אוקיאמה, 26 באוקטובר 2022. ראש האיקידה-גומי, שהיה חלק מארגון הימגוצ'י-גומי, הסתפר בחדר האח"מים במספרה. כשאחד משומרי ראשו נכנס, הוא נדקר בעין וכמעט מת. זאת היתה דוגמה נוספת למלחמה הבלתי נגמרת בין שני הפלגים שהתפצלו מהארגון. ולמרות שהמלחמה הזאת נמשכה שבע שנים רצופות, אף אזרח לא נהרג. בהרבה מובנים המשטרה היתה מבסוטית שהם הרגו זה את זה, והם יכתשו את מי שיישאר, כך שכרגע האויב הגדול של היאקוזה הוא הם עצמם.
ולמרות החוקים נגד פשיעה מאורגנת שנחקקו ביפן בשנות העשרה של המילניום השלישי – בעיקר בגלל מותם של חפים משפע בשיאי הקרבות – כשנדמה היה שהיאקוזה על סף הכחדה, הם בכל זאת שרדו, בין היתר כדי לספר את הגרסה היפנית ל"קוזה נוסטרה" הסיציליאנית, שהיכתה במהלך הזמן שורשים עמוקים גם בניו-יורק פינת לאס וגאס.
במרכז הדוקו "העולם הסודי של היאקוזה" מסע מרתק סטייל "אפוקליפסה עכשיו" אל לב מאפיית היאקוזה, אליו יצא הבמאי הבריטי מייקל פראזן. ולמרות לחץ פיזי מתון שהפעילה עליו משטרת יפן, והאיסור לדבר איתם, רובם בלי להסתיר את זהותם, הסכימו להיפגש אתו, להתראיין בפנים גלויות ולענות על כל שאלותיו החודרניות.
לצורך התחקיר נפגש פראזן עם העיתונאי האמריקאי הוותיק ג'ייק אדלשטיין, כתב הפלילים של "יומיאורי", העיתון הנפוץ ביותר ביפן ובעולם, והעיתונאי המערבי היחיד שחקר במשך השנים את הפשע המאורגן ביפן.
"אני מפקח על פלג אישייאמה בקוצ'י", מספר למצלמה טאקאשי אישייאמה (47), חבר בארגון היאקוזה דו-קיודי-קאי, שמפקדתו יושבת באונימוצ'י, הירושימה. "הקריירה שלי התחילה כשהצטרפתי לכנופיית אופנוענים אחרי שברחתי מהבית בגיל 15. בזמנו פגשתי בבר את החבר שלי האניקי וככה נכנסתי לעולם הזה".
על גבו של אישייאמה חרוט קעקוע ססגוני של אישה עם נחש שכרוך סביבה. "הייתי בן 23 כשעשו לי את הקעקוע הראשון. בזמנו כל חבר ביאקוזה התקעקע. הבאנו אמני קעקועים שהשתמשו בטכניקת ואבורי וחרטו לנו על העור בלי הפסקה".
אדלשטייין: "אם עושים לך קעקוע, פירושו שאתה פושע ובכך אתה נפרד מהחיים האזרחיים ולא תחזור להיות יותר קטאג'י (אזרח ביפנית). בעבר, חלק מהבוסים שלמו על הקעקועים של החברים הצעירים וזה היה יקר מאוד. בתמורה, שם הארגון ושם הבוס קועקעו על חזה המקועקע. זה מיתוג חברתי קיצוני. אם יש לך קעקוע על החזה של סמיושי-קאי או קטורנגו, אתה לא יכול להצטרף לימגוצ'י-גומי, או לאייזו-קוטצקי, כי סימנת את עצמך כחלק מהארגון הזה. בזמנו זה כאב מאוד כי עשו את הקעקוע לא במחטים חשמליות, אלא במחט חלודה וסומי, שזה פחם, חפרו עמוק בעור שלך, זה כאב והם דיממו הרבה. הכוונה היתה להראות שהם מסוגלים לעמוד בכאב גדול ואם ראו אותך עם קעקועים, ידעו שאתה קשוח".
