אזרח ישראלי נדון לשישה חודשי עבודות שירות בגין עבירות תעבורה (מהירות מופרזת) ושובץ לביצוע העונש בבית אבות.
במהלך עבודתו במקום הוא נפל מסולם, ורופאים בוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי קבעו כי עקב תאונת העבודה הוא אינו כשיר לשוב לביצוע עבודות שירות באופן קבוע.
לפיכך, "האסיר" נעדר מחמישה מתוך שישה חודשי עבודות השירות שנקבעו לו, אבל הממונה על עבודות שירות בשב"ס סירב להכיר בימי המחלה שנקבעו לו על ידי הוועדה.
לאור סירוב הממונה על עבודות השירות להכיר בימי המחלה, דרשה המדינה ש"האסיר" ישלים את ימי העונש שנותרו לו במאסר בפועל.
באמצעות עו״ד אשרף חסן מהסניגוריה הציבורית עתר "האסיר" העובד לבית המשפט המחוזי בירושלים, וטען כי מדובר במהלך קיצוני ובלתי מידתי, מה גם שלטענתו נגרמה לו נכות משמעותית עקב תאונת עבודה במהלך ביצוע עבודות שירות באחריות המדינה.
עמדת המדינה תמוהה במיוחד, טען הסנגור, לאור חוות דעת שניתנה על ידי רופא שב"ס ולפיה האיש סובל מכאבי צוואר עם קרינה ליד, קושי בניידות ופגיעה בתפקוד יום יומי מאז הנפילה מסולם.
עו"ד חסן ביקש לחשב לעותר את ימי "האי-כושר" כימי עבודות שירות שבוצעו.
מנגד, הממונה על עבודות שירות בשב"ס התעקש על עמדתו, כי העותר אינו עומד בקריטריונים לניכוי ימי מחלה מאחר שחרף התאונה לא נגרמו לו שברים והוא לא אושפז, לא מדובר ב"אי ניידות מוחלטת" הבהיר נציג שב"ס.
השופטת עינת אבמן מולר שמעה את טענות הצדדים וקבעה, כי הצדק עם העותר: "הוועדה הרפואית קבעה באופן חד וברור שהעותר אינו כשיר ולא יכול לחזור ולתפקד בעבודות שירות. רופא שב"ס קבע כי אינו יכול לבצע את המוטל עליו במקום עבודת השירות או במקום חלופי – והחלטת הממונה התעלמה לחלוטין מהקביעה הנ"ל. נוכח האמור, העתירה מתקבלת וימי היעדרות העותר מסיבות רפואיות עד לתום התקופה, ייחשבו במניין ימי עבודת השירות בהם היה אמור לעבוד".
