ב-1 פברואר 2009 בשעות החשיכה סיימה א', שהיתה בת 32, את יום עבודתה ברעננה וצעדה אל רכבה שחנה בסמוך, ליד פרדס.
לאחר שנכנסה לרכב ונעלה את דלתותיו, הגיח לעברה הנאשם שארב לה, כשהוא חבוש כובע צמר ועוטה כפפות גומי וסינוור את פניה.
א' זעקה לעזרה. הנאשם ניפץ בכוח את חלון דלת הנהג והתיז על פניה של א' חומר חריף שגרם לה צריבה בפנים. הנאשם גרר באכזריות את א' לתוך הפרדס: הוא הוציא אותה בכוח אל מחוץ לרכב, חסם את פיה בידיו, חנק אותה והצמיד חפץ חד לגבה ולצווארה. אחר כך קשר באזיקונים את ידיה מאחורי גבה.
במהלך הובלתה של א' בכוח לפרדס היא נפלה מספר פעמים ונחבלה, אך הנאשם המשיך ודחף אותה בכוח.
א' צעקה והתחננה על נפשה.
הנאשם הורה לה לשתוק.
הוא אנס את א' באלימות ובאכזריות לאחר שהוביל אותה לעומק הפרדס.
לאחר שא' התלבשה, הורה לה הנאשם לחזור ולהוריד את מכנסיה ואז שטף את איבר מינה ופי הטבעת שלה בחומר חיטוי.
במשך כל הזמן, הנאשם דאג לכך שא' לא תראה את פניו כך שלא תוכל לזהות אותו.
לבסוף הוא הוביל אותה למקום אחר בפרדס והותיר אותה פגועה וסובלת מכאבים עזים.
באותו לילה נערכה ל-א' בדיקה רפואית בבית חולים.
המשטרה עשתה מאמצים רבים לאתר את האנס.
על התחתונים שלבשה א' באותו ערב נמצאו תאי זרע שמהם הופק דנ"א.
ואולם, כל הפעולות לא הניבו תוצאות ולא נמצאה התאמה בין הדנ"א שהופק לבין הדגימות שהיו במאגר המשטרתי.
רק בשנת 2019, מעצר אקראי של קרוב משפחה, בשילוב התפתחות מדעית ותרגילי חקירה, הביאו לזיהויו של בעל הדנ"א.
קרוב של האנס נתפס על עבירה קלה והמשטרה לקחה ממנו דנ״א, שנמצא קרוב לזה של האלמוני מתיק האונס הלא פתור.
בשלב זה נדגמו גם יתר בני המשפחה ונתפסה סיגריה שעישן אחד מהם.
לאחר ביצוע בדיקות נמצאה התאמה מלאה בין הדנ"א שניטל מתחתוניה של הנאנסת ב-2009, לדנ"א של אדם בשם אלחי נדב נידם מכפר סבא, שהיה עד אז אזרח "נורמטיבי" לכאורה ללא עבר פלילי, נשוי ואב לילדה.נידם, כבן 40
היום, שירת שירות מלא בצה"ל. לאחר שחרורו השלים בגרויות, למד מכונאות רכב, עבד במוסך ולאחר מכן עבד עם אביו במשרד שמאות רכב. שנה אחרי המיוחס לו, התחתן. עוד עשר שנים חי חיים שלווים.
בדצמבר 2019, הוגש נגדו כתב האישום בגין חטיפה, שתי עבירות אינוס תוך איום בנשק קר וגרימת חבלה גופנית; מעשה סדום; מעשה מגונה וחבלה במזיד.
חודשים ספורים אחר כך, במהלך ניהול המשפט, סנגוריו עורכי הדין אבי חימי ומשה וייס הצליחו להביא לשחרורו בתנאים מגבילים.
הסנגורים לא חלקו על העובדה המדעית, כי הדנ"א שנמצא על תחתוניה של א' שייך לנאשם נידם.
הם "רק" חלקו על כך שנידם ביצע את האונס.
ההסבר שהציעו היה כי "האנס האמיתי" שתל את דגימת הדנ"א של נידם בתחתוניה של א' – במטרה להטעות.
לטענתם, נידם קיים יחסים באותו אזור, כמה ימים לפני כן, בהסכמה עם בחורה אחרת והאנס של המתלוננת, שהוא כביכול אדם אחר – מצא קונדום שהשאיר נידם בשטח.
ההגנה ביקשה להצביע על עוד נתונים כאלה ואחרים, אבל שופטי בית המשפט המחוזי ליאורה ברודי, מיכל ברק נבו ומיכאל תמיר לא השתכנעו.
לאחר שמיעת ראיות, הם הרשיעו את אלחי נדב נידם בכל העבירות שיוחסו לו.
הפרקליטות דרשה להטיל עליו 16 שנות מאסר, עונש המצוי ברף העליון של מתחם הענישה.
השופטים קיבלו את בקשת הפרקליטות, לאור הנזק המזעזע כלשונם שנגרם לנאנסת: הן פגיעה פיזית והן פגיעה נפשית חמורה, שהתעצמה בשל כך ש-10 שנים לא נמצא התוקף שלה.
הנאשם אינו נוטל אחריות למעשיו וממשיך לטעון לחפותו, קבעו השופטים והסבירו, "זכותו של אדם לכפור במיוחס לו ולנהל את משפטו עד תום ואולם אין הנאשם זכאי ליהנות מהקלה בעונש השמורה למי שהודה ונטל אחריות, לא כל שכן למי שהביע חרטה".
בית המשפט זקף לזכות ההגנה את העובדה שלא כפרה בקיום אירוע האונס כשלעצמו והנאנסת לא נאלצה לעמוד לפני חקירה נגדית.
בסיכום, על נידם נגזרו 16 שנות מאסר והוא חוייב בפיצוי של 160 אלף שקל לנפגעת העבירה.