היד שמפסידה במשחקי הקוביות
"היאקוזה הופיע לראשונה בהיסטוריה היפנית בסוף המאה השמינית לספירה", מספר ההיסטוריון והסופר שין האסגאווה. "עד כמה שידוע לנו, משחק הקוביות, שמקורו בסין, יובא ליפן. משחקי הקוביות צברו פופולריות במהירות בקרב האצולה היפנית והקיסר אסף את אנשי היאקוזה המנודים, שמעמדם החברתי היה הכי נמוך, וסיפק להם עבודה בתחום המשחקים שפרח. משמעות המילה יאקוזה מתייחסת ליד שמפסידה במשחק קוביות. דרך צנועה להגיד שהם לוזרים ובאו מתחתיות החברה. בכל ההיסטוריה שלהם, אנשי היאקוזה הגיעו מהחלקים הכי עניים ודפוקים ביפן. חיי הפשע היו הדרך שלהם להתקדם בעולם ולקבל קמצוץ כבוד".
"אני חבר בארגון שבסיסו באזור קנטו, אבל הוא פועל בכל רחבי יפן", מספר למצלמה אקירה אסאקורה, חבר בארגון קקנטיו-שאקו-גומי, שעומד בראש פלג באסאקוסה, מחוז פופולרי בטוקיו, הידוע כאחד המעוזים החזקים של היאקוזה.
"הקבוצה שלנו קיימת מאז המאה ה-17", מספר אסאקורה, "יש בה בערך 300 חברים בכל רחבי המדינה. כשפגשתי בבוס שלי, התקרבתי אליו. הבנתי את אורח החיים שלו והאופי שלו. נמשכתי לזה. ככה נכנסתי לעולם הזה. מה שהשאיר עליי את הרושם הכי גדול היה כשהחלפתי את כוס הסאקה שלי עם הבוס כדי להיות חבר יאקוזה בטקס הסקאזוקי.
טקס זה, החלפת כוס הסאקה, מסמל את הקשר בין הבוס למגויס החדש. במהלך הטקס, כשהם חולקים את כוס הסאקה, הם הופכים אוטומטית למאסטר ותלמיד. ככה מצטרפים למשפחת היאקוזה.
"את המונח 'קומי' המתאר ארגוני פשע, אפשר לתרגם כמשפחה", מספר נובורו הירוסואה, פרופסור לקרימינולוגיה. "אנחנו לא מדברים על משפחה ביולוגית. המנהיג מכונה אוייבון, שמשמעותו אבא. מתחתיו נמצא הוואקה-גשירה, שזה ראש קטן וצעיר, ומתחתיו יש קצינים בכירים. כל חודש כל אנשי היאקוזה צריכים לשלם את חלקם: מאה אלף או חמישים אלף ין לשאטיי, שהם ענפים כמו ענפי העץ, הנאסף מהשלל החודשי. הכסף עולה מלמטה למעלה עד לבוס. זה כסף שלעולם לא יוצא מהקבוצה. לרשויות המס אין סיכוי בעולם לאתר את הכספים האלה. למשטרה אין אמצעים לחקור את זה. לכן היאקוזה פועלת במערכת סגורה וזאת תמצית מהותה היסודית של היאקוזה.
"אסור ליאקוזה לגנוב, לבצע שוד מזוין וכמובן לבצע תקיפה מינית, כי הדברים האלה מטרידים את השכונה וגורמים לעלייה בפשעי רחוב", מצביע אדלשטיין על קודים מקודשים בעולם היאקוזה וטוען שהיאקוזה לא עשו פשעי רחוב באופן מסורתי, וזאת אחת הסיבות שהמשטרה וחלקים גדולים בחברה היפנית העלימו עין מפעילותם הפלילית.
