בית משפט המחוזי בבאר שבע זיכה מנכ"ל חברה כלכלית לשעבר של עיר גדולה בדרום, שהואשם בביצוע מעשים מגונים בשתי אחייניותיו הקטינות.
המתלוננות היו שתי אחיות – בנות אחיו של הנאשם.
האחות הצעירה בת 15, התלוננה ראשונה על מעשים מגונים לכאורה שביצע בה הדוד כאשר היתה בת 10.
היא סיפרה לאמה כי נזכרה במעשי הדוד בעקבות שיעור על הטרדה מינית שהיה בבית הספר.
בעקבות תלונת הבת הצעירה שוחח האבא עם אחותה הגדולה בת ה-17, שיחה שבעקבותיה גם היא מסרה תלונה על מעשים מגונים לכאורה שביצע בה הדוד, חצי שנה לפני כן כשהיתה בת 16.
התלונות של שתי האחיות תיארו דפוס דומה.
לטענתן, בשני המקרים הן התארחו בבית הדוד וישנו בחדר עם בת דודתן.
לטענתן, בשני המקרים הדוד נכנס לחדר ונגע באיבריהן האינטימיים, כאשר הן שכבו במיטה ליד בתו.
אולם, לאחר שמיעת עדויות המתלוננות בבית המשפט וחקירות נגדיות שערך להן ולעדי התביעה האחרים הסנגור עו"ד יוסי זילברברג, בית המשפט הודיע אתמול על זיכויו של הנאשם.
פסק הדין המזכה שניתן לאחר שמיעת ראיות מבטא מחלוקת ועמדות קוטביות בהרכב השופטים.
הזיכוי נקבע ברוב דעות של שני שופטים, רחל תורן ואהרון משניות, אל מול דעתה החולקת של השופטת הוותיקה בהרכב, סגנית הנשיא יעל רז-לוי, שנותרה בדעת מיעוט של הרשעה.
עיניהן היו עצומות
לפי תלונת הקטינה א', כאשר היא הייתה בת 10 וישנה במיטה אחת עם בת דודתה בת ה-17, הדוד נכנס לחדרן בוקר אחד כאשר הן היו עדיין במיטה.
לדבריה, הדוד התיישב ליד רגליה וכשפקחה את עיניה הוא התנצל על כך שצעק עליה ערב קודם. לאחר מכן הוא קם מהמיטה ועשה עצמו יוצא מהחדר. בתו כל הזמן ישנה.
לטענת א', כאשר הדוד חזר סמוך למיטה היא עצמה את עיניה, אבל הרגישה איך הדוד הושיט את ידו לעברה, נגע לה בירך, הזיז את המכנסיים הקצרים ונגע מתחת לתחתוניה לכמה שניות – הכל כאשר בתו ישנה באותה מיטה ממש.
גם האחות הגדולה, ב', בת ה-17, התלוננה אחרי שנים על אירוע דומה שהתרחש לדבריה.
גם היא תיארה איך כאשר ישנה עם בת הדוד אחרת במיטה אחת, הדוד נכנס לחדר בשעות הבוקר, היא התעוררה, אך בת דודתה המשיכה לישון.
לטענת ב', הדוד התיישב ליד בתו הישנה, והושיט את ידו מעליה לעבר ב' אשר שכבה ליד הקיר בעיניים עצומות.
ב' טוענת כי עשתה את עצמה ישנה, וטענה שהדוד הזיז את השמיכה מעליה הכניס את ידו מתחת לחולצתה ונגע בה מעל החזייה.
עוד סיפרה ב' על מקרה נוסף, שבו הדוד קרא לה לעזור במטבח, ואז לטענתה חיבק אותה, ותוך כדי חיבוק נגע בישבנה וניסה לכאורה לנשקה על פיה, אך היא אפשרה לו לנשק אותה רק על הלחי.
