יום יפה רואים מהבוקר. אבל גם יום שחור מהאופל רואים מהבוקר. וככה בדיוק מתחיל עוד יום בחייה של ג'נאיה וילטיקנסון, אם חד-הורית שחורה קשת יום, המתגוררת בעיירה דרומית נידחת בג'ורג'יה, שקמה ממיטתה לעוד בוקר סגרירי-אפרורי, בדירת חדר טחובה, מצחינה, קלושת חמצן, עמוסת תרופות אקמוקסיצילין נגד אסטמה, שיירי אוכל בכיור, צו פינוי זרוק בפינה, מאוורר מצ'וקמק שמטרטר בעצבנות דרך אור חיוור ודלוח, ובתה אריה החולנית, שאותה מאוד קשה להעיר, כשאוזניות ענקיות לאוזניה.
"האם תוכלי לשלם למורה שצוחקת עליי כל הזמן?", שואלת בתה בקול חלש-מהוסס. "המורה אמרה שאני צריכה לשלם 40 דולר על ארוחת הצהריים, כדי שאפסיק לאכול את ארוחת הצהריים המיוחדת. היא אמרה את זה אתמול מול כל הכיתה".
תוך כדי האמבטיה, מצליחה בתה לקדד מנורה אדומה מהבהבת, במתקן דמוי שלושה מטעני צינור קטנים, קשורים בחוטי חשמל, שבנתה במיוחד לכבוד יריד המדע.
כשהיא יורדת עם בתה במדרגות שכונת רכבת טיפוסית, ממהרת לקחת אותה לבית הספר, היא מרחמת על בני, קבצן הומלס בכיסא גלגלים, ונותנת לו מה שיש לה בארנק.
"לשלם לקבצן יש לך כסף, אבל אין לך כסף לשלם שכר דירה", צועקת עליה בעלת הדירה לפני כל הדיירים, "הוצאתי לך צו פינוי!!! נמאס לי מכל החרא שלך!!!".
"היום משלמים לי", זועקת ג'נאיה שעצביה מתוחים עד הקצה כבר על הבוקר, "וכשתהיה לי הפסקה בעשר, אביא לך את הכסף".
"כדאי מאוד", צורחת בעלת הדירה, "או שכל החרא שלך יהיה ברחוב".
תמונת מראה מפחידה ברזולוציה גבוהה
כך נפתח "הקש האחרון", לכאורה מותחן פשע דרמטי מטלטל, מצמרר וסנסציוני, חם מהמכבש, שזינק תוך פחות משבוע לטופ מצעד הצפייה הבינלאומי של נטפליקס.
בפועל, "הקש האחרון" הוא סרט פמיניסטי שחור עד קצות הציפורניים, המהווה תמונת מראה ברזולוציה מפחידה לעומק הגזענות, הניכור, חוסר החמלה כלפי בני אדם בתחתית הסולם החברתי-כלכלי, תחת דחפורי משטר קפיטליסטי חזירי ואכזרי. במרכז אישה שעתידה הופקע ממנה, שכל המערכת עובדת נגדה, וחיה עמוק עמוק מתחת לקו העוני. רק כשהיא מגיעה לקש האחרון, כלומר לנקודת השבירה, היא לוקחת את גורלה בידה ומנצלת את זכות הזעקה.
אחרי שהיא מורידה את בתה בבית הספר היסודי, היא ממהרת לעבודתה כקופאית בסופר סנטר. כשהיא מגיעה לסופר העמוס בקונים, הזוג הראשון שמגיע לקופה משלם לה בתלושי רווחה (כרטיס WIC), שלא מכסים את יתרת הקנייה (38 דולר). כשהיא עומדת בסירובה, הבעל מנפץ על רגליה בקבוק ואשתו שופכת עליה פח אשפה של עלבונות.