דיסנילנד ענקי למבוגרים
"כשהתחלתי לסקר את העניין, התמקדתי באזור הרביעי בטוקיו, שם ממוקם הקבוקיצ'יו", מספר אדלשטיין. "ולמרות שהוא היה אזור טחוב ומוזנח, הוא היה דיסנילנד ענקי למבוגרים שאפשר לממש בו כל תשוקה מינית. אנשים הגיעו מכל רחבי אסיה: סין, טייוואן, ווייטנאם. אם היה לך מדריך, היו מכניסים אותך למקומות שאחרים לא היו יכולים להיכנס אליו. מאחר וזאת היתה 'פרה חולבת, לכל ארגון פשע היתה טריטוריה בקבוקיצ'ו, כי זה המקום המושלם לגריפת כסף".
"שיטות העבודה שונות משבט לשבט, אבל הרעיון זהה", מספר אישייאמה. "אנחנו לוקחים אחוזים מהרווחים. אי אפשר לקרוא לכסף שאנחנו מרוויחים משכורת. אלה הכנסות לא חוקיות שעלולות לסבך אותנו עם החוק, אבל אנחנו ממשיכים עם זה, כי זה מביא תשואות נפלאות. כל בר ומסעדה בטריטוריה שלנו משלם במזומן, בתמורה להגנה שלנו, כביכול".
אדלשטיין: "בקבוקיצ'יו היו גם מקומות של הימורים בלתי חוקיים כמו קזינו עם זנות ברורה, מכוני עיסוי מפוקפקים, מקומות נישתיים של תעשיית מין, הרבה מלונות אהבה ומועדוני מארחות שבהם אין סקס בכלל. מאחורי הקלעים יש סחר ערני במתאמפטמין וניצול ילדים לזנות. בקבוקיצ'יו היו אנשי יאקוזה מכל מיני כנופיות: ימאגוצ'י-גומי, אינגאווה-קאי, סומיושי-קאי וארגוני רחוב מקיוטו- קאי".
מחוץ לטוקיו משתרעים בכל רחבי יפן 23 ארגוני יאקוזה מרכזיים. כל ארגון מכיל סדרה של פלגים וקבוצות קשורות וכולם נלחמים על טריטוריות. בגלל האסטרטגיות האגרסיביות שלהם, הימגוצ'י-גומי, שמקורה בקוֹבֶּה, השתלטו על הנתח הגדול ביותר והפכו לארגון הפשע הגדול ביפן.
הימגוצ'י-גומי נוסד ב-1915. זאת היתה משפחה קטנה וככל שחלף הזמן סיפח אליו השבט הקטן עוד ועוד קבוצות וגדל לארגון הענקי המוכר כיום. הימגוצ'י-גומי מייצגים חצי מחברי היאקוזה ביפן. ב-2010 הם מנו כמעט 30 אלף. המספרים הצטמצמו מעט, אבל הם עדיין אחד מארגוני הפשע הגדולים בעולם.
"הצטרפתי ליאקוזה ב-1998", מספר אוסאמו קוואמורה, חבר לשעבר בארגון ימג'וצי-גומי. "התקדמתי בסולם הדרגות עד שהפכתי למפקד פלג. נכנסתי לעולם היאקוזה כי נולדתי באותו מקום כמו טאוקה, הבוס הגדול של היאקוזה, שהגיע משיקוקו בדיוק כמוני. הערצתי אותו".
מלחמת ירושה עקובה מדם
אדלשטיין: "אחרי מלחמת העולם השנייה, טאוקה, שהיה אסטרטג מבריק, הבין שאם הם ישלטו ברציפים, הם ישלטו בבנייה המקומית. הוא הבין שאפשר להרוויח הרבה כסף מהופעות בידור, ניהול חברות בנייה, ניהול סוכנויות נדל"ן. הוא החל להזרים כסף בשפע מסמים והימורים, והתחיל להשקיע אותו בהקמת חברות שהניבו הכנסות חוקיות. הוא היה כריזמטי ואינטליגנטי, שהבין שהוא יכול לנצל אלימות כדי להפעיל על אנשים לחץ שייתנו לך מה שאתה צריך, כדי ליצור עסק מצליח, יותר מאלה שלא השתמשו באלימות. קראו לו 'הדוב' בגלל ההרגל שלו לעקור עיניים של אנשים באצבעותיו. האומץ וההתנהלות הסטואית שלו, הפכה אותו לדמות מרשימה בעולם התחתון, והרבה ראו בו מישהו ששווה ללכת בעקבותיו".