ההגנה: סתירות ומחדלים
עו"ד זילברברג הציג ראיות לפיהן לא יתכן שהאירוע עליו סיפרה האחיינית א' היה במועד שבו נקבה, מאחר שבאותו יום היה הנאשם באילת.
כמו כן, טענתה שהבן שלו היה בבית, שגויה, שכן הוא היה באותו יום בחו"ל.
מעבר לכך ההגנה טענה כי הסיפורים בלתי אפשריים – לא יתכן שהדוד ביצע מעשים מגונים בשתי אחייניות וליטף את אברי המין שלהן מתחת לבגדים, כאשר בנותיו ישנות כל אותו זמן ליד האחייניות באותה מיטה.
עו"ד זילברברג הפנה לסתירות העמוקות בין גרסאות האחייניות לבין עדויות של עדים אחרים.
למשל, האמא העידה שבתה א' סיפרה לה כי ראתה את הדוד מכניס יד מתחת לתחתוניה, מאחר שהיא שכבה במיטה בעיניים פקוחות – בעוד שא' סיפרה כי עיניה היו עצומות כל הזמן, והיא למעשה הסיקה שזה הדוד, אך לא ראתה אותו בעיניה וגם לא שמעה את קולו מפני שהוא לא דיבר תוך כדי המעשה שארך כמה שניות.
בדומה לכך, הסנגור הפנה לסתירה גם בין עדותה של ב' לעדות יועצת בית הספר.
ב' טענה כי עוד לפני שהיא סיפרה להוריה על האירוע (בעקבות תלונת האחות הקטנה) היא שתפה באירועים את יועצת בית הספר, אלא שלפי עדות היועצת, ב' תיארה אירוע שבו הדוד רק חיבק אותה כאשר התארחה בביתו והיא חשה אי נוחות, אך היא לא סיפרה דבר על נגיעה בישבן או על נשיקה.
ב' גם לא סיפרה ליועצת על האירוע הנוסף בתלונה שלה, זה שבו הדוד לכאורה נגע בחזה שלה כאשר היא היתה במיטה עם בת הדוד – אירוע שאותו תיארה רק במשטרה ובבית המשפט.
עו"ד זילברברג הדגיש גם את הסתייגויותיהן של שתי הקטינות כאשר נחקרו בחקירה נגדית בבית המשפט, שתיהן אמרו בנוסח די דומה, כי הן "לא האמינו שזה באמת קרה, הן חשבו שאולי הן דמיינו", ולכן לא סיפרו על המקרים זמן רב – לא להורים, גם לא למי מחברותיהן.
א' סיפרה אחרי חמש שנים על מקרה שהיה לכאורה בכיתה ד'.
ב' סיפרה על מקרה דומה, רק אחרי שאביה חשף בפניה את הסיפור של אחותה א' ושאל אם חוותה מקרה דומה. רק אז ב' מסרה על אירוע שהיה חצי שנה קודם, אך תיארה אותו באופן קיצוני יותר מכפי שדיווחה ליועצת והוסיפה תיאורי מגע בחזה ובישבן.
עו"ד זילברברג טען כי אביהן של האחייניות – אחיו של הנאשם – היה הכוח המניע לכאורה בעלילת שווא.
לפי הסנגור, האב תיאם את עדויות בנותיו ועדות של חברה נוספת לפני שהלכו למשטרה.
הדוד עצמו הכחיש את האירועים לחלוטין, למעט חיבוקים ונשיקות שנהוגות במשפחתם ללא הקשר מיני. הוא סיפר כי בעבר היו יחסים קרובים בינו לבין אחיו (הגרוש) ואחייניותיו היו מתארחות בביתם לרוב.
ההגנה הצביעה גם על מחדלי חקירה ופערים בהכנת התיק למשפט:
החקירות של המתלוננות לא תועדו,
הטלפונים שלהן לא נפרקו,
לא נערך עימות ביניהן לבין הנאשם,
בנות הדוד שנכחו לכאורה בשני האירועים, ישנו בצמוד למתלוננות, לא נחקרו כלל ולא העידו.
