פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה מדגים עד כמה תביעות מזונות – אפילו כאלה הנוגעות לשלושה ילדים ביניהם ילד עם 100 אחוז נכות – לא תמיד מסתיימות כפי שהצד התובע מצפה.
במרכז הסיפור הזה זוג חרדים שנישאו לפני 16 שנים. לאורך כל שנות הנישואין, האישה ניהלה את משק הבית, טיפלה בשלושת הילדים (הבכור על הרצף האוטיסטי עם 100 אחוז נכות לצמיתות), ולטענתה אף תמכה בבעלה בשעה שהתמודד עם התמכרות למשככי כאבים וניסיונות התאבדות. לדבריה, היא מעולם לא עבדה מאז נישואיה, לבקשתו של הבעל שהיה המפרנס היחיד.
אלא שהמציאות הכלכלית המוצגת בבית המשפט היתה הרבה יותר מורכבת, ולעיתים גם שונה בתכלית מזו שניסתה האישה לטעון לה.
לטענת האישה, השבר בין בני הזוג התרחש בשנת 2020, לאחר שבעלה עבר תאונה שהובילה להתמכרותו למשככי כאבים, ולאחר מכן להתדרדרות נפשית. היא תיארה מסכת של התמוטטות שכללה ניסיון התאבדות לעיני הילדים, אשפוזים, גמילה ובריחה ממכון שיקומי. נגד הבעל אף הוצא צו הגנה שעדיין בתוקף.
במהלך התקופה הזו טענה האישה שהיא נשאה בנטל הכלכלי והמשפחתי לבדה, והביעה חשש לעתידם הכלכלי של ילדיה. לדבריה, למרות שהבעל עבד כמהנדס תוכנה והרוויח מיליונים בעבר מרווחי הון, היא נותרה ללא גישה למשאבים, לאחר שחסם את החשבון המשותף והעביר את שכרו לחשבון אחר.
מנגד טען הבעל, כי לא הסתיר את עברו הנפשי, ואף הציג ראיות לכך שהאישה ידעה על כך עוד לפני נישואיהם. לדבריו, חרף מצבו הנפשי הוא היה מעורב מאוד בגידול הילדים: הכין להם אוכל, השכיב אותם לישון, ליווה אותם בבקרים למסגרות, ועוד. הוא הכחיש את טענות האישה בדבר התמוטטות כלכלית או ניהול פזרני של כספי המשפחה, והציג את רמת החיים שלהם כ"סבירה ואף מצומצמת".
לטענת הבעל, האישה עצמה משכה מהחשבון המשותף יותר מ-100 אלף שקל בשלושה חודשים בלבד – סכום שהוצג גם כראיה במסגרת החלטת בית המשפט.
בבית המשפט נאמר כי הבן הבכור של בני הזוג מקבל קצבת נכות של 3,500 שקל לחודש מהביטוח הלאומי, ולדברי האב הוא נמצא במסגרת מלאה הכוללת טיפולים רפואיים וחינוכיים.
עוד נאמר, כי שתי הבנות הנוספות לומדות במסגרות חינוכיות רגילות.
האישה טענה לצרכים כלכליים חודשיים בסך כולל של יותר מ-37 אלף שקל (27 אלף עבור הקטינים וכ-10,000 עבורה).
סגן נשיאת בית המשפט, השופט טל פפרני, בחן לעומק את טענות הצדדים והאסמכתאות שצורפו. הוא קבע שצורכי הילדים סבירים ואינם מצדיקים את הסכומים שהאם דרשה. הוא העריך את צורכי כל אחד מהילדים ב-2,000 שקל לחודש בלבד.
בנוגע לפוטנציאל ההשתכרות של ההורים, השופט קבע כי לאם יש פוטנציאל השתכרות של לפחות 6,500 שקל בחודש, בהסתמך על תעודות שרכשה לאורך השנים והעובדה שהילדים נמצאים במסגרת רוב שעות היום. "הבן הבכור מקבל טיפול יומי מלא ומקיף, סדר היום של הילדים מסודר, ואין כל מניעה כי המבקשת תצא לשוק העבודה ותפרנס עצמה", כתב השופט בפסק הדין.
מנגד, הבעל נושא בהחזרי משכנתא והלוואות, אך משתכר כ-22,000 שקל נטו, ויש לו נכסים לא נזילים נוספים.
נקבע לבסוף כי האב ישלם מזונות עבור שלושת הילדים בסך של 6,000 שקל לחודש (2,000 לילד), וקצבאות הביטוח הלאומי עבור הילדים יועברו לאם בנוסף. כמו כן הוחלט כי ההורים יישאו בהוצאות חריגות רפואיות וחינוכיות ביחס של 75/25 אחוז לטובת האב, ולא ייפסקו מזונות לאישה בשלב זה.
פסק דין זה מדגיש את מה שזוגות רבים אינם מבינים כשהם נכנסים להליך משפטי: בית המשפט לא מתרשם מרגשות ומדרמות, ולא נוטה לחלק את ההוצאות לפי זיכרונות מהעבר. הוא בוחן את הנתונים ומכריע על בסיס מספרים, פוטנציאל השתכרות ורמת חיים בפועל.
את האם מייצגת עו"ד מיכל ביטון אוחנינה.
את האב מייצג עו"ד אברהם שטרן.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