קוואמורה: "טאוקה, המנהיג השלישי של ימגוצ'י-גומי, בלט מבין כולם. הגעתי לטוקיו כשהוא מת ממחלת לב ב-1981. בזמנו פרצה מלחמת ירושה בין חברי ימגוצ'י-גומי. זאת היתה תקופה קשה לכולם.
"אחרי מותו נוצר ואקום מנהיגותי והקרב על זהות המחליף נמשכה ארבע שנים. מעולם לא היתה בוסית ביאקוזה, אבל אחרי מותו, פומיקו אלמנתו, שהיתה אישה קשה מאוד, ניהלה את הארגון שלוש-ארבע שנים. היא גם השפיעה על בחירת יורשו, טאקנקה. אבל היתה לזה התנגדות וקבוצה מימגוצ'י-גומי עזבה והקימה את איצ'אווה-קאי, ובמשך ארבע שנים התנהלה בין שתי הקבוצות מלחמה עקובה מדם. מאחר ובמלחמה הזאת אנשי יאקוזה הרגו אנשי יאקוזה אחרים, זה היה לא יותר ממחזה מרתק ובעיתונים ספרו את מספר הגופות. כמה מאות בני אדם נעדרו ובין מאה למאתיים בני אדם נהרגו. אם סופרים את הפצועים, מגיעים לאלפים. הייתי במצב של להיות או לחדול. תמיד הלכתי עם שני אקדחים ורימונים עליי, למקרה שאצטרך לפוצץ את עצמי. ככה חייתי. הפכתי למכונת הרג. נלחמתי למען השבט והרגתי למען השבט".
גיבורי תרבות
אדלשטיין: "בשנות ה-80, כשהיתה היאמה-איצ'י-קוסו – המלחמה בין הימג'וצ'י-גומי לאיצ'וואה-קאי עם קרבות אקדחים מלהיבים והתכתשויות בין הקבוצות – התחילו לצוץ כפטריות אחרי הגשם ירחונים של מעריצי היאקוזה, שתיארו את מעללי היאקוזה. קהל היעד היה בעיקר אנשי היאקוזה, שכירים שמפנטזים להיות אנשי יאקוזה, שוטרים ועיתונאים. זה מטורף שכדי לדעת מי עומד בראש המאפיה ביפן, כל מה שצריך זה רק לקנות מגזין ולדעת מי למעלה ומי למטה. ביאקוזונים כיכבו גם סדרות קומיקס בהם כיכבו גיבורי היאקוזה, צילומי קעקועים, מאמרים קטנים על המעצרים האחרונים בעולם היאקוזה, מודעות פורנוגרפיות, אתרי היכרויות לאנשי העולם התחתון ועוד ועוד.
"יש שני סוגים של כריתת אצבעות בעולם היאקוזה", מתבל אדלשטיין במאפיין הכי מפורסם שלהם, "הראשון הוא שאתה כורת אותה למען מישהו אחר שפישל, ואתה מציע את הזרת שלך כדי להגן על מישהו מתחתיך, כדי לוודא שימחלו לו על החוב שלו, או שהוא יוכל להישאר בארגון. זה נקרא איקי יובי, אצבע חיה. וזה נחשב למעשה אצילי ביותר.
"אם אתה פישלת, אתה מציע את האצבע שלך והם מקבלים את זה כתשלום. זה נקרא שיני יובי, אצבע מתה. אם זיינת את אשתו של הבוס, כורתים לך את האגודל, שנקרא ביפנית אויה יובי, אצבע האב. זה המחיר שאתה משלם שנגעת באשתו או במאהבת של הבוס: אובדן האגודל, אם לא חייך. היום כמעט לא משתמשים בזה, כי כמו שאמר אחד מראשי היאקוזה: 'אצבע כרותה לא הופכת לכסף'".
"העולם הסודי של היאקוזה". The Hidden World of the Yakuzas
שני פרקים. אנגליה 2024. yes VOD ו-STING +
