"בפעם הראשונה שעשיתי שורה של קוקאין, הרגשתי: או מיי גוד. איפה החומר הזה היה עד היום? רמת האופוריה פשוט הוכפלה. בלעתי את הלשון. אין מילים איך הרגשתי בשלב הזה. זה כמו לחוות אורגזמה. מאותו הרגע הייתי מכור ורק רציתי לעשן".
כך מספר בעיניים פעורות אלן צ'ארלס, משתמש לבן, בפתיח של "קראק: קוקאין, שחיתות וקונספירציה" – דוקו מצמרר מתחילתו עד סופו, שחושף ברזולוציה מפחידה את עומק הגזענות החבויה, שעדיין זורמת בדי-אן-איי האמריקאי ומאיימת לקרוע את האומה לגזרים.
על רקע תמונתו של אל פאצ'ינו האגדי מסניף שורות ב"פני צלקת" המיתולוגי, מספרת הסופרת נאטוקה "מאק מאמה" וויליאמס ש"פני צלקת" הפך לקיחת קוקאין ללגיטימית ומגה-פופולארית: "ישבנו במועדונים עם שטרות של 100 דולר, מנסים לחקות את 'פני צלקת'. זה היה משהו מפואר לעשות, כי זה היה 'אנשים עם כסף עושים את זה'".
"בזמנו קוקאין היה מותרות. אנשים שנהגו במרצדס בנץ או ב.מ.וו, הסניפו קוקאין. הקוקאין לא היה זמין לשחורים בשכונות העוני, כי הוא היה יקר מדי", מספר ההיסטוריון התרבותי קואי רודריגז.
מכת גרזן על השכבות המוחלשות
ב-1980 נבחר לנשיא ארה"ב רונלד רייגן, שחקן קולנוע דרגה ב' בדימוס, עם הבטחת בחירות "להביא לעושר ולשיפור חייהם של כולם", בייחוד למצביעים לבנים מפוכחים, כשהדרך שלו היתה לעודד שוק חופשי שיעזור להוציא אנשים מהעוני; "טו מייק אמריקה גרייט אגיין", הסלוגן שדונלד טראמפ – תואם רייגן על סטרואידים – אימץ, שכפל ושדרג לדרגת מותג ולשמה של תנועה פוליטית (MAGA).
אלא שבפועל מטרתו האמיתית של ממשל רייגן הקפיטליסטי היתה להעשיר את העשירים ולדלדל את העניים. כמו מכת גרזן גזר ממשל רייגן שורה של גזרות אכזריות על השכבות המוחלשות: ביטול תקציבי הרווחה לחצי מיליון אנשים; ביטול תלושי מזון למיליון אנשים; וחיסול כל תוכנית ההזנה ל-2.6 מיליון ילדים אמריקאים שסובלים מתת תזונה.
היו אלו גזרות שהכניסו בין לילה, מיליוני אמריקאים למעגל העוני. תוך שנתיים, שמונה וחצי מיליון אמריקאים הפכו למובטלים. 1982 הפכה לאחת השנים עם שיעורי האבטלה הגבוהים ביותר בארה"ב אי פעם. האבטלה בקהילות השחורות, כמו תמיד, היתה כפולה מזו שבקהילות הלבנות.
"זכוכית שבורה בכל מקום, משתינים במדרגות ולא אכפת להם, לא סובל ת'ריח, לא סובל ת'רעש, אין לי כסף לעבור מכאן, נראה שאין לי ברירה, זה כמו ג'ונגל לפעמים, תוהה איך להימנע מלהגיע לאדמה", תיארו היטב הראפרים גראנדמאסטר פלאש & מלה את המציאות האכזרית בשכונות העוני השחורות בעקבות גזירות רייגן.
ב-1 ביוני 1980 קרה בארה"ב עוד אירוע טראומתי, שהיכה בה כמו מכת ברק: ריצ'רד פריור, אחד הסטנדאפיסטים הפופולאריים ביותר במאה ה-20, נמצא על ידי פרמדיקים משוטט ליד ביתו בלוס אנג'לס, עם כוויות קשות בפלג גופו העליון.
