך. אתה כל הזמן חושב אם תביא את הג'קפוט או לא, ובדרך כלל אתה לא מביא אותו. ג'קפוט כמו 'לשחרר את שולי' בא לך אחד לעשרים שנה. אני חושב בעיקר על הדרך, יותר מהתוצאה. אני רץ מרתון".
ערן עשה עד היום יותר מ-50 סרטים וסדרות טלוויזיה, והקריירה הקולנועית שלו נפרשת על פני יותר מ-40 שנה.
זה בור שיכול להתמלא? זה וירוס שאין לו חיסון?
"זה לא בור, אבל כנראה שזה חיידק. זה לא וירוס. וירוס עובר. לחיידק אתה צריך אנטיביוטיקה, והאנטיביוטיקה לחיידק הזה היא היצירה. שורש המילה יצירה הוא יצר. אז כל עוד יש בי את היצר, אני חושב שהדרך תהיה מרתקת ושווה את כל המאמץ של העלייה להר הזה כל פעם מחדש".
אתה רואה ב"10 קילו קוקאין" את פסגת יצירתך הקולנועית?
"חכה לפרסומות לסרט שתראה בחודש הבא, 'תהיה חזק' (Stay Forte), על שלושת החטופים – אלון שמריז, יותם חיים וסאמר אל-טלאלקה – שנהרגו בשוגג על ידי כוחותינו. מנחם גולן תמיד אמר לי: 'הסרט הכי טוב שלי זה הסרט הבא'. זה משפט שאתה יכול לייחס גם לי".
איך "10 קילו קוקאין" עובד בבתי הקולנוע?
"עובד לא רע בכלל. כרגע הוא במקום רביעי בין עשרת הסרטים המובילים בישראל".
"10 קילו קוקאין". 10 KILOS.
עפ"י ספרה של שרון יצחקי "10 קילו קוקאין".
במאי ומפיק: דורון ערן.
תסריט: אבי עמר, עומרי עוז ושרון יצחקי.
שחקנים: דניאלה קרטס, מאיה עשת, לונא מנסור, ליעוז לוי, אייל רוזלס, תום גרציאני, חואן פאבלו אוליסלאגר, פאולה טירדו, סטפני מרידה, חואן פרידמן, חואן דייגו רודריגס.
116 דקות.
ישראל 2025.
