בית המשפט המחוזי מרכז בלוד הרשיע במסגרת הסדר דיוני גבר בן 59 בעבירות נשיאה והובלת נשק ובשלוש עבירות איומים שביצע כלפי בני משפחתו ובנו הקטין של אחיו.
לפי כתב האישום המתוקן, הנאשם שהתגורר במתחם יחד עם בני משפחתו החזיק אקדח גלוק ובו מחסנית ללא כדורים, שהוסתר בתוך צמיג רכב במחסן.
עוד נטען, כי ב-17 בינואר 2024 איים הנאשם על אחיו באומרו שירצח אדם אחר שהוא מכיר. למחרת, כך נטען, נטל את האקדח, הזיז את צינת הנשק ובהמשך כיוון אותו לעבר אח נוסף, תוך כדי איומים על חייו.
מכתב האישום עולה כי באותו היום פגש הנאשם גם באחיינו, בן 11, ואיים עליו כי במידה ואביו לא ישלם לו כסף, הוא "יחורר את רכבו". הוא אף הראה לו את האקדח. רק כשהבין שהמשטרה בדרכה למתחם, החביא שוב את הנשק בצמיג.
לאחר מעצרו של הנאשם הוא נשלח להסתכלות פסיכיאטרית ונמצא כשיר לעמוד לדין. צוין כי הנאשם, אב לשתיים, לוקה בהפרעה סכיזואפקטיבית ומוכר למערכת הפסיכיאטרית מאז 2011. הוא עבר תאונת דרכים קשה בשנת 2009, הפסיק ליטול תרופות כשלושה חודשים לפני האירועים, ובסמוך לכך נצפה שינוי לרעה בהתנהגותו, שהתבטאה באיומים חוזרים ונשנים.
מאז מעצרו שהה הנאשם במרכז לבריאות הנפש (מב"ן), שם השתלב בתוכנית טיפולית-שיקומית. לפי חוות דעת עדכנית, מצבו הנפשי כיום יציב ומאוזן, הוא משתף פעולה עם הצוות, משתתף בריפוי בעיסוק ומשמש כתומך למטופלים אחרים.
הפרקליטות, באמצעות עו"ד גבי פאר, עמדה על חומרת המעשים ועתרה לגזור על הנאשם עונש בטווח 30-54 חודשי מאסר בפועל. לטענתה, מדובר באירוע חמור ומתמשך. היא הדגישה את הפחד שחשו בני המשפחה לנוכח מצבו הנפשי של הנאשם, עברו הפלילי והשימוש בסמים. התביעה ביקשה למקם את העונש סמוך למרכז המתחם, כולל מאסר על תנאי וקנס.
סנגורו של הנאשם, עו"ד איתמר צור, טען כי מדובר בתיק ייחודי הדורש התחשבות במצבו הנפשי של הנאשם, המתמודד עם מחלה נפשית מאז ילדותו הקשה, בה ספג אלימות. לדבריו, "הנאשם לא רכש את האקדח אלא מצא אותו, ולא ידע כלל כיצד משתמשים בו".
הסנגור הוסיף והדגיש כי הנאשם אושפז ביוזמתו בשנת 2022, הפסיק ליטול תרופות טרם המקרה, אך מאז עבר שיקום משמעותי, "מצבו הנפשי התייצב, הוא מגלה תובנה ומתחייב להמשך טיפול", מה גם שבני משפחתו מלווים אותו ודואגים שייטול תרופות.
הסניגור ביקש לחרוג ממתחם הענישה בשל נסיבותיו החריגות של הנאשם ולגזור עליו עונש שאינו עולה על 20 חודשי מאסר בפועל, תוך מתן משקל לשיקומו ולא למעשיו בלבד.
השופטת מרב גרינברג קבעה כי למרות חומרת העבירות, יש לתת משקל ניכר לשיקומו של הנאשם, המאושפז במב"ן למעלה משנה. "הנאשם משתף פעולה, ממלא תפקיד אחראי במחלקה, ומבין את חשיבות נטילת התרופות והימנעות משימוש בסמים", כתבה השופטת והוסיפה: "לא ניתן להתעלם מהדרך השיקומית שעבר ומהערכת הגורמים המקצועיים כי מצבו הנפשי מאוזן והמסוכנות פחתה".
השופטת החליטה לחרוג לקולא ולקבוע את עונשו של הנאשם בתחתית מתחם הענישה ואף מעבר לכך. בהתאם לכך נגזרו על הנאשם 22 חודשי מאסר בפועל החל מיום מעצרו, עשרה חודשי מאסר על תנאי וקנס בגובה 1,500 שקל.