ה"סקופ" הלוהט ביותר שרץ בתקשורת היה שפריור נשרף מהפייפ שלו, אחרי שהשתמש ב"פריבייס" – שילוב של קוקאין ואתר (הקרוי גם דיאתיל אתר). מדובר בחומר המשמש להרדמה רפואית, המשמש גם כסם שנצרך בשאיפה, המשרה הרגשה כללית של אופוריה. ממה שפורסם, פריור הדליק את הפייפ שלו, האתר התפוצץ וגרם לבגדיו לעלות בלהבות.
"לא ידעתי מה זה אתר, אבל כשריצ'רד פריור שרף את עצמו עם זה, זאת היתה קריאת השכמה להרבה אנשים, לגבי העובדה שיש דרך אחרת להשתמש בקוקאין", מספר העיתונאי נלסון ג'ורג'.
סטלה בלתי הפיכה
"קוקאין זאת מולקולה שנקראת קוקאין הידרוכלוריד", מסביר הכימאי ד"ר קרל הארט, "החלק ההידרוכלורי הוא מלח. אי אפשר לעשן את זה אם החלק ההידרכלורי פעיל, אז צריך להיפטר מהמלח. בפריבייס למדנו איך להיפטר מהמלח, ועכשיו נשאר רק הבסיס. בגלל זה קוראים לזה פריבייס. כלומר, הבסיס חופשי ואפשר לעשן. קראק זה אותו דבר ורוב האנשים שקנו את האבקה, היו מבשלים אותה בעצמם".
"זה כמעט כמו להיות מדען ודרש הרבה ערבוב ושקילה", מספר "פריוויי" ריקי רוז, דילר ונרקומן לשעבר, "אנשים העדיפו לא לעבור את התהליך הזה, העדיפו שזה יהיה גבישי וקראו לזה קראק. אדי הקראק הנשאף עוברים ישירות מגזע פייפ הזכוכית למוח, הסם מוחדר ישירות לזרם הדם, כי לריאות יש אזור גדול של דם, וההשפעות מורגשות באופן מיידי. תוך חמש עד 15 שניות משתמש הקראק מתמסטל. אני יכול לקום מכאן עכשיו וללכת עד הירח", משחזר רוז.
"הקוקאין הפך לזמין יותר באמצעות הכנת הקראק", מספר העיתונאי בראיין ברגר, "ובאמצעות היכולת למכור אותו בחמישה או עשרה דולר למנה, אנשים עניים יכלו לקבל גישה למה שנחשב בעבר לסם של עשירים. זה קרה ממש מהר. זה נראה כאילו: בום, תוך שנייה נוספו 20 נרקומנים. הסטלה הראשונה שלהם היתה צריבת דיסק בלתי הפיכה לשארית חייהם, והחל מהשכטה הראשונה הם יעשו הכול כדי לקבל את הסטלה הזאת שוב ושוב".
"עדיין הייתי בתיכון והייתי צריך להרוויח כסף, היה לי תינוק בדרך והמצב היה קשה מנשוא", מספר קנת "ביג שו" וויליאמס, משתמש לשעבר, "אמי אמרה לי: לך תמצא עבודה, אז הלכתי לחבר שלי שהציע לי דרך להרוויח כסף בקלות והכיר לי את הקראק, שהיה אז ארוז בבקבוקונים קטנים. שאלתי מה זה והוא אמר לי: קוקאין מבושל. מעשנים את זה ומשתגעים.
"הוא נתן לי חבילה של 100 דולר ותוך 30 דקות הכול עף. ביום הראשון הרווחתי מאות דולרים. קראק, קראק. בקושי שומעים היום על גראס וקוק. הדבר היחיד ששומעים שאנשים מוכרים זה קראק, קראק, קראק. זה היה כמו הבהלה לזהב שהגיעה לשכונה. לשוטרים לא היה אכפת. תנו להם לסיים את המשמרת ולעוף מהקהילה הזאת. היינו חופשיים. ידענו שלא ניעצר".
