בית הדין האזורי לעבודה בחיפה חייב את המוסד לביטוח לאומי להכיר בפציעת ירי של סגן ראש מועצת ג'סר אל זרקא לשעבר, פאיז נג'אר, כ"תאונת עבודה".
נג'אר נורה כאשר יצא ליום עבודתו כקבלן הסעות, בנובמבר 2017, כאשר נהג במיניבוס ההסעות שלו במהלך איסוף עובדים מג'סר א-זרקא – לבתי מלון בהרצליה ובנתניה.
השעה היתה 5 בבוקר, כעשר דקות לאחר שיצא מביתו, נג'אר היה בתחילת הסיבוב היומי לאיסוף הפועלים מג'סר, כאשר "חטף" צרור יריות מרעולי פנים בסמטה צרה. כדור אחד חדר לירכו ולגפה התחתונה ונעצר באגן.
נג'אר סחט את דוושת הדלק והצליח להמלט מהירי הנמשך, אך אחרי כמה שניות איבד שליטה על רכב ההסעות, ופגע בעוצמה במשאית חונה. באותה עת, עדיין היה לבדו ברכב וכתוצאה מההתנגשות, נפצע בכל חלקי גופו.
בני משפחתו המתגוררים בסמוך, שמעו את קולות הירי והבהילו אותו במהירות לבית חולים הלל יפה, שם עבר ניתוחים.
אחרי האשפוז והשיקום, נג'אר תבע את המוסד לביטוח לאומי ודרש להכיר בפציעות מאירוע הירי כתאונת עבודה.
לטענתו, הפגיעה אירעה במהלך נסיעתו הסדירה והיומיומית לאיסוף עובדים בג'סר, זמן קצר לאחר שיצא לדרכו, ובדרך לפועל הראשון. הוא טען כי יש לראות בכך תאונת עבודה, שכן אילולא עבודתו לא היה נמצא במקום בו נפגע.
הביטוח הלאומי סירב להכיר בפגיעות התובע כתאונת עבודה. המדינה טענה כי סיבת הירי היא סכסוך משפחות, והירי בוצע ליד "מתחם נג'אר" שזו אחת המשפחות הגדולות בכפר מוכה האלימות ותקריות הירי בסמוך לכביש החוף.
"על פי האמור בחוק, תאונת עבודה היא תאונה שאירעה לעובד תוך כדי ועקב עבודתו. מעיון פרטי תביעתך ובחקירות שנערכו, עולה כי התקיפה לא אירעה עקב עבודתך כנהג הסעות, אלא בעקבות סכסוך משפחות בכפר", טען הביטוח הלאומי. "על פי התיק המשטרתי, המשיב נורה על רקע סכסוך אישי בישוב מגוריו ולא עקב עבודתו".
התובע נג'אר באמצעות עו"ד מוסטפה מחאג'נה, ביקש לדחות את תשובת המדינה, וטען כי הוא נפגע מ"ירי תועה" על ידי רעולי פנים שאינם מוכרים לו – והאש נפתחה בשל "טעות בזיהוי". התובע הכחיש כי יש לו סכסוך אישי ומשפחתי וטען כי הוא נפגע באופן אקראי, והוא לא היה היעד של היורה.
נג'אר תבע לקבל את חומרי החקירה בתיק ממשטרת זכרון יעקב, כדי לראות על מה מבססת המדינה את טענותיה. שכן, התיק המשטרתי נסגר בציון "עבריין לא ידוע" ומבצעי הירי לא נעצרו.
נציגי המדינה סירבו להעביר חומרי חקירה, מלבד דוחות פעולה בסיסיים של שוטרים שהיו במקום האירוע. המדינה טענה כי על התיק יש חסיון מקורות מודיעיניים. הועברה רק פראפרזה, על בסיס החומרים החסויים לפיה "הירי ממנו נפגע התובע לא היה אקראי או תועה".
בבית הדין לעבודה התקיים דיון הוכחות. "לעולם לא היה לי סכסוך אישי, ולעולם לא היה לי עבר פלילי", אמר נג'אר. "אני אדם ידוע בציבור ובכפר. אני איש חינוך, הייתי בעבר מנהל מחלקת הנוער, חבר מועצה וסגן ראש המועצה בקדנציה קודמת".
הוא השיב לשאלות נציג המדינה בחקירה נגדית.
האם בינך לבין מישהו מבני משפחתך הרחוקה והמורחבת, משפחת נג'אר, היה סכסוך חמולות?
"המשפחה המורחבת כוללת 700 איש. אם למישהו מהם יש סכסוך? אני לא יכול לדעת. אני אישית לא מסוכסך". התובע תיאר את הירי, סיפר כי "מדובר בקווים קבועים שאני עושה כל יום של הסעת פועלים לבתי מלון, ואחר כך של תלמידים לבתי ספר".
