המשטרה והפרקליטות מכוונות את מירב המאמצים בשנה האחרונה לאכיפה של עבירות סחיטה וגביית דמי חסות במכרזים ובאתרי בנייה, זאת, על רקע פעילות הקרטלים של ארגוני הפשע בחברה הערבית. יחידות מיוחדות של להב 433 הוקמו לטיפול בעברייני פרוטקשן וגורמי האכיפה, ודובריהן מכריזים פעם אחר פעם שחשפו רשתות מאורגנות של סחיטה.
חשיפות, שעל פניו, היו אמורות להכניס את ראשי ארגוני הפשע לכלא לשנים רבות.
בפועל, הפרקליטות מגישה כתבי אישום על פני עשרות עמודים, אבל התיקים מתרסקים בבתי המשפט בתוך זמן קצר.
נדמה שהמקרה הבא מלמד על התופעה.
לפני פחות משנה, באפריל 2024, בסיומה של חקירת להב 433 וימ"ר חוף הוגש על ידי פרקליטות מחוז תל אביב לבית משפט המחוזי בתל אביב כתב אישום נגד שמונה נאשמים, בראשם עבד כראג'ה, מהישוב חריש.
במרכז כתב האישום, טענה שאנשי כראג'ה השתלטו על השמירה בכל אתרי הבנייה בעיר חריש, ביססו אחיזה בלעדית בשטח וגבו פרוטקשן במיליוני שקלים, באמצעות "המוניטין העברייני" לכאורה שלהם.
התיק עב הכרס כלל, לכאורה, מספר גדול של תשעה "מתלוננים", קבלנים שבשנים האחרונות בנו פרויקטים בחריש ובעפולה, ושילמו לחברות שבשליטת עבד כראג'ה ושותפיו מיליוני שקלים.
הנאשם מס' 1 בתיק, עבד כראג'ה ושותפו אמיר אזברגה מרהט, תוארו כבעלי שליטה סמויים בחברות השמירה הפועלות באזור.
מדובר בחברות בעלות רישיון הרשומות תחת שמות של בעלים אחרים מאלה אשר שולטים בהן.
לשמונת הנאשמים, בראשות כראג'ה ואזברגה, יוחסה מסכת סחיטה באיומים, ולצידה אי דיווח על הכנסות בהיקף של 12 מיליון שקל, עבירות על חוק איסור הלבנת הון.
הפרקליטות טענה, כי בחלק מהמקרים הושמעו איומים מפורשים.
למשל, בן דודו של עבד כראג'ה, שאיים לכאורה להכות קבלן ולשרוף את כלי העבודה שלו. לאחר שהקבלן פיגר בתשלומים, נגנב מאתר הבנייה ציוד בשווי מאות אלפי שקלים. עד כאן מה שנטען על ידי הפרקליטות.
בפועל, על פי דברי השופט שמואל מלמד התיק הסתיים בכישלון חרוץ.
לאחר גישור, שבמסגרתו עיין השופט מלמד בראיות, התגלה כי ישנם יותר "חורים" מאשר תיק פלילי סדור.
אפילו התובע, עו"ד יונתן טל מפרקליטות מחוז תל אביב, נאלץ להודות בחולשת הראיות, חולשה העומדת ביחס הפוך לכתב האישום היומרני שהגישה הפרקליטות.
הסנגורים, ביניהם עורכי הדין יקי קהן, ווליד כבוב, ירון גיגי, אורי בר עוז, טענו כי אם שמות הנאשמים המרכזיים לא היו "כראג'ה", לא היה תיק.
במהלך השנה מאז הגשת כתב האישום למדו הסנגורים את חומר הראיות ודרשו לתקן את כתב האישום מחוסר ראיות באישומים המרכזיים.
בעקבות הליך הגישור אצל השופט מלמד, ולנוכח הערותיו, הפרקליטות תיקנה את הניסוח ובכתב האישום המתוקן.
עם הצגת ההסדר התובע טל תיאר את הקשיים בתשעת פרקי האישומים:
לגבי המתלונן השני: גרסתו אודות הסחיטה לא תאמה ראיות אובייקטיביות, הוא נעלם ולא ניתן היה לגבות ממנו עדות משלימה.
לגבי המתלונן השלישי: הוא לא היה מעוניין להעיד.
לגבי המתלונן הרביעי: לא נמצאה ראיה ישירה להתרחשות האירוע המיוחס – המאשימה לא הצליחה לאתר את נהג המוביל; לא ניתן היה לזהות את המעורבים בשיחות ולא נמצא תיעוד תקשורת.
לגבי המתלונן החמישי: הקבלן המשיך להעסיק את חברת השמירה בכל הפרויקטים שלו ברחבי הארץ, גם לאחר אירוע הסחיטה הנטען בחריש, תוך הבעת שביעות רצון מהשירות, התנהלות שאינה אופיינית לגורם הפועל תחת סחיטה ואיומים.
לגבי המתלונן השישי: הוא חזר בו מגרסתו במסגרת השלמת חקירה.
בשני אישומים נוספים הודיע התובע, העדים אינם מעוניינים להעיד.
בכתב האישום המתוקן, שהוגש לאחר שהשופט המגשר עיין בתיק, נשארו ארבעה "מתלוננים" בלבד מתוך תשעה, והפרקליטות ויתרה על עדויותיהם, כדי להגיע להסדר טיעון.
"חלק קטן מאוד מלקוחותיהם של הנאשמים הגיעו עקב המוניטין העברייני של משפחת כראג'ה", הודע התובע, "המאשימה התקשתה להוכיח כי מי שהציג את עצמו בשם כראג'ה, פעל במסגרת עבריינית מאורגנת".