האב זיהם את עדות הבת?
השופטת רחל תורן שכתבה את החלק העיקרי בפסק הדין וזיכתה את הנאשם מכל העבירות המיוחסות לו, מונתה לשיפוט לפני שנתיים, לאחר קריירה עשירה כסנגורית בכירה, בין היתר היא היתה יו"ר הפורום הפלילי בלשכת עורכי הדין וחברת ועדות האיתור שבחרו בפרקליטי המדינה האחרונים, שי ניצן ועמית איסמן.
באשר לקטינה א' השופטת תורן ציינה כי א' מסרה אמנם תלונה ספונטנית, בעקבות שיעור על הטרדות מיניות בבית הספר, אך במשך חמש שנים עד לאותו שיעור לא רמזה לאיש, לא לחברה, לא לאיש מבני משפחתה או לגורם אחר, כל הזמן הזה היא המשיכה לבקר בבית הדוד ולא הראתה סימני טראומה המאפיינים נפגעות עבירות מין.
השופטת כתבה: "א' בכנות אמרה שעד לאחרונה היא לא הייתה בטוחה שהאירוע אכן התרחש. היא חשבה שדמיינה כי היתה מנומנמת, חשבה שזה היה חלום, 'לא ידעתי אם זה בכלל היה אמיתי', העידה במילותיה".
השופטת ציינה גם שעל פי עדות א' היא לא ראתה בעיניה את הדוד מבצע בה את המעשה המגונה, אלא רק הסיקה שזה הוא על דרך האלימינציה.
"קושי נוסף נעוץ בהיגיון הדברים ובסבירותם בהתאם לשכל הישר", כתבה השופטת תורן. "כיצד הנאשם היה בטוח שבתו שהיתה עם א' באותה מיטה והיתה כבת 17, לא התעוררה?".
בנוגע לקטינה ב' – השופטת סבורה שקיים חשש כי ב' מסרה סיפור דומה ל-א', בהשפעת אביה.
"אביהן של המתלוננות היה דמות דומיננטית בהליך", כתבה. "ניכר שהאב היה מעורב מאוד מאחורי הקלעים בכל ההליך של הגשת התלונה וניהול החקירה, במידה המעוררת חשש ש-ב' הושפעה ממעורבותו. קיים חשש מסוים שמא מעורבות האב 'זיהמה' את עדותה. החשיפה של ב' לאביה, היא שצבעה את האירועים לראשונה ובדיעבד בצבע מיני.
"תלונתה של ב' התפתחה לאחר שאביה סיפר לה על תלונת אחותה א' ושאל אותה אם הנאשם עשה זאת גם לה… למעשה, עד שלא שמעה על תלונת אחותה ואת תוכנה, לא האמינה שהחיבוק במטבח היה בוודאות מיני, וגם לא לגמרי האמינה שכאשר ישנה במיטה עם בת דודה, הנאשם אכן נגע בחזה שלה מעל לחזייה.
"רק הסיפור של אחותה הפך בדיעבד את החיבוק, שעד אז היה חיבוק שגרם לה אי נוחות, לאירוע מיני… באירוע המטבח היא תיארה כי 'הרגיש' לה כאילו הוא מנסה לנשקה על פיה, וידו נגעה לרגע בישבן. נגיעה קצרצרה, הנאשם לא חפן את הישבן, לא ליטף אותו. הדבר היחיד הוודאי בדבריה הוא שהנאשם, דוד שלה, חיבק אותה ונשק לה על הלחי. היא עצמה חשבה שאולי פירשה זאת לא נכון, ולדידי אין מדובר בתיאור המפרט יסודות של עבירה פלילית".
