ביולי 2014 נעצר בנמל התעופה בן גוריון ש', אזרח ישראלי יוצא חיל האוויר ששימש כטייס בחברת התעופה הלאומית של דרום אפריקה וגר שם שנים רבות. בכניסתו לישראל, בודקי המכס תפסו יהלומי גלם שהבריח ש' בשווי עתק של יותר מ- 1.2 מיליון דולר ועוד 50 אלף דולר במזומן.
בהמשך חקירתו בלהב 433, הטייס הודה כי ביצע עשרות הברחות בנמלי תעופה כבלדר עבור יהלומנים בינלאומיים.
ארבע שנים לאחר מכן, נגד ש' הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי, ובספטמבר 2020 הוא הורשע במסגרת הסדר טיעון בהברחת היהלומים, מניעת דיווח ועבירות מס, ונשפט לשנה מאסר בפועל. פרקליטות מיסוי וכלכלה לא ביקשה בכתב האישום ובמסגרת הרשעתו לחלט את היהלומים שנתפסו.
רק כמות מזערית של יהלומים מלוטשים בשווי 46 אלף דולר חולטו בהליך פלילי אחר של יהלומן שהודה כי ש' ביצע מקצת מההברחה עבורו. יהלומן אחר שנחשד כי היה היעד של רוב ה"משלוח" לא הועמד לדין, וכך לא נקבע למעשה מי היה אמור לקבל את רוב היהלומים.
שנה לאחר סיום המשפט, ולאחר שחרורו מבית הסוהר, ש' הגיש באמצעות סנגוריו – עו"ד ניר ישראל ועו"ד שחר שוורץ – בקשה להשבת התפוסים, או במילים אחרות: להחזיר לו את היהלומים בשווי 1.2 מיליון דולר, שנתפסו עליו בשנת 2014.
בבקשה שהגיש לבית משפט השלום בראשון לציון ב-2021, ש' טען כי על-פי חוק הוא זכאי לקבל את היהלומים – שכן הפרקליטות לא ביקשה את חילוטם מידיו כחלק מהרשעתו (כפי שנעשה בדרך כלל).
עו"ד ישראל הביא אסמכתא לכך שצווי התפיסה הפליליים של היהלומים פקעו זה מכבר בשנת 2016, מאחר שהפרקליטות לא ביקשה את חידושם. הם גם לא הוגשו כראיה במשפט שהסתיים בהסדר טיעון, ועל פי הוראת החוק – חפץ שלא הוגש כראיה יש להחזירו לידי האדם שממנו הוא נתפס.
באורח לא שגרתי – הפרקליטות שניהלה את התיק נגד הנאשם הסכימה שהניתוח המשפטי הזה מאת ההגנה נכון (!), ונתנה הסכמתה לשחרור היהלומים בשנת 2021, מאחר שהמשפט נגמר והתפוסים לא חולטו.
השופט ארז מלמד מבית משפט השלום בראשון לציון נתן תוקף פסק דין להסכמת הפרקליטות ואישר שחרור היהלומים והחזרתם ל-ש'.
אבל משטרת ישראל לא קיימה את ההחלטה וסירבה לשחרר את היהלומים שהוחזקו מאז תפיסתם אי-שם באחד ממחסני המוצגים הפליליים.
עו"ד ישראל הגיש בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט – לאכוף את ההחלטה.
למרבה הפלא, הפרקליטות שוב חזרה על עמדתה והגישה הודעה בהסכמה עם ההגנה, כי היהלומים שלא חולטו בתיק הפלילי – יושבו ל-ש'. בית המשפט נתן פעם נוספת תוקף להחלטה.
אולם אז, כעבור חודש, מישהו בפרקליטות התעורר בבהלה, והוגשה בקשה לעיון חוזר. עכשיו פרקליטות מיסוי וכלכלה שינתה את עמדתה וטענה כי ההסכמה שנתנה בפעמיים הקודמות להחזרת היהלומים לידי הנאשם המורשע – מקורה בטעות שלה (!).
בבקשה לעיון חוזר ביקשה הפרקליטות לבטל שלוש החלטות קודמות של בית משפט להחזרת התפוסים, שניתנו על בסיס הסכמתה.
הפרקליטות טענה כי היהלומים הוחרמו כבר על ידי המכס באופן חלוט וסופי בשנת 2014 לאחר תפיסתם, בהליך מנהלי שבסמכות המכס.
פרקליטות המדינה לא יכלה לטעון שלא ידעה על התפיסה במכס – אז היא טענה שלא הבינה את משמעות ההליך במכס – שהוא הליך מנהלי ואזרחי מקביל להליכים הפליליים.
לפי הסבר הפרקליטות לבית המשפט, מאחר ולא הבינה את משמעות צווי המכס – היא אישרה בשגגה את החזרת היהלומים, אולם מסתבר כי יחידת המכס ברשות המסים מחרימה תפוסים לאוצר המדינה תוך 30 יום, אם לא הוגשה השגה על התפיסה בהליך המנהלי, והדבר קרה מזמן בשנת 2014.
