הלם. שוק חשמלי. רעם ביום בהיר. מכה אחת יותר מדי. הראש לא מעכל את מה שהלב מסרב להאמין.
זה לא יכול להיות. רק אתמול ראיתי אותו אצל גיא פינס מתראיין מנפאל על סרט חדש שלו שמצטלם שם, ובקנה מחכה לו סדרה חדשה ב-yes.
עם עובדות אי אפשר להתווכח, והידיעה הקצרה שעלתה ברשת בראשית הבוקר של ה-29 ליולי 2025 – "אלון אבוטבול נמצא בחוף הבונים חסר רוח חיים" – רק הוסיפה למסתורין האופף את מותו הטרגי, המפלח את הלב בכאב חד.
"הוא נכנס במקום מאוד מסוכן עם זרמים חזקים", סיפר ל"וואלה" צעיר בן 23, לוחם גבעתי משוחרר בן 23 שיצא מעזה ומאז חי בחוף. "זה מאוד מטעה. אנחנו בחוף יודעים את זה ונזהרים, אבל הוא כנראה לא ידע ונאבק עם הזרם ואז זה קרה. הוא הספיק להגיד 'תוציאו אותי, תוציאו אותי' ואז השתנק ומאותו רגע כבר לא דיבר".
לכל אחד שהכיר אישית את אלון אבוטבול ז"ל, יש את הסיפור האישי, כולל לכותב שורות אלו. כי אבוטבול לא היה רק שחקן מחונן, יפה תואר, משכמו ומעלה ואין מוכשר ומצליח ממנו בכל ישראל.
הדבר הראשון שהעלה אצלי את מניותיו של אבוטבול (חצי אלג'יראי, חצי מסרי) היה, דבר ראשון, העובדה שהיתה לו זהות אתנית שורשית, איתנה ועמוקה, שהוא לא התבייש בה. נהפוך הוא. הוא היה גאה בה.
כשהתבקש על ידי כל יועציו לענייני קריירה, לשנות את שם משפחתו – כמו שעשה אחיו השחקן, אבי קידר ז"ל – הוא התנגד בכל תוקף והצהיר: "עד היום אבוטבול היה שם נרדף לשמות משפחה של עבריינים, חוטבי עצים ושואבי מים. מהיום אני רוצה שכולם ידעו שיש גם אבוטבול שחקן".
ולמרות שנשאר אבוטבול, השמיים לא נפלו, והוא מעולם לא עשה ממוצאו המזרחי קרדום לחצוב בה, ומהרגע שפרץ לתודעה, הוא מעולם לא נחשב לשחקן "מזרחי". בחלוף 46 שנות קריירה מזהירה – בקולנוע, בטלוויזיה ובתיאטרון – בארץ ובעולם, אני קולט שהוא הטביע את חותמו בקשת אינסופית, בלתי נתפסת, של שלל תפקידים באין סוף גוונים: מג'ורג'י החייל המרדן ב"שתי אצבעות מצידון", ועד בן דמותו של עבריין המין גואל רצון בסדרה המשובחת "הרמון". מההומו צהוב השיער ב"בר 51" ועד בן דמותו של רחבעם זאבי ב"יום בגן עדן". קצרה היריעה.
השַׁמָּשׁ בבית המקדש
היום, בנוסף לכל המכות שנפלו עלינו בשנתיים האחרונות, אני צריך להתמודד גם עם מותו של אלון אבוטבול, ידידי משכבר הימים, שפתאום ניאלץ לחיות בלעדיו, ומעכשיו אני אמור לדבר עליו בשפת עבר.
ה"רומן" שלי עם אלון אבוטבול התחיל בשלהי 1986. הקולנוען שיש (ג'יי) קולר, חברי משכבר הימים, סיפר לי שרכש מדובר צה"ל את הזכויות של "שתי אצבעות מצידון" להפצה מסחרית והזמין אותי להקרנה פרטית.
בכניסה להקרנה פגשתי את במאי הסרט אלי כהן, שהכרתי היטב עשור לאחור, כשהיה מורה שלי בחוג לקולנוע, ואת אלון אבוטבול, אחד משחקני הסרט, שלחץ את ידי בחום, חייך את חיוכו המקסים ו"בייגלע" גדול ורחב כבר נצנץ ממעל.
מאוחר יותר התיידדנו ושמרנו על קשר, און אנד אוף, במשך הרבה שנים. בשנים האחרונות כבר לא היינו בקשר, אבל המשכתי לעקוב אחריו בדריכות, כולל אחרי אלבומו Family Business (2023), שבו חשף כשרון נוסף שלו, הפעם כמוזיקאי ופזמונאי מוכשר ביותר, ובאנגלית רהוטה פחד.
תוך כדי כתיבת ההספד, הרגשתי צורך בלתי נשלט לחלוק עם מישהו את הצער הכבד והתקשרתי לשיש קולר (86), כדי לסגור מעגל בחלוף כמעט 40 שנה, כמי שעבד במשרדו פול טיים ג'וב בכל מהלך הפצת "שתי אצבעות מצידון", שהיה כזכור הצלחה מסחרית מסחררת, הביא לבתי הקולנוע כמיליון צופים והפך את אבוטבול בן-ליל לסופר סטאר שהמריא כמטאור.
"תשמע, זאת מכה גדולה. אבדה גדולה", פלט קולר בכאב ושתיקה ממושכת נשמעת על הקו.
אתה היית השַׁמָּשׁ בבית המקדש שלו, אני מזכיר לקולר.