ריצ'ארד, מנהל הסופר, גבר שחור מקשיש ונרגן, עבד כי ימלוך, צורח עליה לנקות את המקום. באותה הזדמנות היא מבקשת ממנו מקדמה על המשכורת שלה, כי היא חייבת לקנות לבתה ארוחת צהריים ולשלם שכר דירה עוד היום, אחרת תמצא את עצמה ואת בתה ברחוב. ריצ'ארד מזכיר לה שהמשכורת משולמת רק בסוף יום העבודה.
רגע לפני שהיא חוזרת עם המטאטא לעמדת הקופאית, היא מקבלת טלפון לבוא בבהילות לבית הספר, כי קרה משהו לבתה. היא מבקשת מריצ'ארד לקפוץ לבית הספר כי קרה משהו לבתה. ריצ'ארד, שגם ככה חם עליה רצח, מוכן אבל בתנאי שתחזור אחרי חצי שעה. גג. לא שנייה אחרי.
בדרך לבית הספר היא נעצרת בבנק שלה ומתלוננת בפני מנהלת הסניף, ניקול פרקר, שהבנקומט לא הוציאה לה 40 דולר, כי נשארו לה רק 47 דולר בחשבון.
"בקרוב מאוד החשבון שלך ייסגר, כי היתרה לא תאפשר לך למשוך יותר כסף", מודיעה לה המנהלת בקור רוח מקפיא דם ומדפדפת אותה.
"הבת שלך מגיעה רעבה לבית ספר"
כשהיא מגיעה לבית הספר, ממוטטת לחלוטין, היא נתקלת בגברת לבנה, גבוהה ומכובדה, שמודיעה לה שהיא דיאן הצ'ינסון משירותי הרווחה לילדים ולמשפחה. "אמרו לנו שבתך מגיעה לבית הספר מאוד מאוד רעבה, ולכן אין לנו ברירה להעבירה לרשות שירותי הרווחה", היא פוסקת נחרצות.
"אימא אימא", זועקת אריה, שנחטפת באכזריות על ידי נשות שירותי הרווחה. אך ידה של ג'נאיה, הנבלמת באכזריות על ידי מאבטחים מטורזנים, קצרה מלהושיע את בתה האהובה. כל שנותר לה הוא לזעוק בקול בוכים: "אבל יש לה אסתמה. יש לה התקפים".
בדרך חזרה לסופר, כשבחוץ מבול, היא נוסעת בספיד אימים וחותכת בטעות מכונית יוקרתית של אוליבר, שוטר לבן באזרחית, שנראה כמו ניאו נאצי וצורח עליה עד שהיא נמלטת כל עוד נפשה בה.
השוטר לא מרפה, נותן פול גז, נצמד למכוניתה, מוריד אותה מהכביש, יוצא ממכוניתו, מתקרב אליה קרוב קרוב וצורח עליה: "אם אני אראה אי פעם את פרצופך, אני אמצא דרך חוקית לפוצץ לך את המוח".
שנייה אחרי מגיעה ניידת מהבהבת, מתוכה יוצאת סאם, שוטרת לבנה, יפהפייה, גבוהה וחמורת סבר, מבקשת ממנה רישיונות, מגלה שהם לא בתוקף, רושמת לה דו"ח, ומודיעה לה שהיא נאלצת להחרים לה את הרכב.
כל זה קורה לג'נאיה רק עד 12 בצהריים. כשהיא מגיעה לסופר ברגל, נוטפת מים מהגשם, ריצ'ארד קורא לה למשרד ומודיע לה שהוא ייאלץ להעיף אותה. "הבטחת לחזור תוך חצי שעה ועברו כבר שעתיים".
"יש לי שני ג'ובים כדי שיהיה לנו מה לאכול", מתחננת ג'נאיה על נפשה. "לפעמים אין לי גז, אין לי מים חמים".
"יש לך יותר מדי תירוצים מזדיינים. את מפוטרת!!!!", צווח ריצ'ארד.
