בחודש אוקטובר הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום נגד עבדאללה אל צאנע (34) משבט תראבין בדרום, המוכר גם בשם "חמאד תראבין", ונגד רמזי אבו סריחאן (34) מתל שבע. כתב האישום ייחס לשניים עבירות סחיטה באיומים.
מלבד כתב האישום, הפרקליטות הגישה נגד השניים בקשה למעצר עד תום ההליכים, אך כעת – בניגוד לעמדת הפרקליטות – בית המשפט שחרר את השניים לחלופות מעצר עקב "כרסום בראיות".
לפי כתב האישום, בין אל צאנע לבין הבעלים של חברה העוסקת בעבודות עפר קיימת היכרות קודמת. נטען כי בחודש יוני, מנהל בחברה שאמון על שירותי השמירה שכר את שירותיו של אדם ממשפחת אבו עראר לבצע עבודות באתר בנייה בנתיבות כקבלן משנה. כמו כן הוא שכר את שירותיו של אדם נוסף ממשפחת אבו גרשן לביצוע עבודת שמירה באתר, יחד עם אדם נוסף שזהותו אינה ידועה.
בכתב האישום נטען כי במספר מועדים במהלך חודש יולי – אל צאנע הפעיל לחצים ואיומים על קבלן המשנה, כדי שיעסיק או יקבל שירותים מאל צאנע או מאנשים מטעמו.
מהחקירה עלה כי במהלך התקופה חשד קבלן המשנה שהשומרים גונבים מהאתר סולר, והביע את רצונו להחליף אותם. לפי כתב האישום, כשנודע לאל צאנע על רצונו של קבלן המשנה, הוא יצר אתו קשר ואמר לו שהשומרים הם "אנשים שלו", הם אלו שישמרו באתר, ואיים שלא יתלונן עליהם.
קבלן המשנה, כך נטען, השיב שלא יפגע בעבודת השומרים, ובלבד שלא יגנבו ממנו סולר.
מכתב האישום עולה עוד, כי לאחר מספר ימים יצר הקבלן משנה קשר עם אל צאנע ומסר לו שהשומרים ממשיכים לגנוב סולר וגורמים לו לנזק כלכלי באתר, וכי אחד השומרים אף איים עליו שישרוף לו את הכלים, ולכן הוא מעוניין להחליף את השומרים. לפי כתב האישום, מספר דקות לאחר מכן יצר אל צאנע קשר עם הקבלן משנה והודיע לו שקבע פגישה עם האחראי על שירותי השמירה באתר ועם אדם נוסף, כדי לדבר על נושא השומרים.
בכתב האישום נטען כי בהמשך פנה אל צאנע לקבלן המשנה ואמר לו שהזהיר את השומרים שהציוד שייך לחבר שלו, והבטיח לו שהם לא ייגעו לו בציוד. עוד אמר לקבלן המשנה כי עליו להבין שאף אחד חוץ מהשומרים שלו לא יכול להיכנס לאתר העבודה וכי עליו "לשים זאת טוב בראשו". בשל חששו של הקבלן משנה מאל צאנע, הוא השאיר את השומרים לעבוד באתר.
באישום השני נטען, כי ב-22 ביולי נטל אבו סריחאן ללא הסכמה משאית במפעל סמוך לרהט, שבו עבד כנהג משאית, והעביר אותה לחברון על מנת לגרום למנהל המפעל לשלם כסף עבור החזרת המשאית מהשטחים.
בהמשך, כך נטען, אל צאנע פנה למנהל והציע לו סיוע בהשבת המשאית. מיד לאחר מכן, אלמוני התקשר למנהל ודרש ממנו 50 אלף שקל לצורך השבת המשאית, והמנהל הסכים.
לאחר מספר ימים נתן המנהל את הכסף לאבו סריחאן, ובסיוע של אל צאנע המשאית הושבה כשהיא עם נזקים.
בגין אישום זה – אל צאנע מואשם בסיוע לסחיטה, בעוד שאבו סריחאן הואשם בגניבה ובסחיטה באיומים.
התשתית הראייתית נגד הנאשמים התבססה על האזנות סתר, צילום הנאשם אבו סריחאן במצלמות עין הנץ וזיהוי שלו, וכן ראיות נוספות.
אל צאנע אישר ששמע על גניבת משאית וטען כי רצה לסייע למנהל המפעל להחזירה. לגבי השומרים באתר הבנייה, הוא אמר שהבטיח לבעל החברה שהשומרים לא ייגעו לו בכלים ובסולר.
אבו סריחאן הכחיש כל קשר לאירועים וגם היכרות עם אל צאנע, אך לא סיפק הסבר כאשר הוטחו בו השיחות ביניהם.
בדיון שהתקיים בבית המשפט טענה הפרקליטות כי קיימות ראיות הנסמכות על שיחות בהאזנות סתר.
סנגורו של הנאשם, עו"ד אורי בן נתן, טען כי לא קיימות ראיות לכאורה, שכן תוכן השיחות בהאזנות הסתר לא מגבשות עבירה של סחיטה באיומים. לטענתו, גם עדויות נוספות שנגבו מכרסמות בגרסת הפרקליטות.
לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, השופט נסר אבו טהה הגיע למסקנה: "התשתית הראייתית שהונחה, לכל היותר, יכולה לגבש חשד סביר, ובוודאי לא ראיות לכאורה". השופט התייחס להאזנות הסתר וציין: "בין הפנייה כפי שמתבטאת מהשיח, קיים מרחק ניכר למעשה של סחיטה באיומים. רושם זה מתחדד מעיון בהודעות שנגבו אשר שללו מעשה של סחיטה או איומים מצדו של אל צאנע".
בכל הנוגע לאישום השני, קיים קושי ראייתי בעניינו של אבו סריחאן, שלגביו לא היתה מחלוקת בין הצדדים, ולכן הוא גם שוחרר בהסכמה. הדבר משליך גם על עניינו של אל צאנע, ולכן השופט אבו טהה הגיע למסקנה כי יש כרסום בתזה של הפרקליטות. לכן הוא הורה על שחרורו של אל צאנע למעצר בית חלקי בכפוף לחתימה על ערבות עצמית ואישור יצירת קשר עם עדי התביעה.
כפי שכבר צוין, אבו סריחאן שמיוצג על ידי עו"ד עידו פורת, כבר שוחרר עקב קושי ראייתי למעצר בית ובתנאים מגבילים נוספים.
