בפסק דין יוצא דופן ואמיץ, קבע בית המשפט, כי אין להגיש בקשות חוזרות בניסיון ל"שיפור עמדות" לאחר דחייה קודמת והתמקד רק בטענות החדשות. הוא בחן עדויות חסויות שהועברו מפרקליטות מחוז ירושלים, בנוגע לתלונתה של אם על כך שבעלה מפעיל אלימות מסוגים שונים נגדה ונגד בנותיה – אך מצא כי אין תשתית מספקת למתן צו.
בני הזוג נשואים מזה כשלוש שנים. מדובר בנישואין שניים עבור כל אחד מהם. למבקשת שתי בנות מנישואיה הקודמים, בנות 7 ו-4, המתגוררות עמה ועם בעלה. לבני הזוג ילדה משותפת, כיום כבת שנה וארבעה חודשים. לבעל ילדים מנישואים קודמים שאינם מתגוררים עמו.
בבקשה נטענו טענות חמורות מצד האישה, לפיהן הבעל נקט כלפיה – וכן כלפי הילדות – אלימות מילולית, מינית, כלכלית ולדבריה, אף אלימות פיזית בתקופה האחרונה.
לפיכך, עתרה למתן צו המורה על הרחקת הבעל מדירת המגורים המשותפת ואיסור על הטרדתה ועל הטרדת בנותיה.
האישה טענה, כי היא חוששת לפגיעה מינית ופיזית בבנותיה מנישואיה הקודמים. לדבריה, החשש התבסס על אמירות של הילדות בפניה ובפני אביהן הביולוגי. החשד התחזק בחודשים האחרונים לאחר שמוסדות החינוך דיווחו לשירותי הרווחה על דברים מדאיגים שהעלו הילדות. בעקבות זאת נפתחה חקירה פלילית והילדות נחקרו על ידי חוקרת ילדים. המבקשת ציינה שהתיק הועבר לפרקליטות וממתין להחלטה.
עוד טענה המבקשת, כי בעלה נוהג לפגוע בילדות מתוך רצון לנקום בה – באמצעות ענישה קשה, בידוד, איומים וצורות התנהגות פוגעניות; בהן, נעילת ילדה בחדר או במרפסת, צביטות ומשיכת אוזניים. האישה תיארה גם חשש לפגיעה בבת המשותפת, לאחר שלטענתה שבה משני ביקורים אצל האב עם חבלות בפניה.
המבקשת הציגה מסמכים שונים לתמיכה בטענותיה, לרבות דוחות ממוסדות החינוך וסיכום בדיקת מסוכנות. לדבריה, בבדיקת המסוכנות נקבע כי הבעל מהווה סיכון גבוה והומלץ לה לפנות למקלט.
עוד נטען, כי בדיון שנערך במעמד צד אחד בפני השופט מחמוד שדאפנה, נוכח חשש כבד לפגיעה מינית בילדות, ניתן צו האוסר על הבעל להימצא בדירה, ליצור קשר איתה או עם הילדות.
הבעל ביקש לדחות את הבקשה, תוך שטען כי מדובר במיחזור של טענות ישנות, שכבר הועלו ונדחו במסגרת ההליך הקודם. לדבריו, המבקשת עצמה העידה בהליך אחר, כי לא פגע בבת המשותפת ואמרה: "אמנם הוא לא עשה לה רע, אבל בנסיבות העניין והסכסוך בינינו, אני מבקשת שלא לאפשר לו קשר גם איתה."
הבעל הוסיף, כי כאשר האישה נסעה לנוף הגליל לשם הגשת הבקשה הנוכחית, הקטינה הייתה בהשגחתו המלאה ולשיטתו, די בעובדה זו כדי להפריך את טענות המבקשת בדבר חשש כן ומיידי לפגיעה בה.
לטענת המשיב, הבקשה הוגשה ממניעים טקטיים, כדי להצדיק את דרישת המבקשת למזונות זמניים – דרישה שכבר נדחתה מהטעם שבני הזוג מתגוררים תחת אותה קורת גג. עוד נטען, כי הבקשה הנוכחית מוגשת כחלק ממאבק רכושי במסווה של טענות אלימות.
הבעל הדגיש כי לא נחקר במשטרה בחשד לפגיעה מינית בילדות וכי טענה זו לא הוכחה או גובתה בראיה.
בפסק הדין (11.3) ציין השופט שלמה אלבז, שופט עמית, כי הגרסאות שמיוחסות לילדות אינן עקביות, אינן תואמות את שפתן ולא גובו בעדויות מהותיות. יתרה מכך, חלק מהטענות שנשמעו – כך עלה – כוונו גם כלפי הבעל הקודם של המבקשת. השופט ביקר את הסתמכות המבקשת על מסמכים מגורמים שלא נחקרו ולא העידו.
לבסוף, ביטל בית המשפט את צו ההגנה שניתן בדיון במעמד צד אחד וחייב את האישה בהוצאות הבעל בסך 8,000 ₪, תוך שהוא מותח ביקורת על שימוש לרעה בהליכי הגנה והבהיר, שעל שני הצדדים להתנהג הדדית באופן מכבד וראוי ולהימנע מפרובוקציות. "אם אכן פני הצדדים לגירושין, טוב יעשו אם יסדירו את המחלוקות שביניהם בדרך מכובדת של הסכם וימנעו בהסכמה מחזרה למגורים תחת קורת גג אחת, אשר עלולה לגרום למתחים ולסערת רגשות."
ב"כ האישה: עו"ד נופר סוויסה פרץ
ב"כ הבעל: עו"ד רחל שם-טוב יחזקאלי
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