ג'נאיה ההמומה מבקשת שלפחות ישלם לה עכשיו את משכורתה. יש לה ים של חובות. אבל כל זה לא מעניין את ריצ'ארד: "כשמפטרים אותך, הצ'ק מגיע בדואר. זאת מדיניות החברה".
קרקעית המדרון
כשהיא חוזרת הביתה, קרובה מאוד לנקודת השבירה, חושכות עיניה למראה תכולת דירתה זרוקה ברחוב, כולל תרופת האקמוקסיצילין היקרה. "היית אמורה לחזור עד עשר בהפסקה שלך", יורה בה בעלת הבית הרעה מטווח אפס.
כל שנותר לג'נאיה, אישה מוכת גורל שהחיים התאכזרו אליה קשות, להביט לשערי השמיים הסגורים והגשומים, ולזעוק זעקת שבר נוראה שנשמעה עד לחדר העבודה שלי בתל אביב ולבי נחמץ בקרבי.
אחרי נקודת השבירה חוטפת ג'נאיה את הג'ננה, רצה בחזרה לסופר סנטר, נכנסת למשרדו של ריצ'ארד ותובעת ממנו את הצ'ק שלה, אחרת לא יהיה ולבתה איפה לגור.
"מה זה מעניין אותי?", הוא צורח עליה, "ועכשיו תזדייני מפה".
בדיוק ברגע הזה פורצים שני שודדים שלופי אקדחים למשרדו של ריצ'ארד, מזהים את השם על תג חולצתה של ג'נאיה, אומרים לה: "שלום ג'נאיה", ותובעים מריצ'ארד את כל הכסף המזומן בכספת.
ריצ'ארד המפוחד מוציא חבילות של שטרות ואחד השודדים דורש מג'נאיה לאסוף את הכסף לתוך התיק שלה ולתת לה אותו. ג'נאיה מסרבת, הוא מנסה לסחוב לה את התיק בכוח, היא מתנגדת באלימות מרשימה לאישה שעד לפני רגע היתה חסרת ישע, חוטפת ממנו את האקדח ויורה בו למוות. ריצ'ארד, ששמע אותם אומרים "שלום ג'נאיה", בטוח שהיא ארגנה את כל השוד, מתקשר למשטרה ומבטיח לה שעכשיו היא תלך לכלא.
ג'נאיה מאבדת עשתונותיה, יורה בעבד כי ימלוך, חוטפת את הצ'ק שלה, המוכתם בדם, משאירה את כל הכסף במשרד ונסה על נפשה בדרכה לבנק לפדות את הצ'ק המיוחל.
כשהיא מגיעה לבנק, חמושה באקדח מהשוד והתיק של בתה בתוכו המתקן דמוי הפצצה, הבנק כבר סגור עם לקוחות אחרונים, שיהפכו בעל כורחם לבני ערובה במשך 12 שעות מורטות עצבים.
ג'נאיה דופקת על דלת הבנק, קוראת למנהלת ומצמידה את הצ'ק המדמם על הזגוגית. המנהלת נותנת לה להיכנס ולפדות את הצ'ק אצל הכספרית טסה. אבל הכספרית לא יכולה לפדות צ'ק בלי תעודת זהות, למרות שהיא מכירה אישית את ג'נאיה. אלא שתעודת הזהות של ג'נאיה נגנבה, אז מה עושים?
מכאן העניינים יוצאים לגמרי משליטה. ג'נאיה שולפת את אקדחה ותובעת מטסה להביא לה את הכסף. טסה בטוחה שמדובר בשוד, מוציאה בבכי את כל הכסף מהכספות, ובאותה הזדמנות מפעילה אזעקה שקטה.
הטלפון במשרד המנהלת מצלצל: "כאן מוקד חירום, קיבלנו התרעה על שוד פעיל ברחוב מימס. האם מדובר בג'נאיה וילטיקנסון?".
"כן" מאשרת ניקול.
