בית המשפט המחוזי בתל אביב: עמית אלמוג הנאשם ברצח מאיה וישניאק משיב על האשמה ועונה לשאלות של הסנגורית שלו, עו"ד אורית חיון.
טרם העדות ציין הנאשם: "לפני שאני מתחיל להעיד אני רוצה להרכין ראש בפני משפחתה של מאיה המנוחה, אני יודע שאתם לעולם לא תסלחו לי… אני לא רוצח, אני מצטער מעמקי נשמתי… זה קרה כשלא הייתי במודעות…".
ספר קצת על עצמך, ילדותך.
"סך הכל הייתי תלמיד טוב, מוקף חברים, מגיל 16 התחלתי להשתמש בכל מיני חומרים, קנאביס, סיימתי תיכון".
אלמוג נשאל על ידי עו"ד חיון מה היתה החוויה הראשונה שלו עם קנאביס, והשיב: "חוויה לא טובה. כל העולם הסתובב לי. חברים עטפו אותי וניסו לעזור לי, מאז הרגשתי ששום דבר כבר לא אותו הדבר. כל העולם הסתובב בהילוך איטי, הרגשתי שנדפקתי, שמשהו השתנה אצלי לתמיד".
במה עוד השתמשת?
"פטריות, קטמין, אל אס די, דוקטור. סופי שבוע, מסיבות, פסטיבלים, בעיקר באירועים חברתיים".
התובע מעיר שבעבר ההגנה בקשה איסורי פרסום על נושאים אישיים, והסנגורית ביקשה מבית משפט אכן לסגור דלתיים על חלק מהנושאים. השופטת סירבה בנימוק שבעדות נאשם לא סוגרים דלתיים באופן גורף.
אלמוג המשיך: "מצבי לא היה טוב, הייתי מסתגר בבית, תריסים מוגפים, פותח חלון ורושם מספרים של מכוניות… כשהייתי עם חברים בקומה גבוהה היו שומרים עליי שלא אפגע בעצמי.
למה קשרת את עצמך באותה תקופה?
"בעיקר קנאביס בין תקופת ניקיון אחת לשנייה, הייתי מרגיש שכל העולם נגדי בלי קשר לשימוש".
חבר שלך מכיתה י' אמר עליך שהיית עצוב, מכונס בעצמך. מה התייחסותך?
"זה נכון היו לי תקופות דיכאון כאלה שלא הייתי יוצא מהבית…".
אותו חבר סיפר שלא היה ידוע לו על מריבות בין הנאשם לבין המנוחה, אבל שלא היית בטוח שאתה רוצה להיות בקשר זוגי. מה אתה אומר?
"הייתי בן 20 בערך, הקשר ביננו היה טוב, שנינו היינו צעירים, היתה לנו זוגיות טובה…".
הוא סיפר שרצית לקחת את מאיה לצימר לרגל חצי שנה…
"לא זה היה ליום הולדת שלה ב-7 יולי".
הוא סיפר שמעולם לא ראה אותך אלים, או חריג.
"זה נכון, הייתי בנאדם שכאילו מבטא את עצמו בדיבור ללא צורך באגרסיביות או אלימות".
חבר נוסף מספר שהיית בדיכאון בשנה האחרונה, שהסתגרת. שזה לא אופייני כי 'היינו חבר'ה שנפגשים בסופ"שים… כאשר אני הייתי בצבא, אני יודע ששני חברים שמרו עליו, פחדנו על החיים שלו אז….'.
"זה נכון, היתה תקופה כזו, שתמיד שמרו עליי. הודעות, שיחות".
בתגובה לבקשת הסנגורית חיון, אלמוג מתאר קשיים שחווה בשנה שקדמה לרצח: "היו לי קטעים משתקים כאלה, היו לי הזיות, מצבי לא היה טוב, לא הייתי מחזיק בעבודות, חודשיים שלושה ומתפטר עקב מחשבות לא טובות, הייתי מסתגר בבית, ביטלתי נסיעות עם חברים לחו"ל, טופלתי על ידי פסיכולוג שחבר הפנה אותי אליו… אמרתי לפסיכולוג שאני שומע קולות… פעמיים בשבוע הייתי הולך אליו… הוא לא נתן לי תרופות, היו רק שיחות והן לא עזרו לי, חצי שנה והפסקתי… הייתי בורח מהכל, נסעתי לחו"ל למסיבות כדי לשכוח…".
מה היית רואה בעצמך?
"הייתי רואה בעצמי שטן", אומר העד ומתחיל לתאר בבהירות מחזות ומראות שהוא זוכר תחת שימוש בסמים וגם כאשר לא היה משתמש.
איך הכרת את מאיה המנוחה?
"ההיכרות היתה בפסטיבל מוזיקה בהונגריה, היא היתה עם חברים שלה מהצבא, ואני הייתי עם חברים שלי מהארץ. כשחזרנו לארץ היינו בקשר, הציעה לי לנסוע איתה למזרח. עקב מצב בריאותי לא יכולתי אבל קבענו שכאשר היא חוזרת נמשיך את הזוגיות שלנו. זה מה שהיה. אני הייתי אצל אמא שלי ברמת גן, היא אצל הוריה באורנית. היינו נפגשים פעמיים שלוש בשבוע, מסעדות, הופעות, כנסיית השכל. היו יחסים טובים של צעירים".
"משהו ביזארי?", מנסה הסנגורית לקחת את הדיון להרגלי המין של בני הזוג, אבל השופטים גלעד נויטל, טלי חיימוביץ וזהבה ביבי מונעים ממנה, ומודיעים שנושאים מהסוג הזה יישאלו רק בדלתיים סגורות, בהמשך.
