חנוך צחר, שתכנן את תקרת חניון הברזל ברמת החייל – הורשע בעבירות של גרימת מוות ברשלנות, 9 שנים אחרי אירוע ההתמוטטות הקטלני של חלק המבנה, שבעקבותיו נהרגו 6 בני אדם ונפצעו עוד יותר מ 20.
צחר, בן ה-90 שיוצג במשפט ע"י עו"ד ינון סרטל – זכה לאמפטיה של בית המשפט, על עברו המקצועי המפואר, אולם סגן נשיא בית המשפט, השופט אור ממון, גם מתח ביקורת על התנהלותו ועל כך שלא לקח אחריות על חלקו באירוע ו"יצר" תזות חלופיות שאינן תואמות את המציאות. לדברי השופט אלה היו – "תשובות מתחמקות, מתוך מטרה לחמוק מאחריות".
החניון שהתמוטט בספטמבר 2016 היה בשלבי בנייה סופיים. מדובר במבנה תת קרקעי, שאמור היה לספק כ-500 מקומות חניה ונועד להיפתח לשימוש הציבור זמן קצר לאחר התמוטטותו. על תקרת החניון התת-קרקעי התקיימו עדיין עבודות פיתוח ופיזור אדמה, כאשר תוכננה לקום מעליו גינה ושבילים. בהמשך, אף תוכננה לעבור מעליו בעתיד רכבת קלה.
המחלוקת שנותרה בין הצדדים היא ממוקדת יחסית ועוסקת בסיבות שהובילו לכשל ולהתמוטטות שארעה. על פי כתב האישום, שהגישו עורכי הדין אור גוטמן, אסף שביט ואריאל גטניו מפרקליטות מחוז ת"א, החניון התמוטט בשל כשל חדירה. הממצאים שהתגלו בזירת האסון לימדו, כי עמודי המבנה נותרו במרביתם שלמים, חלקם אפילו עומדים ואילו התקרות ומה שהיה מעליהן – חדר את כל העמודים ונערם על הרצפה התחתונה של החניון.
בכתב האישום נטען שהנאשם ביצע תכנון לקוי במספר היבטים, לא ערך בזמן אמת בדיקה שתבחן את נושא החדירה וצריך היה לצפות את העומסים שהיו על התקרה (ערימת העפר וכלי העבודה) ולתת להם מענה. אילו תיכנן את התקרה בהתאם לתקן – נטען באישומים – אותם עומסים צפויים לא היו גורמים להתמוטטות.
סניגורו של צחר טען שהוא התנהל באופן תקין וראוי ושההתמוטטות אירעה בשל עומסים חריגים על התקרה – ערמת אדמה בגובה 2.5 עד 3 מ' שהוערמה על התקרה וכן כלי עבודה כבדים שנסעו על התקרה במסגרת העבודה באתר.
לעמדתם, לאחר הקריסה התבססה בשיח הציבורי ובתקשורת "קונספציה" שמדובר בכשל חדירה ואילו רק לאחר הגשת כתב האישום ולאחר שהועברו לסנגוריה סימולציות המחשב שביצעו אנשי הטכניון – "התבררה לנאשם הסיבה שהובילה לקריסת המבנה".
בית המשפט קבע שתקרת החניון התמוטטה בשל כשל חדירה בהיקף העמוס, כאשר הראיות שמלמדות זאת הינן רבות וכוללות, בין השאר, ממצאים ייחודיים ו"קלאסיים" שנמצאו בשטח, חישובים התומכים ומאשרים שהתקרה לא תוכננה לעמוד בכשל חדירה, וכן חישובים המלמדים על כשל חדירה מובהק שאירע בפועל.
העובדות מצביעות שהעמודים באתר חדרו את התקרות ושתמונת הכשל באתר הייתה ייחודית. כך עלה מדברים שמסרו עדי תביעה שונים, מממצאים בשטח וכמפורט בחוות דעת התביעה.
ממצא ייחודי נוסף שנמצא באתר הוא שבר "קוני" בראש חלק מהעמודים. שבר זה מלמד על כשל "קלאסי" של חדירה. חוות דעת התביעה ומומחה התביעה הסבירו מה מוביל להיווצרות שבר זה, תוך הפניה לספרות מקצועית רלוונטית.
בהכרעת הדין נקבע, שניתן היה בקלות יחסית לבצע את הבדיקה לחדירה באמצעות תוכנת המחשב שהייתה בידי הנאשם והנתונים שהוכנסו לה – וכי בדיקה זו, לו הייתה מתבצעת, הייתה מלמדת על כשל חדירה וכך בעצם האסון היה נמנע.
בפסק דינו קבע השופט אור ממון: "האחראי לכשל הוא הנאשם שלא רק שלא תכנן התקרה בהתאם לכוחות התכן לחדירה (מחושבים במצב גבולי של הרס) לפי התקן המחייב, הוא אף לא ביצע חישובי חדירה לתקרה במהלך התכנון, בדיקות שניתן היה לבצען בקלות יחסית ואם היו מבוצעות – הכשל היה מתגלה וסביר שנמנע.
"בפועל, התסבולת לחדירה בתקרה שתכנן הנאשם הייתה נמוכה ביותר מפי 2 מהנדרש. ועל כן, כבר מעת סיום התכנון, המבנה שתוכנן ובהמשך הוקם לפי תכוניות הנאשם ענה להגדרה של 'מבנה מסוכן' ".
באשר לריאקציות שהובילו לכשל חדירה ולהתמוטטות התקרה, קבע השופט כי "מדובר בריאקציות צפויות, שהן נמוכות באופן משמעותי מכוחות התכן שלו היה הנאשם מתכנן את המבנה לפיהם, אזי הקריסה לא הייתה מתרחשת".
השופט ממון סיכם: "מעבר לכשל הבסיסי והחמור שהוביל להתמוטטות המבנה, היו בתוכניות הנאשם כשלים הנדסיים נוספים, כמו למשל אי עמידה בתקן בהיבט של מניעת התמוטטות בשרשרת – כשל שהוביל להתמוטטות נרחבת של המבנה. לאור כל האמור, הוכחו בפני, מעבר לספק סביר, העובדות הרלוונטיות בכתב האישום ורשלנותו של הנאשם ואני מרשיע אותו בעבירות שיוחסו לו".
