בחודש פברואר הוגשו כתבי אישום נגד 11 נאשמים בסחיטה וגביית דמי חסות מקבלני בנייה בצפון, בכסות של "שירותי שמירה".
את החקירה בצעו במשותף יאחב"ל להב 433 עם ימ"ר חוף, ובמהלכה הפעילו סוכן סמוי כנגד חלק מהיעדים.
בסיום החקירה, ארבעה כתבי אישום הוגשו לבית משפט המחוזי בחיפה ואחד לבית משפט השלום בעכו.
פרקליטות מחוז חיפה עתרה להארכת מעצרם של הנאשמים עד תום ההליכים, וביניהם:
נידאל אבו שאהין, מיוצג על ידי משרד עורכי הדין משה גלעד, באמצעות עורכי הדין זיו גלעד, רינת גלעד וולנטין זברוב.
איאד בשאנקה, מיוצג על ידי עו"ד תומר נוה ועו"ד אנס דיראוי ממשרדו.
חסן עבד אל רזאק, מיוצג על ידי עו"ד ליאור דוידי יחד עם עו"ד שלי גורביץ' ממשרדו.
בכתב האישום נגד השלושה, שהוגש לבית משפט השלום, נטען כי הם סחטו מאות אלפי שקלים מחברה קבלנית שעסקה בבנייה של שלושה אתרים בנהריה ובעכו.
תמורת התשלום שקיבלו הנאשמים, נטען, הם הוציאו לקבלן חשבוניות פיקטיביות לכאורה.
עוד נטען, כי הנאשמים אירגנו שירותי שמירה ופעלו כקבלני כח אדם ללא רישיונות.
תסקירי שירות המבחן שהוגשו היו שליליים במיוחד.
בעניינו של אבו שאהין העריך שירות המבחן כי נשקפת ממנו רמת סיכון גבוהה להישנות מקרים דומים.
בעניינו של בשאנקה שירות המבחן העריך רמת סיכון לא מבוטלת להישנות התנהגות פורצת חוק.
גם בעניינו של עבד אל רזאק תסקיר המעצר לא המליץ על שחרור.
הפרקליטות טענה כי הנאשמים שילבו יחד "יסודות של אלימות, סחיטה באיומים ועבירות רכוש" לאורך תקופה ארוכה, ובנסיבות אלה קמה עילה למעצר עד תום ההליכים.
עוד נטען, כי לשני הנאשמים אבו שאהין ובשאנקה עבר פלילי מכביד, ונדרשים "שיקולים כבדי משקל" על מנת שבית המשפט יסטה מהמלצה שלילית של שירות המבחן – במיוחד בעבירות סחיטה.
מנגד, הסנגורים בקשו שחרור לחלופת מעצר וטענו, כי כתב האישום לא מייחס לנאשמים אלה מעשי אלימות כלשהם, או השמעת איומים כלפי הקורבנות.
ההגנה טענה, כי הנאשמים סיפקו בפועל שירותי שמירה ואף דאגו לאתר, ובנוסף דאגו להחזיר לקבלנים חלק מהציוד והחומרים שנגנבו מהם במהלך פריצות לאתרים.
אשר לעבר הפלילי של הנאשמים טענו עורכי הדין, כי מדובר בעבר שהתיישן ויש לתת לו משקל נמוך.
הסניגורים גם הפנו גם לטעויות שלשיטתם נפלו בתסקירים.
השופט בוריס שרמן קיבל את טענות צוותי ההגנה וציטט בהקשר זה החלטה שנתן שופט בית המשפט העליון, נעם סולברג, מחודש יוני 2024 בפרשה דומה – קרטל השמירה בחריש.
השופט סולברג כתב בעניין הנאשם אמיר אזברגה כי הראיות לכאורה "מלמדות על מקרה של גביית דמי חסות באופן 'רך' יחסית. ברוב המכריע של המקרים, לא נאמרו איומים מפורשים; אף לא נגרם נזק לרכוש".
עם זאת, השופט סולברג הסביר שזו "בדיוק התוצאה של התפשטות הרעה החולה של תופעת הפרוטקשן, שעימה מתמודדים כבר שנים לא מעטות קבלני בנייה בישראל…. ככל שתופעת גביית דמי החסות משתרשת ומתבססת, הצורך באיום ברור, גלוי, 'מפחיד' – פוחת, שכן הצדדים המעורבים מכירים את 'כללי המשחק' היטב ויודעים לשחק לצלילי חלילו של המאיים, אף מבלי שניתנות על-ידו הוראות ברורות… כך עם התבססות המוניטין שלהם כנותני 'שירותי שמירה' באזור מסוים, נעשית מלאכת המאיימים קלה יותר ויותר.. זאת ועוד, ככל שמושרשים אותם 'כללי משחק', פחות ופחות 'לקוחות פוטנציאליים' של נותני החסות יחפצו בבחינת האפשרות האחרת, שבה אינם מקבלים את ההגנה מצד המאיימים".
כך, הסביר השופט סולברג, "העניינים מתנהלים פחות או יותר על מי מנוחות. האיום נעשה בצורה מרומזת; התשלום ניתן, וההגנה – מובטחת".
ומאחר שמדובר היה באיומים מרומזים בלבד, השופט סולברג אישר שחרור הנאשם, שיוצג על ידי עו"ד יקי קהן באיזוק אלקטרוני.
השופט שרמן, בפרשה הנוכחית, סבור כי מדובר במקרה זהה. "כתב האישום לא מפרט איומים מפורשים כלשהם שהשמיעו המשיבים כלפי הקורבנות, אשר גרמו להם לשלם למשיבים סכומי כסף משמעותיים על בסיס חודשי".
למעשה, גם הפרקליטות הכירה בכך, אבל מהצד ההפוך, ולכן הגישה את כתב האישום על בסיס תיקון לחוק שקובע כי ניתן להרשיע אדם בגביית דמי חסות גם ללא תיעוד של איום מפורש, אלא רק על בסיס "ניצול המצוקה" של הקורבן, החושש מסירוב.
"איני מתעלם מהנתונים המגבירים את מסוכנותם של המשיבים", כתב השופט שרמן. "עם זאת, סבורני כי אין הכרח במעצרם הממשי, וניתן להפחית את המסוכנות הנשקפת מהם לרמה סבירה על ידי מעצרם בפיקוח אלקטרוני, בצירוף פיקוח אנושי וערבויות".