כוח משטרתי בסדר גודל של גדוד, כולל אוטובוס ענקי המתפקד כמטה פיקוד קדמי, שועט למקום, ומתחיל נוהל קרב ומו"מ מורט עצבים.
האירוע המרעיש מזנק מהר מאד לטלוויזיה המקומית, שפורצת בשידור עם הודעה דרמטית: "אנו בשידור מסניף הבנק והנאמנות בנבולנט בו מתבצע כרגע שוד", מדווחת הכתבת הבלונדינית. "אזעקה שקטה הופעלה והובילה את השוטרים לזירה וכשהגיעו למקום, שמעו ירי. על פי הידוע לנו החשודה היא ג'נאיה אן וילטקינסון. על פי מקורותינו במשטרה, החשודה מבוקשת לחקירה בשל רצח שבוצע קודם שהתרחש בסופר סנטר בשדרות נוויל, ליד הבנק".
אחרי 12 שעות של מו"מ קשוח עם השוטרים בחוץ – בעיקר עם הבלשית קיי ריימונד הרחומה והאמפתית – שבו לראשונה בחייה תופסת ג'נאיה פיקוד על חייה, היא מצליחה להחזיר לעצמה, ולו לכמה שעות, את השליטה על גורלה ועושה לכל המשטרה, כולל הצ'יפים הכי כבדים של ה-FBI, בית ספר מהסרטים.
הרוע האולטימטיבי לדורותיו
רק אחרי שראיתי את "הקש האחרון" פעמיים הצלחתי לעכל את עוצמתו של הסרט הענק הזה. מעבר לעובדה שהוא עונה על הקטגוריה של "סרט פשע", הוא מורכב מעוד אלף ואחד רובדי ותת-רובדי משנה, הטעונים במטעני נפץ חברתיים נפיצים ואקטואליים פחד.
רבדים רדומים, מושתקים, מודחקים ומוכחשים, שנוגעים עמוק עמוק בשורשי ההוויה הקיומית באמריקה בכלל, וחיי השחורים בפרט, שגם אחרי מאות שנות שחרור משלשלות העבדות, עדיין נאנקים תחת מגפי האדם הלבן, שנכנסים ב"הקש האחרון" לתפקיד ה"באד גאייז" ועדיין מסמלים את הרוע האולטימטיבי לדורותיו.
"היא פשוט מנסה לשרוד, פשוט מנסה להיות אמא נהדרת לבתה, ואז הנסיבות בחייה גורמות לה להגיע למצב הזה", מסביר הבמאי השחור והלוחמני טיילר פרי, ש"הקש האחרון" הוא הסרט הרביעי שלו שטראג'י פ. הנסון (ג'נאיה) המהממת מככבת בו. "אני חושב שהרבה אנשים ברחבי העולם, לא משנה אם את אישה שחורה או לא, יוכלו להזדהות עם התחושה הזו של 'אני על הקש האחרון שלי'".
שני משפטים מהסרט שנחרטו בזיכרוני:
"אנשים לא יודעים כמה יקר להיות ענייה"
"נשים שחורות תמיד צריכות להתגבר על משהו".
אם תרצו, תמצית המסר של הסרט המדהים הזה, ב-14 מילים.
"הקש האחרון". Strow. נטפליקס. ארה"ב 2025. 108 דקות.
תסריט ובימוי: טיילר פרי.
שחקנים: טראג'י פ. הנסון (ג'נאיה), שרי שפרד (ניקול פרקר), טייאנה טיילור (הבלשית קיי ריימונד), סינבאד (בני), רוקמונד דנבר (פקד ווילסון), אשלי ורשר (טסה), גלין טורמן (ריצ'ארד), שלט מוניק (ריה), דיוה טיילור (איזבלה), טינקי ג'ונס (השוטר אוליבר), אריה (גבי ג'קסון), מייק מריל (הבלש גריימס), השוטרת סאם (קתרינה נלסון), דרק פיליפס (הסוכן ברייס).