"פתאום היה לי 150 אלף דולר במזומן ביד", מתפאר "פריוויי" ריקי רוז. "מהר מאד זה הפך לחצי מיליון דולר. בשיא שלי הכנסתי מיליון דולר ביום והרווח שלי היה בין 100 ל-200 אלף דולר ביום. הייתי העשיר הכי צעיר באל.איי. קניתי מלונית, בית קולנוע, מוסך, מגרש גרוטאות, חנות נעליים, סלון יופי, חנות צמיגים ועבדו בשבילי 10-15 בחורים שהיו מיליונרים. אני לימדתי אותם. הפכתי את מכירת הסמים לאופנתית".
יומו של הארבה
מהר מאד הגיעו לשטח אקדחים, רובים, חיצי קשת, עוזים, קלצ'ניקובים, ואפילו רובי צלפים עם כדורים חודרי שריון.
כל ילד ששלט על כמה בניינים רצה להגן על השטח שלו בכל מחיר. וכשהנשק נכנס למערכה כל כך מהר, הוא גם מתחיל לייצר אש, ורק במדינת ניו יורק מקרי הרצח הקשורים בקראק זינקו ל-63 אחוז. גם בלוס אנג'לס היו 555 מקרי רצח רק בשנה אחת בגלל הקראק.
המשטרה, כהרגלה בקודש, אף פעם לא הגיעה לשכונות העוני השחורות מחשש שמגפת הקראק, חס וחלילה, תדביק גם אותם. ואכן, הרבה סוחרי סמים נשדדו, נחטפו ונהרגו בפארקים ונמצאו עטופים בנייר דבק.
כנאמר ב"הסנדק": "שיהרגו אחד את השני. ממילא הם פראי אדם".
"בתנ"ך מדברים על כך שהארבה יגיע, יפשוט על כל החיטה ויחסל את כל היבול", מתפייט הפעיל החברתי פיליפה לוצ'יאנו. "זה מה שקרה עם הקראק. הוא הרס לנו את הקהילה. הקראק היה כמו וירוס. הוא שינה תרבות שלמה. כל הרחובות הושמדו. עכשיו יש רק זבל בכל מקום. זה נראה כמו סצנה מתוך הסרט "ליל המתים החיים" של במאי סרטי האימה ג'ורג' רומרו.
הסמים שמימנו את המחתרת בניקרגואה
הדג מסריח מהראש, אומרת הקלישאה הישנה והחבוטה, אבל במקרה של הקוקאין והקראק, שפשט כארבה על אמריקה, הדג באמת הסריח מהראש, היישר מממשל רייגן המושחת שרקח אינספור קונספירציות.
"המקור העיקרי שלי לייבוא הסמים היה אנשים מניקרגואה", חושף הדילר ריקי רוז קצה חוט, שהוביל מאוחר יותר לתחקירי עומק של העיתונות והקונגרס האמריקאי".
"מרכז אמריקה עבר בזמנו מלחמות אזרחים אלימות – בגואטמלה, ניקרגואה, הונדורס ואל סלבדור", מרחיב את היריעה ג'ונתן וינר, קונסול ארה"ב לשעבר במדינות מרכז אמריקה, "ארה"ב תמכה בדיקטטורה בניקרגואה שנפלה על ידי תנועת הסנדיניסטה ב-1979, אספסוף של שמאלנים ומרקסיסטים".
"ממשל רייגן קיבל החלטה פוליטית למגר את ההתפשטות המרקסיסטית במרכז ארה"ב", מרחיב העיתונאי ג'ון מאטס, "והם התחילו לעבוד עם חבורות גרילה ולסייע להם להילחם בממשלה המרקסיסטית בניקרגואה. אלה היו הקונטראס, שממשלת ארה"ב האכילה, תדלקה ותמכה במאות מיליוני דולרים".
"לוחמי החירות האלה נמצאים בניקרגואה היום, כי התחייבנו להם. אם נטוש אותם, מי יסמוך בעתיד על ארה"ב?", נשא הנשיא רייגן בנאום לאומה.
"אני מתנגד לכל סיוע ותמיכה בקונטראס ומאמין שאזרחי ארה"ב לא רוצים מלחמה רחבה יותר", נשא הסנטור אדוארד קנדי נאום נגדי חוצב להבות בקונגרס.