העד: "סך הכל היו דברים רגילים, הייתי גר ליד פארק הירקון, עשינו פיקניקים, גבינות, נהנים מהטבע… הרבה טלוויזיה יחד, נטפליקס…".
סמוך לרצח פרצה הקורונה.
"כן, אני בגלל הסוכרת, כולם דאגו לי. מאיה שעבדה בחנות ירקות פחדה להדביק אותי, ואז היה איזה קטע שמאיה אמרה שהיא רוצה הפסקה מהקשר. ניתקנו אבל אחרי כמה ימים חזרנו…".
למה אתה ביקשת הפסקה ממאיה?
"כי הרגשתי חרדות ומחשבות ורציתי להיות בתוך עצמי… אחרי כמה ימים המצב היה בסדר וחזרנו….
"בקורונה הלכתי לראיון עבודה בעסק של מזון לתינוקות, אבל אחרי יומיים ראיתי שהם עושים קומבינות, מניפולציות על אנשים שיתחזו כאילו יש להם תינוקות, והמפעל היה מקבל עמלות סתם… זה הכעיס אותי ולא התאים לי ועזבתי…".
במסגרת התיאורים על ההידרדרות במצבו תיאר: "ביקשתי עזרה מאמא שלי… אמרתי לה שאני שומע קולות, ראיתי עיוותים בעצמי ובאחרים… תחושה של אתה לבד והכל נגדך…".
הסנגורית מפנה לצ'ט ומפגש עם חבר בשם מיכאל, ערב לפני האירוע, ושואלת: "מה היה במפגש?".
אלמוג משיב: "יש דירה של המשפחה שלי ברמת גן, של דודה מאמריקה, והדירה ריקה. חבר רצה להיות שם עם ידידה שלו, אז נתתי לו מפתחות… החברה לא באה, והוא הזמין אותי לישיבה שם עם קנאביס… לא רציתי, אבל בסוף היה לי דחף אז עישנתי…
"אחרי זה הרגשתי לא טוב, סיפרתי לו שסבא שלי שמאוד אהבתי והיה קרוב אליי חלה בסרטן, ושזה עשה לי רע עוד יותר… אני זוכר שעישנו בסלון…. ואז יצאנו למרפסת… הסתכלתי על מיכאל והוא נראה לי שונה, מעוות, מאוד נבהלתי מזה… כשחזרתי הביתה לא הצלחתי להירדם…".
"יש אנשים שמעשנים קנאביס ופותחים טלוויזיה, אוכלים תפוצ'יפס ונהנים, אצלי זה לא ככה, אולי בגלל חומרים אחרים שלקחתי, אצלי זה עושה לי בלגן".
עכשיו הסנגורית מבקשת מהנאשם לספר על האירוע המרכזי, והעד משתהה או נותן תשובות לא רלוונטיות. השופטים מבקשים שיספר ברצף, אבל הוא משתהה ומשתהה, והשופט נויטל מזכיר זאת לפרוטוקול שוב ושוב. יום אחד בזמן כתיבת הכרעת הדין, ההערות הללו יחזרו לעמוד לנגד עיני השופטים.
"ראינו את הסרט 'מועדון קרב'… אחרי זה נרדמנו…. ואז התעוררתי וראיתי את מאיה עם שני כתמי דם… וזה כבר הזכיר לי את הסרט 'ספרות זולה', שם השחקנית אמה תורמן היתה רדומה וכאשר קבלה זריקת אדרנלין היא התעוררה….
"התקשרתי לאמא שלי… אני זוכר את אמא שלי אומרת לי, 'עמית אנחנו אוהבים אותך, עמית אנחנו נעזור לך…'.
אלמוג שוב משתהה, והשופט נויטל מציין זאת שוב…
"אני ביקשתי ממנה שתביא חטיף קליק כדי שיהיה סוף מתוק, כמו בסרט ספרות זולה שאומה תורמן מתעוררת…", אומר אלמוג ומשתתק שוב, רוצה לומר שהוא אינו זוכר דבר מעבר לפרטים עד כה, חרף האצת השופטים בו. " אני לא זוכר מעבר, רק שהתעוררתי בחללית באבו כביר… חדר מרופד שיש בו רק חור בול פגיעה…".
עו"ד חיון: מה אתה זוכר מהחקירה במשטרה?
"לא זוכר כלום מהחקירה במשטרה… אז היתה קורונה ואני זוכר שהביאו אותי בזום לבית משפט… בהתחלה חשבתי שגם העורכי דין שלי הם נגדי… לא הבנתי איפה אני נמצא… רק אחרי כמה זמן התחלתי להבין…".
מה קרה אחרי כן?
"שנה אחרי המקרה התחילו לי סיוטים בלילות, הרגשתי שמאיה מדברת אליי, וחלק גדול מהזמן הזה שמו אותי בתא החללית או בתא עם כבילה. לאט לאט נתנו לי טיפול שמאזן אותי, אני מקווה… ".
בהפסקת הדיונים מסר אריאל וישניאק, אביה של מאיה ז"ל: "זה הפעם ראשונה שהרוצח האכזר, עמית אלמוג, עולה להציג את העדות שלו… חשוב לנו לראות אותו, זה לא קל אבל המשפחה תומכת בנו… אנחנו נתונים בקושי רב, מקווים שהשופטים יעשו את הדבר הנכון וישימו אותו במאסר עולם".
שירה, אחותה של מאיה הוסיפה: "עוד מעט יעברו חמש שנים מאז שעמית אלמוג בחר לרצוח את מאיה… הוא מספר כל מיני דברים על הנאות החיים שלו ועל תחושותיו, אבל אנחנו מחכים לעונש אחד בלבד, מאסר עולם, נהיה כאן עד הסוף הזה".
פרטים בהמשך
