בשנת 2023 נפתחה חקירה פלילית בימ"ר חוף נגד החברה הציבורית "ורידיס" מהרצליה – התאגיד הגדול בארץ למיחזור פסולת אורגנית.
התלונה הוגשה גם נגד מנהלי החברה ונושאי משרה בכירים בחשד לקבלת מענקי מדינה במרמה, עבירות הלבנת הון ב-300 מיליון שקל ועבירות סביבתיות.
ורידיס מטפלת בפסולת אורגנית ביתית וממחזרת אותה לדשן חקלאי.
הזבל האורגני הופך לאחר הטיפול לקומפוסט לשימוש חקלאי, ועל כך מקבלת החברה מענקי מדינה, והזבל הלא אורגני מיועד להטמנה.
לפי החשד הנחקר, מנהלי התאגיד מצאו נתיב לא חוקי לרווח כלכלי, כך שגם זבל לא אורגני שמופרד בתהליך נמכר על ידי החברה ללקוחות, לצרכי "מילוי קרקע".
לטענת המדינה, החברה שפכה באופן זה 590 אלף טונות פסולת במקומות שונים, במקום להטמינם באתר מורשה ולשלם היטל הטמנה, הכל תוך מתן דיווחים כוזבים לכאורה על מנת ליצור רווח על חשבון הקופה הציבורית.
אילן בן סימון הוא מנכ"ל תאגיד ורידיס הנסחר בבורסה והחשדות מיוחסים גם לו ולבכירים אחרים באופן אישי.
כתוצאה מכך, במהלך החקירה הוקפאו חשבונות ונכסים לא רק של החברה עצמה, כי אם גם של נושאי המשרה בה.
בינואר 2024 נתפסו בצו תפיסה וחילוט זמני שני נכסים של בן סימון – בית בנס ציונה ודירה בראשון לציון.
אולם, גרושתו של המנכ"ל ובתו טענו לזכות בנכסים אלה, ופנו לבית משפט באמצעות עו"ד אריה פטר, לשעבר סגן מנהל המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, ועו"ד אהרון רוזה, בדרישה לביטול צו התפיסה ביחס לשתי הדירות שהשווי שלהן מוערך במיליוני שקלים.
בבקשה שהגיש עו"ד פטר לבית משפט השלום בחיפה, נטען כי בהתאם להסכם הגירושין בין המנכ"ל לבין זוגתו לשעבר – הגרושה קיבלה את מלוא הזכויות על הבית בנס ציונה, לאחר שהוא העביר לה את חלקו בנכס.
עוד נקבע בהסכם הגירושין, כי דירה משותפת נוספת של בני הזוג בראשון לציון, תועבר לבתם.
מנגד, כחלק מ"איזון המשאבים", דירה אחרת בתל אביב שנרכשה בעבר על ידי בני הזוג והיתה רשומה על שם הבת, הועברה לבעלותו הפרטית של אילן בן סימון.
ההסכם, שחילק את הנכסים והרכוש המשותף אושר בבית הדין הרבני ביוני 2023.
עם זאת, במועד תפיסת הנכסים על ידי המשטרה בחודש ינואר 2024, טרם נרשם שינוי הבעלות בנכסים במרשם המקרקעין.
כאמור, עו"ד פטר הגיש בשם הגרושה והבת בקשה לביטול צווי ההקפאה על הרכוש ושחרורו מחילוט, מאחר שמרשותיו טוענות לזכותן בו.
ההליך עבר כמה גלגולים.
לאחר שהשופט שלמה בנג'ו דחה את הבקשה והשאיר את צו התפיסה בעינו – בית המשפט המחוזי קיבל בחלקו את הערר של עו"ד פטר ועו"ד רוזה, והחזיר את הדיון לשלום לבחינה מחדש.
בהמשך, שופט השלום לירן חיים דחה שוב את בקשת הגרושה והבת לשחרור הנכסים. על פי השופט לירן חיים, הטוענות לזכות בדירות – בת הזוג לשעבר ובתו של המנכ"ל – לא הוכיחו מתן "תמורה" או "תום לב", ולכן בקשתן תידחה. סעיפי החוק הרלוונטיים קובעים כי על טוען לזכות אשר מבקש לגבור על הליכי חילוט, להוכיח "שרכש את זכותו ברכוש, בתמורה ובתום לב, ובלי שיכול היה לדעת כי הרכוש שימש או הושג בעבירה".