"תכתוב את זה", הוא מבקש ומוסיף: "אני החלטתי, מכל הדמויות בסרט והצילומים, לפרסם על הפוסטר של הסרט את הצילום שלו. ביום אחד קישטו את העיר 400 פוסטרים שלו. אני זוכר שהוא אמר לי: 'אני רואה בעיר 400 פוסטרים שלי ואין לי כסף לאוטובוס'. הוא היה אז חייל משוחרר בן 21 בעיר הגדולה, ולא היה לו גרוש על התחת. מהר מאד הגיעו הדיבידנדים, ומאז הוא עבר מסרט לסרט ומסדרה לסדרה, עד יומו האחרון".
יש לך זיכרון אישי-פרטי מהחברות ארוכת השנים ביניכם?
"כן. כשהיתה לו פעם יומולדת, לא זוכר בן כמה, הוא הזמין אותי. קניתי לו במתנה ספר באנגלית של כוכבים בינלאומיים, עם צילומים וביוגרפיות של כל הכוכבים הגדולים בקולנוע העולמי, וכתבתי לו הקדשה: 'אין לי ספק שבמהדורה הבאה של הספר גם צילום שלך יופיע בו'.
"הוא לא הפסיק להזכיר לי את זה כל פעם כשנפגשנו במשך עשרות שנים. והוא אכן עשה קריירה בינלאומית. הוא תמיד כיוון לקריירה בינלאומית. הוא רצה להיות משהו כמו רוברט דה נירו, אל פאצ'ינו וג'ק ניקולסון. דה נירו היה השחקן הנערץ עליו ביותר.
"היתה לו בזמנו פגישה עם גולדי הון, שהיתה אורחת הכבוד של פתיחת הסינמטק בתל אביב ב-1989.
"היא אמרה לו: 'תבוא להוליווד, אני אסדר לך שם קונקשנס'. ישר אחרי זה הוא נסע להוליווד, הלך שם לאיבוד וחזר לארץ. אבל כל השנים הוא לא הפסיק לרגע לכוון ולחלום על קריירה הוליוודית. ואכן, יום אחד זה קרה לו. יש מצב שגם בהוליווד מספידים אותו עכשיו. אני לא יודע אם הוא היה שם בינלאומי, אבל בכל זאת, הוא שיחק בסרטים של במאים בקליבר של סטיבן שפילברג (מינכן), רידלי סקוט (גוף השקרים), דיוויד לינץ' (טווין פיקס: השיבה) וכריסטופר נולאן (עלייתו של האביר האפל, החלק השלישי בטרילוגיה של באטמן), והיה מועמד לפרס אוליבייה על תפקידו כתאופיק, המנצח של תזמורת המשטרה המצרית, בגרסה הבימתית של ביקור התזמורת, שרץ בהצלחה בלונדון".
נטוש ובלי כוחות
כשאני נכנס לדף הוויקיפדיה של אבוטבול כדי למלא חורים בהשכלה, אני משפשף את עיניי מגודש התפוקה המאיימת להתפקע, שהבן אדם הספיק ב-60 שנותיו. המסקנה הבלתי נמנעת היא: אבוטבול חי על הקצה באינטנסיביות אקסטרימית, כמי שרצה לבלוע את החיים בביסים כמה שיותר גדולים, לפני שיום אחד, אאוט אוף דה בלו, זה עלול להיגמר.
כמו שכתב בשיר "לבבות", שנשמע בסאונד של הסטורי האחרון שלו באינסטגרם, כשעה לפני מותו: "עומד לי על קצה ההר ויודע, הרגע שלנו עבר, עומד לי על שפת הנהר ויודע, הסרט שלנו נגמר".
וואו. צמרמורת.
רבות המילים שנכתבו ועוד ייכתבו על גדולתו החד-פעמית של אלון אבוטבול, כשחקן, כאדם, כחבר, כיוצר, כזמר, כטבח, כבעל וכאבא לארבעה ילדים, כמעורב חברתית-פוליטית אקטיבי ודעתן (מקום 36 ברשימת העבודה לכנסת בבחירות 2006).
ורק עכשיו, אחרי שהחזיר את נשמתו לבורא, ייחשפו לעולם עוד ועוד סיפורים שלא יאומנו כי יסופרו, על כוכב אחד שנולד בקרית אתא, שהעז, נסק לשחקים חוץ-פלנטריים וסיים את חייו ככתוב בשיר "חופים": "והאדם, האדם, הוא לפעמים גם כן יכול להישאר נטוש ובלי כוחות, ממש כמו חוף".
רגע לפני שאני משלח את ההספד על אבוטבול על פני מימי "פוסטה", אני מקשיב לקולו הייחודי בשיר "בואי אליי", מתוך הסדרה "שבתות וחגים" הזכורה לטוב, ולבי נמס מקול הבס הממיס שלו.
שלום, חבר. אוהב אותך אחי. תודה שהשארת לנו כל כך הרבה מתנות, ונורא חבל שעזבת אותנו ככה, בלי התראה מראש, והשארת אותנו בלעדיך. יהי זכרך ברוך לעולם ועד.
חברת yes הזדרזה להעלות ספריית תוכן מיוחדת לזכרו של אלון אבוטבול, הכוללת סדרות וסרטים בהם השתתף: "הגרמני", "שביתה", "מחילה", "הדילרים", "גוף השקרים", "המטרה: לונדון" ו"לילסדה".
אבוטבול היה אמור להגיע היום, 30.7.2025, ליום הצילומים הראשון של "בודקת", סדרה חדשה של yes, שיצרה גיתית פישר.