התחלת בנסיעה ושמעת ירי?
כן.
ראית מי יורה?
לא.
ראית רכב או אופנוע שחלף לידך?
לא זכור לי… זה כביש שעובר בשכונות של ג'סר, כביש צר של 3 מטר, חושך (חמש בבוקר), לא רואים, נוסעים… כשהרגשתי שנפגעתי מכדור, המשכתי בנסיעה יותר מהר.
אתה מציין שאתה יוצא כל בוקר באותה שעה. אולי ידעו שאתה יוצא בשעה הזו, וחיכו כדי לפגוע בך?
"לא רק אני יוצא בשעה הזו. מלא אנשים יוצאים לעבודה ומחכים שיאספו אותם".
בדו"ח הפעולה של המשטרה נכתב שנצפו פגיעות ירי בדלת הרכב ודם על הכסא שלך, כסא הנהג. אתה זוכר כמה יריות היו?
"אני לא יודע. נפגעתי מכדור אחד, אבל גם אחרי שיצאתי מהזירה עוד שמעתי ירי".
בא כח המדינה עו"ד בוריס קמינסקי אמר בסיכומיו כי "מחומר הראיות עולה שקיימת סבירות גבוהה יותר לכך שמדובר בירי מכוון, וזאת על מנת לפגוע בתובע ללא קשר לעבודתו. התובע העיד שמדובר בשעת היציאה הקבועה מהבית, בשעות המוקדמות, והתובע העיד שלא זיהה איזו קטטה בקרבת מקום. בשים לב לאלה, סביר יותר להניח כי מישהו המתין לתובע על מנת לפגוע דווקא בו".
עו"ד קמינסקי הודה כי "בתיק הזה אנחנו במצב בעייתי… פרקליטות המדינה ביקשה שלא לחשוף את מלוא החומר אך מהפראפרזה המודיעינית עולה חד וחלק שלא מדובר בירי תועה אלא מכוון… התובע ואף אחד מהמשפחה לא שיתף פעולה עם המשטרה – גם זה תומך בטענה שנראה כי מדובר בירי על רקע אישי".
פרקליטו של התובע עו"ד מחאג'נה סיכם מנגד כי הביטוח הלאומי לא הוכיח כי סיבת הפגיעה אישית ואינה קשורה לעבודה. גם העבריין לא נתפס, ומכאן עומדת לתובע החזקה שהאירוע "קשור לסיכוני הדרך במהלך עבודתו".
עו"ד מחאג'נה הזכיר את הסיכונים המיוחדים הכרוכים בעבודה ובחיים בכלל בישוב מוכה הפשיעה – סיכון גם לתושבים נורמטיביים. "תפקידו כנהג כורך סיכונים רבים כתושב ג'סר, הירי נמשך ללא הפסקה, אין יום ואין לילה".
בשבוע שעבר ניתן פסק הדין של בית הדין לעבודה בחיפה. השופט אסף הראל ונציגי הציבור צבי הלפרין ו-עולא מוסא קיבלו את התביעה וקבעו כי פציעותיו של התובע יוכרו כתאונת עבודה.
לפי בית הדין, הביטוח הלאומי לא הצליח להוכיח במאזן ההסתברויות שהירי בוצע בשל סכסוך אישי, ולא סתר את החזקה שהפגיעה נבעה מסיכוני הדרך וסיכוני העבודה בכפר.
"במקרה כאן, טוען התובע שאין לו אויב ואין לו סכסוך עם אף אחד, ונקלע באקראי לזירת הירי. גרסת התובע לא נסתרה", כתב השופט. "המדינה סירבה לאפשר לצדדים לעיין בחומרי החקירה ואין לייחס לפראפרזה המודיעינית כל משקל, מאחר שהמדינה לא הציגה את הראיות.
"בהודעה שמסר התובע לחוקר המשטרה ביום האירוע, ציין שהוא לא יודע מי ירה בו; אינו יכול לספר מה קרה לו; והוא לא רוצה לשתף פעולה ולספר מה היה בדיוק. ניתן היה לטעון כי חוסר שיתוף פעולה זה של התובע מלמד שהוא מנסה להסתיר מידע… אלא שזו השערה בלבד", כתב השופט.
"יש לקבוע שהסיבות לאי-רצונו של התובע לשתף פעולה במסירת גרסה יכולות להיות מגוונות – למשל חששו שמשפחתו תיפגע".
בית הדין סיכם: "החזקה הקבועה בחוק לא נסתרה, ויש לראות בפגיעת התובע תוך כדי עבודתו, ככזו שהיא עקב העבודה". הביטוח הלאומי ישלם לתובע את דמי הפגיעה בהתאם לחוות הדעת הרפואיות.
