בית המשפט המחוזי בבאר שבע קיבל את ערעורו של י', תושב באר שבע וזיכה אותו מהרשעתו בעבירות מין. הנאשם (33) הואשם בנובמבר 2021 במעשה מגונה בקטינה מתחת לגיל 14 ובהטרדה מינית והתנכלות.
על פי הנטען, י' הוא בן דוד של ר' שהיא אמה של הקטינה (בת 13) במועד הרלוונטי. מכתב האישום שבו הורשע עלה, כי ב-7 בינואר 21' ערכה הקטינה מסיבת יום הולדת בביתה ביחד עם חברותיה. על פי הנטען, י' הגיע לביתן של ר' והקטינה. בשלב מסוים, בין השעות 23:00 לחצות ניגש י' לחדרה של הקטינה, שם שהתה עם שתי חברותיה כאשר דלת החדר הייתה סגורה.
י' פתח את הדלת והקטינה אמרה לו כי היא אינה לבושה ושיסגור את הדלת. י' לא סגר את הדלת, גם לאחר שביקשה הקטינה פעם נוספת. רק בפעם השלישית שבה ביקשה, י' נעתר וסגר את הדלת.
סמוך לחצות יצאה ר' מהבית ביחד עם חברותיה של הקטינה בכדי להחזיר אותן לביתן. באותה שעה נותרו בבית הקטינה ביחד עם י' לבד.
על פי הנטען, י' והקטינה ישבו על הספה בסלון ו-י' משך אליו את הקטינה בעזרת ידו והיא בתגובה התרחקה ממנו. לאחר מכן שאל אותה האם היא יודעת לשמור סודות והיא ענתה שכן.
בתגובה לכך החל לדבר איתה על יחסי מין ועל מיניות. י' הניח רגליו על הספה, משך אליו את הקטינה פעם נוספת ונגע עם ידו בישבנה מעל לבגדיה וליטף אותו.
הקטינה הזיזה את ידו באמצעות מרפקה. י' שלח את ידו לכיוון איבר המין של הקטינה, אך הקטינה עצרה בעדו והזיזה את ידו עם ידה. י' תפס את ידה של הקטינה בחוזקה והחל להזיז את ידה לכיוון איבר מינו. הקטינה התנגדה בכוח ולבסוף י' שיחרר את ידה.
מיד ובסמוך לאחר מכן, ביקש י' מהקטינה להניח את הפלאפון בצד ולא לספר על מה שקרה לבני משפחתה. לאחר מספר דקות הציע י' שהשניים יצטלמו בתמונת סלפי.
השניים נעמדו, כאשר הקטינה עומדת במרחק קטן מ-י'. הוא משך את הקטינה לכיוונו עם ידו ותוך כדי נגע בחזה שלה מעל בגדיה.
י' כפר מכל וכל בכך שפתח את הדלת מספר פעמים וכן בכך שלא סגר את הדלת לאחר שהקטינה ביקשה; בנוסף כפר בטענה שהקטינה אמרה לו שאינה לבושה.
כמו כן, הוא כפר כי שוחח עמה על יחסי מין ומיניות וכפר בכל מה שתואר שקרה על גבי הספה.
כתב האישום כלל ארבעה עדים: נפגעת העבירה, ר' אמה של הקטינה ושני שוטרים.
בפרשת ההגנה העיד י' עצמו. כמו כן, במסגרת ההליך, הוגשו צילומים של התכתבויות שונות.
בסופו של דבר, ביוני 2024 הורשע י' ובדצמבר אשתקד נגזרו עליו בבית משפט השלום בבאר שבע 10 חודשי מאסר. על כך הגישה עורכת הדין שני מורן יחד עם עו"ד עמית ויצמן ערעור לבית המשפט העליון, תוך שעתרה לביטול הכרעת הדין ולחילופין להקל בעונשו כך שירצה עבודות שירות.
בין היתר נטען בערעור, כי האירועים התרחשו ללא עדים ומדובר במילה כנגד מילה וכי קיימות סתירות מהותיות שמעלות ספק סביר. עוד טענה ההגנה כי מדובר בקטינה אשר מסרה פרטים רבים שלא נמסרו קודם בחקירתה במשטרה, בעימות, או אף בריענון לקראת עדותה. גם בית משפט השלום התרשם כי ניסתה להעצים את האירוע וכי גרסתה רצופה סתירות ביחס לכל שלב משלבי האירוע.
הפרקליטות מצידה עתרה לדחות את הערעור.
לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, בית המשפט קבע כי "הניסיון להעצמה של האירוע, הסתירות שמצא בית משפט קמא בעדות הקטינה, הוספת טענות חדשות כנגד המערער וזאת ביחס לכל אחד מהשלבים של האירוע הנטען, כל אלו עולים כדי מסה קריטית המקשה על קביעת ממצאים מעל לספק סביר, על סמך עדות הקטינה".
לדברי הרכב השופטים יואל עדן, נסר אבו טהה ויואב עטר, "הסתירות אשר נקבעו על ידי בית משפט קמא מהותיות ויורדות לשורשו של עניין, בהיותן מתייחסות לכל שלב משלבי האירוע ולליבת היסוד העובדתי המתואר בכתב האישום".
עוד נקבע, כי "קביעות בית משפט קמא ביחס לעדות וגרסת הקטינה, נעות בין ניסיון להעצמת האירוע לאורך כל העדות, סתירות לא מעטות בעדות, טענות שלא נמסרו על ידה במשטרה וחלקן אף סותר ראיות שהוגשו, ובחלק מהמקרים קובע בית המשפט כי מדובר בסתירה מהותית. מנגד, ניתן אמון בגרסת הקטינה ונקבע כי גרסתה הייתה עקבית".
נוכח כך, קבעו השופטים כי המסקנה שעולה מעבר לספק הסביר, בסיסה בראש ובראשונה בקביעותיו של בית משפט קמא ביחס לעדותה של הקטינה – לאורך כל עדותה.
הרכב השופטים סבר כי "מסה קריטית זו של בעיות ראייתיות מהותיות בעדות המרכזית ואף היחידה ביחס לאירוע עצמו, המתייחסות לכל שלב משלבי האירוע הנטען בכתב האישום, ולחלקים המהותיים והמרכזיים של היסודות העובדתיים הנטענים בכתב האישום, ואשר על בסיסם מתבקש להרשיע את המערער, מחייבת מסקנה כי לכל הפחות קם ספק סביר".
על פי בית המשפט המחוזי, "בליבת האירוע החמור הנטען על הספה, ולאחר מכן בעת שבוצע הצילום, לא הייתה כל ראיה חיצונית שהיא אשר יכולה הייתה לתמוך בגרסה שהעלתה הקטינה ואשר קיים היה לגביה קושי כפי שפורט.
"אין לשלול את האפשרות להרשעה, אך משעדות הקטינה מתוארת באופן כה בעייתי על ידי בית משפט קמא עצמו הרי שקיים קושי בקביעה כי עדות זו מאפשרת על סמכה הגעה למסקנה, מעל לספק סביר".
בית המשפט ציין כי "אין במסקנה בדבר קיומו של ספק סביר כדי קביעה פוזיטיבית שהאמור בכתב האישום לא התרחש. כל שיש במסקנות דלעיל בעקבות בחינת הראיות והעדויות שבאו בפני בית משפט קמא, הינו כי קיים ספק סביר, ודי בו כדי להביא למסקנה שיש לזכות את המערער".
נוכח שלל קביעות אלו, הרכב השופטים קיבל את עמדת הסנגורים, ביטל את הרשעתו של י' וזיכה אותו מחמת הספק.