עו"ד ישראל הוכיח מנגד, כי בניגוד לדברי הפרקליטות, שבוע אחרי תפיסת היהלומים במכס נתב"ג נחתם צו שופט שהורה להעביר את היהלומים מהמכס לחזקת המשטרה, כיוון שנפתחה חקירה פלילית נגד המבריח ש', והתפיסה עברה למסלול הפלילי, שבו כזכור הפרקליטות לא הגישה בקשת חילוט.
הפעם האחרונה שבה בית המשפט האריך התפיסה הפלילית היתה בשנת 2016. זאת ועוד: מתברר כי היהלומים מוחזקים גם כיום בידי המשטרה.
הפרקליטות התעקשה כי ההליך הפלילי שנפתח נגד ש' לא ביטל את ההליך המנהלי, וכי הבקשה לשחרור הרכוש "לא תופסת" כי הוגשה בקשר לתיק הפלילי – והרכוש הוחרם כבר במסלול אחר.
אחרי הגשת טענות הצדדים חלו מספר תהפוכות:
תחילה, השופטת דורית סבן נוי קיבלה את בקשת המדינה לעיון חוזר וביטלה את ההחלטות הקודמות של בית המשפט, שהורו כמה פעמים על שחרור היהלומים לנאשם.
השופטת סבן נוי קיבלה כי "הפרקליטות נפלה לכלל טעות בכל הסכמותיה", ואין בסמכותה או בסמכות בית משפט להורות על ביטול התפיסה המנהלית.
השופטת קבעה כי ל-ש' אין זכות להחזיק ביהלומים, כי הם הוברחו ללא "תעודת קימברלי" שהיא תנאי לסחר חוקי ביהלומים. לדבריה, החזרתם היא כהחזרת חפץ אסור לנאשם: "משול הדבר לעתירה להשבת סם מסוכן שהחזקתו אסורה, או השבת כלי נשק לאדם שאינו אוחז ברישיון כדין".
עו"ד ישראל ערער לבית המשפט המחוזי על החלטה זו ופירט את ההחלטות השיפוטיות הקודמות, שהורו שוב ושוב על שחרור היהלומים בהסכמת המדינה, מאחר שהתפיסה הפלילית הפקיעה את ההליך המנהלי והסתיימה ללא חילוט.
הסנגור טען כי משניתנו החלטות לשחרור התפוסים בהסכמה – לא ניתן לבטלן באמצעות בקשה לעיון חוזר.
שופטת בית המשפט המחוזי מרכז בלוד, אפרת פינק, קיבלה לאחרונה את הערר (אף שלא את כל נימוקיו), וקבעה כי "טענות בדבר טעות של המדינה אינן יכולות לשמש כעילה לעיון חוזר".
השופטת פינק מתחה ביקורת קשה על פרקליטות המדינה: "יתכן מצב בו גוף מסוים של המדינה סבור כי ניתן להחזיר תפוסים, ואילו גוף אחר של המדינה אינו סבור כך. אולם, בפני בית המשפט יש להציג עמדה אחודה".
השופטת פינק קבעה כי כלל החלטות בית משפט השלום שניתנו בעניין התפוסים ניתנו בחוסר סמכות, מאחר שהיו צריכות לידון בפני בית המשפט שקבע את עונשו של ש'.
בסיכום, היא קבעה שהחלטת השופטת סבן נוי ובקשת המדינה לעיון חוזר – מבוטלת.
עם זאת, בסיום החלטתה הוסיפה פתח להמשך דיונים משפטיים-אזרחיים: "ככל שהתפוסים כבר הוחרמו על ידי רשויות המכס ועברו לבעלותה (בהליך מנהלי, ז.ק), זמן רב לפני הגשת הבקשה להחזרת תפוס, ואין בכוחה של המדינה ליישם החלטות שניתנו בהסכמתה, הרי שיש לברר טענות אלו במקום אחר".
גם לאחר החלטה זו שניתנה לאחרונה, המדינה מוסיפה להחזיק ביהלומים ומסרבת לשחררם, ועו"ד ישראל הגיש בימים האחרונים בקשה נוספת לפי פקודת בזיון בית המשפט.
הסנגור מבקש לאכוף על המדינה את ההחלטות הקודמות שניתנו בהסכמתה לשחרור הרכוש, לאחר שבקשתה לעיון חוזר בוטלה. לטענתו, משטרת ישראל תופסת רכוש בהיעדר החלטה שיפוטית המסמיכה אותה לעשות כן.
השופטת פינק למעשה לא דנה בחוקיות ההליכים במכס. הסנגור טוען כי הצווים המנהליים פקעו כשניתן צו תפיסה פלילי – וגם צו זה פקע כפי שהודתה המדינה.
פרקליטות מיסוי וכלכלה, באמצעות עו"ד אוריין רוזנטל, השיבה השבוע לבקשה לבזיון בית המשפט, ושבה על עמדתה מן העיון החוזר. היא שבה וטוענת כי "הבעלות בטובין הועברה לידי המדינה בהליך מנהלי חלוט לפני עשר שנים". לטענתה, אם העורר רוצה לתקוף את החילוט המנהלי, עליו להגיש תביעה אזרחית.