השופטת תורן סבורה כי "פעולותיו של האב במטרה לבסס תשתית ראייתית נגד הנאשם היו פסולות ומזיקות… כאשר עסקינן בעדויות קטינים, יש לשמור עד כמה שניתן על 'טוהר החקירה' ולהימנע ככל הניתן ממעורבות של גורמים חיצוניים… כאשר ילד נפגע עבירה משוחח עם אדם אחר לפני החקירה, עלול להתעורר חשש שבמסגרת זו 'זוהמה' העדות בכך שהמציאות אותה חווה הילד התערבבה ב'עובדות' שאין להן אחיזה במציאות, או הושפעה מעמדותיהם של אחרים".
גם בעדות האב בבית המשפט ניכר נסיונו להשחיר את אחיו, הדוד הנאשם, "בדברים שאינם קשורים לנסיבות הפגיעה הנטענת בבנותיו".
באשר לאירוע במיטה, שהתרחש בחדרה של בת הדוד, גרסתה של ב' מעוררת קשיים, קבעה השופטת תורן. ב' העידה כי לא היתה בטוחה שהאירוע קרה עד ששמעה את התלונה של אחותה.
לפי תיאורה של ב', כאמור, הדוד נכנס בבוקר לחדר בו היא ישנה עם בתו בת ה-17, הדליק את האור, הזיז את השמיכה מעל שתיהן, וכשהן לא זזו – וכשעיניה נותרו עצומות, הושיט הדוד את ידו מעבר לבתו ששכבה בצד הקרוב אליו, והכניס את ידו מתחת לחולצתה של ב' ששכבה ליד הקיר.
"האירוע כשלעצמו קשה להבנה, הנסיבות מעט בלתי סבירות", כתבה השופטת תורן, "מעבר לכך שהתיאור של ב' בעייתי, אין לו כל חיזוק ראייתי חיצוני. ב' גם לא מתארת שינוי התנהגותי מיוחד כלשהו המאפיין נפגעות עבירת מין. היא המשיכה ללכת לביתו של הנאשם ולהתארח שם… גם לחברותיה סיפרה רק עתה, לאחר החשיפה להורים, ואין דיווח מיידי שעשוי היה להיות לו ערך ראייתי מחזק".
אשר לנאשם, התרשמה השופטת כי הוא לא נתפס בדבר שקר מהותי, לא בחקירותיו ולא בעדותו בבית המשפט. "אעיר כי מדובר בתיק דל בראיות, דלות הראיות וחולשתן מקשה לבסס גרעין ברור של אמת", סיכמה השופטת תורן.
המחלוקת בהרכב
השופטת יעל רז לוי כתבה חוות דעת קוטבית לחלוטין: "קראתי את חוות הדעת המפורטת, הסדורה והמנומקת של חברתי השופטת תורן… אך לו דעתי תישמע יש מקום לקבוע כי אשמת הנאשם הוכחה מעבר לכל ספק סביר… מסקנתי מבוססת על מספר אדנים:
"- התרשמותי החיובית ממהימנות עדויות הקטינות.
"- מעשים דומים".
השופטת רז לוי הפחיתה בחשיבות סתירות כמו אלה שהתגלו בין ב' ליועצת בית הספר, והיא אף סבורה שעדות היועצת מהווה חיזוק לעדות הקטינה, מאחר שדיווחה ליועצת על 'אי נוחות' בנוכחות הדוד עוד לפני שאחותה א' חשפה את הדברים.
השופט אהרון משניות הצטרף לעמדתה של השופטת תורן המטילה ספק בהתרחשות האירועים כפי שתוארו. משניות לא סבור שעדות היועצת מהווה חיזוק לראיות, אלא להפך: ב' תיארה בפני היועצת אירוע רחוק מזה שתיארה במשטרה ובבית המשפט, ואף אמרה לה כי היא "לא חושבת" שהיתה לדוד כוונה מינית.
לאחר ניתוח מדוקדק של הראיות, ברוב דעות בהרכב השופטים, הנאשם זוכה מכל המעשים המגונים החמורים שיוחסו לו בכתב האישום בשתי הקטינות.