השופט חיים קבע כי הן הבת והן אמה, לא נתנו לכאורה תמורה עבור החזקה המלאה בדירות והויתור על חלקו של החשוד בהן – ועל כן "זכותן נסוגה מפני זכות המדינה לתפיסה זמנית".
באשר לדירה שהועברה לבת, הסכם הגירושין ציין כי הדירה הועברה אליה מהוריה ללא תמורה. בתו של המנכ"ל טענה באמצעות עו"ד פטר, כי בתמורה היא העבירה לאביה את הזכויות בדירה אחרת הרשומה על שמה בתל אביב. השופט חיים לא הכיר ב"תמורה", מאחר שגם את הדירה הראשונה הבת קיבלה בשעתו כמתנה מהוריה כאשר השתחררה מהצבא, ומבחינת השופט מדובר בהחלפת מתנה במתנה.
עוד קבע שופט השלום כי בבחינת השווי הכלכלי, חלקו של אילן בן סימון בכלל הנכסים ירד אחרי הסכם הגירושין כאשר נותרה בבעלותו הדירה בתל אביב בלבד, והוא ויתר על חלקו בנכסים האחרים.
לפי קביעת השופט חיים, עולה לכאורה שהחשוד העביר רכוש לגרושה ולבת – כל זאת בעת שלכאורה כבר היה ידוע להם על החקירה – והדבר מאיין לכאורה לא רק "תמורה" אלא אף "תום לב", כלומר חשש להברחת רכוש כדי להמנע מחילוט.
עורכי הדין של הגרושה והבת לא אמרו נואש והגישו ערר נוסף לבית משפט המחוזי בחיפה.
בפסק דין שניתן בתחילת פברואר, ביקרה השופטת המחוזית אורית וינשטיין במילים נוקבות את קביעותיו של השופט חיים וכתבה כי הן שגויות.
השופטת וינשטיין קיבלה במלואה את עמדת ההגנה, לפיה הן הגרושה והן הבת עמדו בנטל הוכחת תום לב ומתן תמורה עבור הנכסים.
השופטת וינשטיין קבעה בין היתר כי חישוביו הכלכליים של בית משפט קמא היו שגויים, וחלוקת הרכוש מאוזנת.
"המשיבות עצמן (משטרה/משטרה ירוקה) – אינן טוענות כי הסכם הגירושין פיקטיבי… ההסכמות על החלוקה הרכושית נעשו באופן אמיתי", כתבה השופטת. "בפני בית המשפט הונחו ראיות מהן עולה כי הליכי הגירושין והמשא ומתן לקראת החתימה על ההסכם החלו חצי שנה טרם שהחקירה הפלילית בעניינו של בן סימון הפכה גלויה… אילו היתה כוונה להבריח נכסים – הרי שהסכם הגירושין היה משקף העברת נכסים בהיקף ניכר ולא שוויוני – וזאת לא נעשה".
אשר לדירה שנרכשה על ידי ההורים ונרשמה על שם הבת כתבה השופטת וינשטיין, כי לבת יש זכויות קנייניות מלאות בנכס מרגע שהוא הוענק לה במתנה, וכעת כאשר היא מחליפה נכס זה בנכס אחר עם אביה, מדובר בתמורה לכל דבר, שכן הדירה שקיבלה במתנה רשומה בבעלותה.
סוף דבר: העררים התקבלו.
כתוצאה מכך, בית המשפט המחוזי ביטל את צווי התפיסה ביחס לבית בנס ציונה והדירה בראשון לציון.
נקבע כי גרושת החשוד רכשה את זכותה במחצית הנוספת של הנכס בנס ציונה בתמורה ובתום לב, וכך גם הבת רכשה את זכותה בדירה בראשון לציון בתמורה ובתום לב.
נכסים אלה לא יהיו חלק ממצבת הנכסים לחילוט בתיק.
