בליל ה-2 בפברואר 2023 פרץ גבר לדירתה של אשה שהתגוררה בגדרה, הבית אליו היא עברה זמן קצר בלבד לפני כן עם שלושה ילדיה הרכים בשנים, עקב הפרידה מבעלה, אביהם.
באכזריות הוא אנס אותה בעת שהילדים עצמם שהו בדירה וחלקם אף היו עדים ולו לחלק מן האירוע, שהידיעות עליו זעזעו מדינה שלמה.
באותה עת היו האשה ובן זוגה לשעבר, אבי הילדים, בעיצומם של הליכים משפטיים בעצימות גבוהה.
בהמשך יתברר עד כמה גבוהה.
הצדדים נישאו ב-2016, התגוררו תחילה ברחובות ומאוחר יותר עברו לאזור לכיש, סמוך לעסק של האב.
במהלך 2022, החל הזוג בהליכי גירושים שבתחילתם עתרה האם למתן צו הגנה כנגד האב, לאחר שזה הורחק בהחלטת קצין משטרה למשך שבעה ימים.
האב תבע אחריות הורית משותפת וחלוקת זמני שהות שווים עם הילדים.
בנוסף, הגיש האב בקשה שבה עתר לאסור על האם להעתיק את מקום מגורי הילדים מחוץ למושב שבו התגוררה, בדרום הארץ.
לאחר התדיינות הגיעו הצדדים להסכמה שלפיה בשנה הקרובה האם תוכל להעתיק את מקום מגורי הילדים עימה, לגדרה.
כחודש לאחר שהאם עברה עם הילדים לגדרה היא עברה כאמור אונס אכזרי.
בעקבות האירוע הקשה, ומשלא יכלה האם לשאת את השהייה בבית שבו הותקפה בגדרה, היא עברה להתגורר לצד בני משפחתה הגרעינית בעיר בשרון.
האב נותר להתגורר באזור הדרום, במרחק כ-80 ק"מ מהאם.
השופט בן שלו מבית המשפט לענייני משפחה בקרית גת קיבל את המלצת גורמי הרווחה ואישר, באופן זמני, את מעברם של הילדים להתגורר לצד האם בשרון, למרות התנגדות האב.
לבקשת האב, בית המשפט מינה מומחה לבחינת הסוגיה. הגם שהמומחה עמד על מאפיינים מורכבים בהתנהלותו של האב, הוא המליץ על השבת הקטינים להתגורר באזור השפלה סמוך אליו, בדומה למצב שהיה קיים לפני האונס האכזרי שעברה האם.
באמצעות משרד עורכי הדין, דורון שיבר וד"ר יאיר שיבר, טענה האם כי עתירתה להעתיק את מקום מגורי הקטינים נולדה מתוך אילוצי הטראומה הקשה שעברה בעקבות האונס האלים. היא הדגישה כי את עיקר הטיפולים עוברים היא והילדים בשרון. עוד טענה, כי ניתוק הילדים ממוקד הטיפול וממוסדות החינוך, כמו גם מן המעטפת המשפחתית באזור, אינו עולה בקנה אחד עם טובתם.
באמצעות עורכי הדין ערן דוידוב ואבנר זינגר, האב המשיך להתנגד למעבר ילדיו וטען כי שורשיהם בשפלה ובאזור הדרום, שם היה מרכז חייהם כשהצדדים היו נשואים ופרודים, ושם גם עבודתו.
האב ביקש לאמץ את מסקנות המומחה, והדגיש את רצונו בהורות דומיננטית תוך שהוא מאשים את האם בהרחקת הילדים ממנו.
במהלך שמיעת הראיות חזר בו המומחה מהמלצותיו בדבר השבת הקטינים להתגורר באזור השפלה והמליץ על בחינה חוזרת של הסוגיה כעבור כשנה.
בסמוך לאירועים אלה חלתה האם, למרבה הצער, במחלה קשה.
טראומה אחר טראומה
בפסק הדין (1.10) העדיף בית המשפט את המלצות תסקירי גורמי הרווחה, שתמכו במעבר לשרון וכן עמד על פגמים של ממש בחוות הדעת של המומחה, שבה ניתן משקל יתר לאינטרסים המוצהרים של האב.
בהחלטה הובהר שחוות הדעת נשענה על מסד נתונים חסר, בין היתר אודות מצבם המורכב של הילדים ושל האם.
מנגד, בית המשפט הדגיש את הדומיננטיות של האם בחיי הילדים עוד בעת שההורים התגוררו בצוותא, האמא שמשה ומשמשת כמטפלת העיקרית בילדים.
כן הובהר, כי עסקינן במרחק אשר מאפשר לקיים הורות דומיננטית ומיטיבה, עם כל ההכבדה הכרוכה בכך.
במענה לאישור הזמני למעבר הילדים לשרון, האב בחר לצמצם את זמני השהות מעבר לאלו שהוצעו לו.
עוד ניתן משקל לכך שגם לאחר האונס הקשה שעברה האם, בחר האב להתנהל בכוחנות מולה – הן בחיי היום יום והן בזירה המשפטית. בהקשר זה צויין היעדר היכולת של האב לגלות חמלה ואמפטיה למצבה של האם והילדים שאיתה. "ילדים, אשר בגילם הצעיר נאלצו לחוות פגיעה אחר פגיעה; טראומות ישירות ומשניות. זאת, החל מפרידתם הסוערת של הוריהם; עובר בפריצתו של זר אלים ודורסני לביתם, אליו זה עתה עברו, אשר אנס את אימם וגרם להם לצד זה לפגיעה קשה מנשוא, במיוחד בגילם הצעיר; בפרוץ האירועים הטראגיים של טבח השבעה באוקטובר 2023 ומלחמת חרבות ברזל, שעודה בעיצומה ודומה שלא ניתן לחלוק על השלכותיה האישיות על כל אחד מאזרחי ישראל; וכלה גם בהתמודדותה של האם עם מחלה קשה שהתגלתה אצלה במרוצת הזמן. כל אלה, כאשר בתווך הם נאלצים לשמש מוקד למחלוקת משפטית שקיומה, כשלעצמה, בוודאי שאיננו תורם חוסן לנפשם", נכתב בפסק הדין.
השופט שלו הקדיש פרק בפסק הדין לדיון במשמעותה של חמלה אגב ניהולו של ההליך השיפוטי, כחלק ממסד השיקולים שראוי וניתן להידרש להם. מקומה של החמלה, שנפקד מכיוונו של האב במקרה הזה.
הובהר, כי בעיר בשרון זוכים האם והילדים למעטפת טיפולית משמעותית כמו גם לסיוע ניכר מבני המשפחה הגרעינית.
כמו כן נקבע, כי לאחר המעבר לשרון מצבם של הילדים הוטב במידת מה ומנגד, האם איפשרה באופן פעיל לאב לקיים זמני שהות והורות עם הילדים גם לאחר המעבר.
הובהר כי גם בנסיבות של מעבר הילדים לשרון, ניתן יהיה לאפשר מתווה של הורות מיטיבה ומשמעותית לילדים ולאב ונקבע מתווה שכזה, שכלל בין היתר זמני שהות מוגברים בסופי השבוע.
בסיומו של ההליך נקבע ביתה של האם בשרון כבית המרכזי לילדים.
נקבעה אחריותם המשותפת של ההורים לקטינים, ונקבע מנגנון זמני שהות קונקרטי בין האב ובין הקטינים שיאפשר את המשך ההחלמה של האם ושל הקטינים מצד אחד, ואת המשך שימור וחיזוק הקשר בין האב ובין הקטינים מצד שני.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