בשלב מסוים, כשההתנגדות למדיניות רייגן בגבעת הקפיטול התרחבה מיום ליום יותר ויותר, ממשל רייגן התחיל לחפש מקורות מימון חליפיים. אחד ממקורות המימון היה ממכירת טילים ורקטות באופן בלתי חוקי ל… תאמינו או לא – לאיראן, ברווחים שהסתכמו בעשרות מיליוני דולרים, שהוזרמו למלחמה לא חוקית שהקונגרס סירב לממן.
ממשל רייגן המשיך להתעלם והמשיך לתמוך בקונטראס על מלא. "היו לנו תריסר מקורות שתיארו אלמנט אחד או יותר של הברחת קוקאין לארה"ב על ידי הקונטראס של ניקרגואה", מספר העיתונאי בראיין ברגר.
ג'ון קרי, מזכיר המדינה בממשל אובמה העתידי, נבחר ב-1985 לסנטור מטעם מדינת מסצ'וסטס, והיה האיש שחשף את הפרשה שהפכה בן ליל לשערורייה ענקית בקנה מידה בינלאומי, כשצמרת הבית הלבן נחשדה בהברחת נשק לקבוצת מורדים במרכז אמריקה, שמומנו על ידי מכירת טילים לאיראן.
במקביל לפרשה שקיבלה מהר את השם "איראנגייט", ממשל רייגן גם העלים עין מהברחת קוקאין לארה"ב כדי לממן את המלחמה הסודית והלא חוקית הזאת של הקונטראס נגד הסנדניסטה.
זאת היתה תבנית מושלמת להברחת סמים: הקונטראס הרוויחו מזה, המבריחים הרוויחו מזה, כשמטרה היתה ונותרה: להביס את הקומוניזם במרכז אמריקה, גם אם המחיר יהיה להכניס לארה"ב סמים ולגרום לצעירים אמריקאים, לבנים ושחורים כאחד, לצרוך אותם בטונות ולהרוס את חייהם.
ב-1989 הסקרים חשפו שסמים היו הבעיה הבוערת ביותר באמריקה. כה אמר ג'ורג' בוש שנכנס לנעליו של רייגן ב-1989 בנאום ההשבעה שלו: "כולנו מסכימים שהאיום הפנימי הגדול ביותר שעומד בפני האומה שלנו היום הוא סמים. הפגע הזה חייב להפסק. סמים הם האויב שעלינו להשמיד. הסמים הם האנטי-תזה לכל אורח החיים האמריקאי".
ביל קלינטון, שנבחר ב-1992, היה קשוח הרבה יותר מג'ורג' בוש האב. בין לילה המלחמה בסמים הפכה את השוטרים לחיילים מאומנים, ועשרות מיליוני דולרים תוקצבו לקניית מסוקים, כדי לשוות אופי צבאי למשטרה.
כך הפכו שוטרי מקוף פינתיים לחיילים ביחידות עילית ממומנות, שקיבלו משאבים אדירים וסמכויות מיוחדות.
המלחמה בסמים בתקופת קלינטון צמחה ל-12 מיליארד דולר בשנה, והתקציב גדל פי שש מתקופת רייגן. אלא שהאנשים שנעצרו על קראק היו שחורים בלבד, למרות ששני שליש ממשתמשי הקראק היו לבנים.
אף אדם לבן אחד לא הורשע בשימוש בקראק בלוס אנג'לס, כשבמקביל נרשמה עליה של 700 אחוז במאסר של שחורים.
כשהאנשים שנעצרו על קראק היו שחורים בלבד. גם הסי.איי.איי היו מעורבים עד צוואר בקומבינה. זה היה כמו לוחמה כימית על הקהילות השחורות בארה"ב.
שורה תחתונה: עד היום המלחמה בסמים עלתה לממשלות ארה"ב כמעט טריליון דולר, ואוכלוסיית הכלא קפצה מכ-300 אלף בתקופת רייגן ליותר משני מיליון ב-2021.
קצרה היריעה לתאר את כל המתואר ב"קראק: קוקאין, שחיתות וקונספירציה". כל מה שקראתם דלעיל, זה רק על קצה השורה.
"קראק: קוקאין, שחיתות וקונספירציה". CRACK: Cocaine, Corruption & Conspiracy
89 דקות.
במאי: סטנלי נלסון. נטפליקס
