שנה לאחר שבבית משפט המחוזי בבאר שבע הוגש כתב אישום נגד שישה נאשמים על סחיטה של בעלי מתחם הנופש שבחוף ניצנים, ההליך המשפטי הסתיים בגזר דין של שניים בלבד.
נגד ארבעה מהנאשמים בוטל כתב האישום.
תזכורת:
ב-1 בפברואר 2024, הגישה הפרקליטות את כתב האישום בטענה כי השישה סחטו באיומים חלק מבעלי מתחם נופש באגם ניצנים – חברת ק'.
הנאשמים הם:
דיאב אבו דייה (49) ממסעודין אלעזמה
יובל שרון (49) מקדרון
לואי הניה (40) מתל שבע
סאמר אבו דייה (23) ממסעודין אלעזמה
תאמר אבו דייה (24) ממסעודין אלעזמה
נאדר אבו דייה (21) מסעודין אלעזאמה.
בכתב האישום המקורי, שהוגש בתום חקירת היחידה לאכיפה כלכלית (אכ"ל דרום) בלהב 433, נטען כי הנאשם שרון הינו בעלים של חברת אחזקות, שחתם עם בעליה של חברת ק', על הסכם שיתוף פעולה להקמה וניהול מתחם באגם ניצנים. במהלך חודש מרס 2023, נתגלעה מחלוקת בין השותפים, בסיומה סיכמו הצדדים בעל פה, כי חברת ק' תמשיך להשקיע כספים, אך תפסיק לשלם את תשלומי החוזה המקורי.
בסיום הקמת המתחם – כך סוכם – יערכו הצדדים התחשבנות.
המתחם, על פי הנטען בכתב האישום המקורי, פעל החל מחודש יולי 2023 למשך כשלושה חודשים והכנסותיו נאמדו בכ-4.6 מיליון שקל.
מכתב האישום עלה, כי על אף הסיכום בין הצדדים, במהלך תקופת הפעילות שלח שרון לחברת ק' מכתב התראה שלפיו היא מפרה את החוזה ביניהם ודרש מהם לשלם לאלתר סכום של 550,400 שקל.
עוד נטען, כי סמוך לאחר שליחת המכתב שוחח שרון עם דיאב אבו דייה, סיפר לו על המחלוקת וביקש את עזרתו בנושא.
בכתב האישום המקורי נטען, כי מספר ימים לאחר שליחת המכתב החליף שרון את המנעולים במתחם.
עוד נטען, כי שלושת המתלוננים, בעלי חברת ק', הגיעו למקום עם חבריהם ובין הצדדים התפתח עימות מילולי שבסופו נותרו שניים מהמתלוננים ללון במתחם.
בהמשך הלילה, כך נטען, ביקש שרון מדיאב שיגיע על מנת להוציא את הנותרים בכוח מהמתחם.
הפרקליטות טענה בזמנו, כי בשעות הבוקר המוקדמות הגיע דיאב למתחם עם שלושתבניו, הנאשמים סאמר, תאמר ונאדר.
בהקשר זה נטען, כי הם העירו את המתלוננים משנתם והורו להם לצאת מהמתחם תוך שהובהר להם שעל מנת שיוכלו להיכנס בחזרה למתחם עליהם לשלם לשרון את הסכום שדרש ושלטענתם הם חייבים לו.
בנוסף ציין הנאשם דיאב, כי הוא משוחרר מתיק של סחיטה באיומים וכי מעכשיו הוא שומר על המקום והם חייבים לו 25 אלף שקל.
מכתב האישום המקורי עלה, כי במהלך האירוע הקיפו דיאב ובניו את המתלוננים וליוו אותם באופן צמוד ומאיים אל מחוץ למתחם.
עוד נטען, כי עקב האיומים והתנהגות ילדיו, המתלוננים יצאו מהמקום ולמחרת חזרו וביקשו להיכנס פנימה. או אז, כך נטען, הנאשם הניה אחז באחד מהם ואמר לו לעוף מהמקום.
מכתב האישום עלה, כי החל מהמועד שבו הוצאו המתלוננים מהמתחם, הנאשמים נותרו בו ומנעו מהם את כניסתם.
בהקשר זה נטען בכתב האישום, כי למתלוננים נגרם נזק של כ-150 אלף שקל בשל אבדן הכנסות, תשלומי דמי ביטול ונזק לסחורה קיימת.
התשתית הראייתית נגד הנאשמים התבססה על עדויות בעלי המתחם, הקלטות קוליות של הנאשמים וסרטונים המתעדים את האירועים.
בהגנה טענו מלכתחילה, כי כתב האישום היה תלוש מהמציאות, שכן המשטרה ידעה היטב שיובל שרון הוא הבעלים החוקי של השטח.
עוד טוענים בהגנה, כי המתלוננים שהיו חייבים סכומי כסף ליובל שרון, לא הצליחו לעמוד בהתחייבותם, ושרון החליף את המנעולים רק לאחר שהגיש תלונה במשטרה נגדם על גניבת כספת ממשרדו.
כך מספר שבועות לאחר הגשת כתב האישום החל הליך גישור בין הסנגוריהם של הנאשמים, בינהם עו"ד מתי צעידי, לבין הפרקליטות בפני נשיא בית משפט המחוזי בבאר שבע, השופט בני שגיא.
הסניגורים הצביעו על קשיים ראייתיים לגבי חלקו של כל אחד מהחשודים. בין היתר, הצביע עו"ד צעידי לגבי מרשו שרון, כי למעשה היה מדובר בנכס שלו (בעוד שהמשטרה טענה כי הוא ניסה להשתלט עליו) וכן טען כי לא הייתה לו כל כוונה פלילית במעשיו.
כמו כן טען עו"ד צעידי, כי הטענות הפליליות של נפגעי העבירה לכאורה הן מצג שווא בשל סכסוך עסקי קיים.
הטענות לגביו השליכו גם על התשתית הראייתית כנגד נאשמים נוספים.
לאחר בחינת טענות אלו ואחרות ובתום הליך גישור, החליטה הפרקליטות לחזור בה מכתב האישום לגבי הנאשמים שרון, ושלושת החים סאמר, תאמר ונאדר.
באשר לנאשמים דיאב ולואי – כתב האישום תוקן לעבירת איומים בלבד והשופט בני שגיא הרשיע אותם בכך.
בסופו של דבר, על דיאב ולואי הוטלו ארבעה חודשי מאסר על תנאי.
כמו כן, הוטל על כל אחד מהם קנס בסך 1,500 שקל.
