בפסק דין חריג, בית המשפט העליון קיבל לאחרונה את ערעור המדינה על זיכויו של הנאשם עאדל הייב מביצוע אינוס של אישה קשישה בת 82 בצפון.
בפסק דין בדעת רוב של השופטים יצחק עמית ודפנה ברק ארז, כנגד דעת המיעוט של השופט יחיאל כשר, נקבע כי יש מקום להתערב – לבטל את זיכויו של הייב שנקבע פה אחד בבית המשפט המחוזי בנצרת על ידי השופטים אשר קולה, דני צרפתי ורננה גלפז-מוקדי, ולהרשיע את הנאשם באונס.
על פי עובדות כתב האישום, בין הנאשם למתלוננת ילידת 1940, נוצר קשר שבתחילתו הציג הייב את עצמו כמי שעוסק בשיפוצים, ועל רקע זה היא מסרה לו את מספר הנייד שלה.
בהמשך סיפר לה כי הוא אוהב נשים מבוגרות ומשמש כג'יגולו שמקיים יחסי מין עם נשים בתשלום.
בשלב זה המתלוננת לא נענתה להצעותיו.
בהזדמנויות שונות לאחר מכן ניסה הנאשם לשכנע את המתלוננת להיפגש עימו לצורך קיום יחסי מין.
במהלך אחת השיחות הסכימה המתלוננת כי הנאשם יגיע לביתה לבדיקת אפשרות שיפוץ חדר הרחצה.
רוב השיחות שהתקיימו ביניהם סבבו סביב מין.
ביום 24 יולי 2022 הגיע הנאשם לביתה של המתלוננת, העמיד פנים כמי שבוחן את שיפוץ חדר האמבטיה וקיים יחסי מין עם המתלוננת על המיטה בחדרה.
באותו הזמן שהו בבית בעלה הסיעודי של האשה, והעובד הזר המטפל בו.
בשל דימום, המתלוננת פינתה את עצמה לבית חולים כעבור שעתיים מהאירוע.
הנאשם הייב טען כי יחסי המין עם המתלוננת היו בהסכמה, וכי הדימום ממנו סבלה היה כתוצאה מגילה המתקדם.
המתלוננת טענה כי החבלה הגופנית נבעה כתוצאה מאינוס ברוטלי.
בית משפט המחוזי בנצרת, אשר שמע את המתלוננת והתרשם ממנה באופן בלתי אמצעי, צפה במצלמות אבטחה והקשיב להקלטות השיחות בין המתלוננת לבין הנאשם, מצא כי המפגש הראשוני בין השניים שנמשך 12 דקות היה נינוח. המתלוננת לא נראתה מפוחדת או נבוכה.
כמו כן נקבע בפסק הדין, כי שיחות הטלפון בין הנאשם לבין המתלוננת היו בענייני מין. המתלוננת לא ידעה כי השיחות הוקלטו על ידי הנאשם ובעדותה היא לא נתנה הסברים סבירים לשיחות המתועדות, אלא ניסתה להתכחש אליהן.
לבית משפט המחוזי היה קושי לקבל את תשובות המתלוננת לפיהן: "אני ידעתי שהוא שיפוצניק אבל הייתי צריכה להחליף את הדלת, ולכן זרמתי עם מה שהוא אמר".
המתלוננת הסבירה כי זרמה עם הנאשם גם בשיחות הטלפון, על מנת ש"יירד לה מהגב" בעניין יחסי המין.
ביום האירוע, הנאשם הייב הגיע לביתה ובהקשר זה אין כל הסבר כיצד הגיע לחדר השינה, וכיצד העובד המטפל בבעל הסיעודי שמע רק דיבורים בין המתלוננת "לגבר זר", שמע את חדר הדלת של המתלוננת נסגרת, ומעבר לכך לא שמע שום דבר חריג.
המתלוננת הכחישה באופן גורף כי המפגש בביתה היה לשם קיום יחסי מין.
בסיום האירוע אמרה המתלוננת לנאשם ש"הכל בסדר, תודה רבה, להתראות", שתתה מים ומזגה לנאשם. המתלוננת גם ביקשה מהנאשם שייתן לה הצעת מחיר, וישלח לה למחרת.
מסקנת שופטי בית משפט המחוזי בנצרת היתה שרק משהסתבר למתלוננת מצבה הרפואי החמור, ומשנאלצה להתפנות לבית חולים, היא נאלצה היא לספר סיפור שיש בו במידת מה כדי להגן על כבודה, גם במחיר של הצגת דברים שלא כהווייתם. בבית החולים המתלוננת סיפרה תחילה כי הדימום ממנו היא סובלת הוא תוצאה מקיום יחסי מין עם בעלה, רק בחלוף מספר ימים סיפרה כי נאנסה.
חוות הדעת של המכון הרפואי המשפטי קבעה, כי אין אפשרות לקבוע את עוצמת החדירה או את עצם ההסכמה או אי הסכמה למעשה, כיוון שמדובר במתלוננת מבוגרת.
כאמור, שלושת שופטי בית המשפט המחוזי זיכו את הנאשם פה אחד, שכן לא הוכח שהמתלוננת הביעה חוסר הסכמה שממנו יכול היה הנאשם ללמוד כי היא מסרבת לקיום יחסי מין שתואמו ביניהם קודם לכן.
התערבות בית המשפט העליון בממצאי מהימנות? בניגוד לכלל שאין לעשות כן
במקרה זה היקף ההתערבות שופטי בית משפט העליון בממצאי עובדה ומהימנות היה חריג, וגם "המובלעת הראייתית" הייחודית לנפגעת עבירות מין הביאה את בית המשפט העליון באופן יוצא דופן להתערב ולקבל את הערעור (בדעת רוב).
מעבר להכרה בכך שהתנהגותם של נפגעי עבירות מין אינה ניתנת תמיד להימדד באמות מידה רציונליות, בית משפט העליון מתח את גבולות ההתנהגות עד כדי כך שאין התנהגות של מתלוננת בעבירת מין, שתיזקף לחובתה.
למקרא פסק הדין עולה כי מי שמואשם בעבירות מין יתקשה מאוד "להוכיח את חפותו".
במקרה זה, בית משפט העליון נכנס בנעליו של בית המשפט המחוזי אשר שמע וראה את המתלוננת, שופטי העליון הסיקו מסקנות שעל פניו שמורות לשופטים המתרשמים באופן בלתי אמצעי מהעדים שלפניהם.
פסק הדין הזה רק מחדד ביתר שאת את חוסר הסימטריה הנהוג בין התערבות בערעור של נאשם שהורשע בעבירות מין, לבין התערבות בערעור שבו המדינה מערערת על זיכוי בשם נפגעת העבירה.
לטעמי, בית משפט העליון התערב והפך את מסקנותיו של בית המשפט המחוזי בפסק דין קיצוני ומטריד.
ברצותו, מתערב בית משפט העליון גם כשמדובר בממצאי מהימנות ועובדה, ברצותו הוא נמנע.
המציאות מראה כי זה יכול לקרות רק כשמדובר בערעור מדינה, אך לא בערעורו של נאשם.
הח"מ לא יצגה את הנאשם (ע"פ 6681/23 מדינת ישראל נגד עאדל הייב).
הכותבת עו"ד שלומציון גבאי מנדלמן מתמחה בייצוג חשודים ונאשמים בעבירות מין מנויה באינדקס עורכי הדין של פוסטה