לפיכך, במסגרת הסדר הטיעון, הפרקליטות ביקשה לגזור על הנאשמים את העונשים הבאים:
על שני המנהלים המרכזיים, עבד כראג'ה ואמיר אזברגה, 18 חודשי מאסר.
על טלאל כראג'ה, ג'יהאד כראג'ה וזיאד מקדאד, שהיו גורמי שטח, ביקשה הפרקליטות לגזור שישה חודשים בעבודות שירות.
על אימן נסאירה וניזאר אזברגה ביקשו שלושה חודשי עבודות שירות בלבד.
כחלק מהחלשת התיק, הנאשמים הורשעו בעבירות הלבנת הון מדרג נמוך ולא מהדרג הגבוה ביותר, בנוסף לעבירות סחיטה.
התובע נימק:
לא ניתן להצביע על תכנון משמעותי בביצוע העבירות;
גם אין ראיות לעבירות אלימות;
לחברות השמירה היה רישיון ממשרד המשפטים והן אכן סיפקו שירותי שמירה בפועל;
המתלוננים והקבלנים העידו, כי התמורה הייתה סבירה;
החברות אף ביצעו דיווחים תקינים לרשויות המס;
אין ראיות לביצוע עבירות מס.
העבירה העיקרית שנותרה בעינה היא הסתרת שליטתו של עבד כראג'ה בחברות השמירה, ושלילת האפשרות המעשית מהקבלנים בחריש להתקשר עם חברות שמירה אחרות, בין היתר מאחר שאף אחד אחר לא העז לפעול באותו תא שטח.
מכתב האישום נמחקה גם עבירת קשירת הקשר, מאחר שלא הייתה התאגדות לצורך ביצוע העבירות.
בהקשר זה, לעניין העונש, הסנגורים הדגישו כי הנאשם המרכזי עבד כראג'ה זנח את עולם הפשע מזמן ועברו הפלילי – ישן.
כמו כן, אנשים לא קיבלו איומים לביתם, הבהירו הסנגורים וביקשו לא להטיל עונשים נוספים מעבר לתקופות המעצר הממושכות שהנאשמים ריצו.
השופט: "כשל משמעותי בחקירה"
השופט שמואל מלמד מתח בגזר הדין ביקורת נוקבת על חקירת המשטרה, מעבר לקושי הטבעי שיש בפיצוח תיקים מעין אלה. "מקריאת התיק ניתן לומר בצורה ברורה, כי המעבר מהחלק הסמוי לחלק הגלוי של החקירה נעשה בטרם עת. המשטרה עברה לחלק הגלוי (ביצוע מעצרים) כאשר התיק לא היה בשל.. הדבר פגם ביכולת המשטרה לבסס את התיק ראייתית ולבסס עבירות בחומרת פגיעה גבוהה.
"ההליך הסמוי היה קצר מדי, לא ממצה ולא ביסס חשד חמור לגבי הנאשמים", כתב השופט מלמד. "המשטרה התייעצה עם פרקליט מלווה, אך לא הצליחה להביא לפריצת דרך בחקירה הסמויה… נוצר כשל משמעותי ביכולת להביא את הנאשמים לדין על עבירות חמורות. משעה שהתיק עבר לליווי של פרקליט אחר, נעשה ניסיון משמעותי לשפר את המצב, אולם הדבר היה מאוחר מדי".
עוד ציין השופט מלמד, כי מלכתחילה לא נמסרו תלונות מרצון: "במסגרת החקירה נעשה ניסיון לשכנע את המתלוננים להתלונן והקושי המשמעותי בחקירתם הוא העדר גרעין של הודעה המבססת את הראיות כנגד הנאשמים. המשטרה, בלית ברירה, ניסתה לבסס תלונה באמצעות סוג של חקירה נגדית של המתלוננים, דבר שלא סייע במיוחד נוכח תלונות מינוריות או חזרה מתלונה בהמשך… הליקויים שנפלו במהלך החקירה השפיעו על הראיות שהצליחו לאסוף".
לנוכח סדרת המחדלים המתוארת, קבע השופט, העבירות שביצעו הנאשמים הן ברף נמוך ביותר. השופט הסביר, כי הסחיטה היתה פועל יוצא מכך "שהקבוצה היא היחידה שפעלה בשטח ולא היתה דריסת רגל לאף חברה אחרת, אך לא היו פעולות אקטיביות (של סחיטה, ז"ק)… התשלום שניתן היה מקובל בשוק בגין שירותי שמירה… הנאשמים הצטיידו באישורים הנדרשים לפחות לגבי חלק מהתקופה… החברות התנהלו בצורה חוקית ואף שילמו את המס כדין… הפגיעה בערך המוגן במקרה זה הוא ברמה נמוכה".
התוצאה: העתירה של התביעה לעונשים מינימלים לא התקבלה, ומנגד התקבלה במלואה עמדת הסנגורים בתיק.
ביחס לנאשמים המרכזיים, עבד כראג'ה ואמיר אזברגה, השופט הסתפק בארבעת החודשים שהם שהו במעצר.
לגבי הנאשמים האחרים – עונשם שווה לחודשיים עד שלושה שהיו במעצר, ואפילו עבודות שירות לא נקבעו להם.
הפרקליטות תסתפק בחילוט רכוש בשווי 3.5 מיליון שקל, שהוסכם מראש.
יתר הרכוש שהוקפא לנאשמים מראשית החקירה – יוחזר להם כעת.
מאמר של אמיר זוהר על הפער בין כמות המעצרים לבין כתבי אישום הרשעות וחומרת העונשים
