הסיפור הזה מבית המשפט לענייני משפחה באשדוד נשמע כאילו נלקח מתסריט נועז במיוחד: בני זוג נשואים החליטו "לגוון את חיי המין" וצירפו למיטתם אישה רווקה. המפגש החד-פעמי הסתיים בהריון של "הצלע השלישית". לאחר תביעת אבהות ובדיקה, בית המשפט קבע כי הגבר, אב לשלושה, הוא אבי הילדה.
הצדדים הגיעו להסכם מקיף שקיבל תוקף של פסק דין, בו נקבעו מזונות חודשיים בסך 2,000 שקל, הכוללים את צורכי הקטינה כולל מדור, לצד תשלום חוב עבר ומחצית הוצאות החינוך. האב הבהיר כי אין בכוונתו להכיר בקטינה או לקיים עימה קשר, ולפיכך האם קיבלה סמכות בלעדית לקבל החלטות רפואיות וחינוכיות לגביה, לרבות הוצאת דרכון.
נדמה היה שההסדר חתם את הפרק המשפטי, אולם עד מהרה הגיע פרק נוסף בסיפור.
כעבור פחות משלושה חודשים הגיש האב בקשה לצו מניעת הטרדה מאיימת נגד האם. הוא טען כי היא לא מרפה: שולחת לו הודעות, מספרת לבני משפחתו על הקטינה וחותרת לפגיעה בו ובנישואיו.
הצדדים הגיעו להסכמות שאושרו בבית המשפט, במסגרתן התחייבה האם להימנע מכל פנייה אישית לאבי בתה, פרט בכל הקשור להודעות בוואטסאפ לצורכי גביית מחציות.
אלא שזמן קצר לאחר מכן, בתחילת חודש מרס האחרון, אם הילדה פתחה בהליך חדש: תביעת מזונות עצמאית בשם הקטינה. היא דרשה מזונות חודשיים מוגדלים של 3,000 שקל, תשלום נוסף של מדור ואחזקתו (2,248 שקל), דמי טיפול חודשיים (750 שקל) ובסכל הכל כ-6,000 שקל פלוס מחצית מכלל ההוצאות החריגות. הדרישה הוגשה רטרואקטיבית מהמועד בו פתחה בהליך יישוב סכסוך.
לטענת האם, ההסכם הקודם "מקפח את הקטינה", נחתם בלחצים ואיומים מצד האב, והיא לא היתה שותפה אמיתית לגיבושו. לדבריה, הייצוג שניתן לה לא היה מספק, ולא נערך דיון ענייני בצרכי הילדה. הסכום שנפסק, כך נטען, אינו מאפשר אפילו קיום בסיסי.
האב טען מנגד, כי מדובר בתביעת סרק שנובעת מאובססיה חולנית של התובעת כלפיו ומטרתה ברורה: להטריד אותו ואת משפחתו, לשמור על ערוץ תקשורת כפוי ולהיחשף למידע על חייו וחיי רעיתו וילדיו. הוא הוסיף כי ההסכם נערך לאחר משא ומתן ממצה בין שני עורכי הדין של הצדדים, וכי האם דווקא ידעה לדאוג גם לאינטרסים שלה שהשתלבו בהסכם.
השופטת עפרה גיא לא השתכנעה מהטענות החדשות. "מדובר בהסכם שנולד מתוך תביעה עצמאית בעניינה של הקטינה בלבד. הוא נבחן, אושר, ונמצא ראוי לאחר שנשקלו טובתה וזכויותיה", קבעה השופטת.
השופטת הדגישה כי מדובר בהסכם מפורט הכולל מנגנוני תשלום מורחבים, לרבות חישוב המזונות בתקופת השירות הצבאי, חיוב רטרואקטיבי, ותחזוקה כוללת של צורכי הילדה. "לא מדובר בקיפוח קיצוני שמצדיק פתיחת דלתות בית המשפט במסגרת תביעה עצמאית. ההסכם נבחן ונחתם מרצון, לא מתוך כפייה", ציינה השופטת והוסיפה: "העיתוי – חודשים ספורים לאחר אישור ההסכם והתוכן – טענות כלליות על ייצוג לקוי מעלים חשש לחוסר תום לב וניסיון לנצל לרעה את הליך המשפט".
התוצאה: נקבע כי הסכם המזונות מחייב ולא עומדת לקטינה הזכות להגיש תביעה עצמאית בעניין מזונותיה. לפיכך התביעה נדחתה על הסף והאם חויבה לשלם לאב הוצאות ושכר טרחה בסך כולל של 5,000 שקל.
עם זאת, השופטת השאירה פתח עתידי: האם רשאית להגיש תביעה להגדלת מזונות אם תוכיח שינוי נסיבות מהותי, או לפעול לביטול ההסכם אם תעמוד בנטל להוכיח פגמים ברצון.
ב"כ האם: עו"ד אמיר כהן.
ב"כ האב: עו"ד סיון שחר.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
