פסק דין חריף של נשיא בתי משפט השלום במחוז דרום, השופט עמית יריב, קובע כי המשטרה עיכבה עיתונאי ללא סמכות, ביצעה עליו חיפוש בלתי חוקי ובהמשך עצרה אותו מעצר שווא.
עוד קובע השופט, כי קצין משטרה בכיר, סנ"צ יורי מזובובסקי, מפקד תחנת נתיבות בזמן האירוע ומפקד תחנת אשקלון כיום, בדה לכאורה עבירות אותן הדביק לעיתונאי כדי להצדיק את עיכובו הלא חוקי. בלשון בית המשפט, הקצין "עשה שימוש שלא כדין בסמכותו כדי להרתיע מי ש'איים' להתלונן נגדו, ולא היסס לייחס לתובע ביצוע עבירות שלא היו ולא נבראו".
העימות עם העיתונאי אירע בינואר 2022 על רקע אירוע נטיעות של קק"ל בנגב, שעורר התנגדות בקרב הקהילה הבדואית, והמשטרה נערכה למנוע הפרות סדר.
יאסר עוקבי הוא עיתונאי עצמאי, שהגיע לשטח הנטיעות על מנת לסקר את האירוע ולשדרו בשידור חי ברשתות החברתיות.
עוקבי טוען כי בעת הגעתו לשטח הציג לשוטרים תעודת עיתונאי, וכניסתו למתחם הנטיעות אושרה. אלא שבעודו מדווח על האירוע והפגנות בזירה, סנ"צ מזובובסקי, שהיה אחד המפקדים הבכירים בשטח, דחף אותו.
לטענת עוקבי, לאחר הדחיפה הוא המשיך לשדר את האירוע בפייסבוק לייב, ואמר לקצין כי הוא עיתונאי ובכוונתו להגיש נגדו תלונה על תקיפה.
בתגובה הודיע לו סנ"צ מזובובסקי כי הוא מעוכב, ולקח ממנו את הטלפון הנייד. עוקבי נלקח בכוח לניידת, וכאשר הובא לתחנה נערך עליו חיפוש בסיומו הוכנס לתא מעוכבים והוחזק בו חמש שעות. לבסוף שוחרר מבלי שנחקר כלל.
עוקבי תבע את המשטרה תביעת נזיקין, באמצעות עו"ד חן ויסברג ועו"ד אמיר בשה, בגין עיכוב, מעצר וחיפוש גופני לא חוקי.
משטרת ישראל טענה בכתב ההגנה כי העיתונאי "פלש" לשטח הנטיעות, לא נשא תעודת עיתונאי, לא תיאם הגעה וסירב להזדהות. עוד טענה המשטרה, כי העובדה שמדובר בעיתונאי התבררה רק אחרי עיכובו בשטח.
בנוסף טענה המדינה כי כניסת התובע לשטח הנטיעות, יחד עם עשרות אנשים אחרים, הובילה להשבתת הכלים הכבדים אשר עבדו במקום, מחשש לפגיעה בהם. המשטרה טענה כי התנהגות העיתונאי ואחרים גרמה להפרעה לעבודות קק"ל ולעבודת המשטרה, תוך הפרת הסדר הציבורי.
בנוסף נטען כי התובע התבקש להתפנות מהשטח עם יתר הנוכחים, סירב, ובחר להתעמת ואף "איים" לכאורה על קצין המשטרה. בשלב זה, לטענת המשטרה, העיתונאי סירב להזדהות, ולפיכך התנהגותו הקימה עילת עיכוב, בנוסף לעבירות של הפרעה לשוטר ואיומים. לאחר שהתברר כי מדובר עיתונאי, נדרש אישור ראש אח"מ לחקירתו. האישור לא התקבל – ולפיכך העיתונאי שוחרר לאחר חמש שעות והתיק נסגר.
איומים? לא ולא
השופט יריב עיין בסרטונים ממצלמות הגוף של השוטרים שהיו באירוע, ולאחר הצפייה קבע שמשטרת ישראל העלתה בפניו טענות כוזבות שאינן מתיישבות לכאורה עם עובדות האירוע, כפי שתועדו בזמן אמת.
בסרטון מצלמת הגוף של השוטרים נראה סנ"צ מזובובסקי אוחז במעיל העיתונאי ודוחף אותו אחורה – בדרישה שיפנה את השטח. בהמשך נראה העיתונאי ניגש לאותו קצין ואומר לו שהוא חבר מועצת העיתונות, ויגיש נגדו תלונה. כאשר דרש הקצין שיזדהה, נראה העיתונאי מוציא תעודה.
השופט כתב: "אין תיעוד של ביצוע עבירה כלשהי על ידי התובע. יש להצר על כך שגרסתו של קצין המשטרה אינה עולה בקנה אחד עם התיעוד האובייקטיבי ממצלמות הגוף שלו עצמו – ויש להצר עוד יותר על כך שהנתבעת עמדה על טענותיה, אף שהראיות שהגישה אינן תומכות בטענותיה".
"טענת הנתבעת כאילו עילת העיכוב היתה איומים לא זו בלבד שהיא תמוהה, אלא שהיא אף מעוררת חשש, כי הנתבעת והקצינים מטעמה אינם יודעים להבחין בין התראה על שימוש חוקי בזכות (להגיש תלונה) ובין איומים שהם עבירה פלילית… התובע ציין לפני קצין המשטרה, כי בדעתו להתלונן על התנהלותו – בין לפני מח"ש ובין לפני דוברות המשטרה. גם קצין המשטרה, כאשר נחקר בבית המשפט, לא טען לאיומים מכל סוג אחר…".
"ה'איום' שהצדיק, לשיטתה של הנתבעת, את עיכובו של התובע לא היה אלא התראה כי בכוונתו להתלונן על הקצין לפני לשכת העיתונות… גם הוויכוח שתועד אינו מקים עילת עיכוב או מעצר… טענת הנתבעת לפיה התובע סירב להזדהות מספר רב של פעמים אינה נכונה".
בנוסף כתב השופט: "יש להתייחס בספקנות גם לטענות המשטרה בדבר 'הפרעה לשוטר במילוי תפקידו', שכן מעדות הקצין, עולה כי האירוע מול התובע התרחש לאחר פיזורם של המפגינים משטח העבודות, כך שאין מדובר באירוע שהתרחש אגב אירוע המוני, ולא היתה כל הצדקה להבאת התובע לתחנת המשטרה. נוסף על כך, החרמת הטלפון של התובע בוצעה שלא כדין. הנתבעת לא הבהירה איזו עבירה בדיוק בוצעה באמצעות מכשיר הטלפון, כאשר ברור לחלוטין כי צילום אירוע מחאה כפי שעשה התובע לא עולה כדי עבירה".
השופט סיכם פרק זה: "אין מנוס מן הקביעה, כי הקצין הבכיר היה מודע היטב לכך שאין כל עילה לעכב את התובע, ודאי לא להביאו לתחנת המשטרה, ועיכוב זה נעשה כסנקציה על התרעתו של התובע בדבר כוונתו להתלונן על הפעלת כוח בלתי מוצדק מצד הקצין".
לדברי השופט יריב, התנהלותה הבלתי חוקית של המשטרה, נמשכה גם לאחר שהתובע הובא לתחנה, לכאורה לצורך "חקירה".
העיכוב נמשך מעל פרק הזמן המותר לעיכוב בחוק (שלוש שעות). עוקבי הוכנס לתא המעוכבים, ושוטר נעל את הדלת, למרות שהחוק אוסר כליאת מעוכבים הממתינים לחקירה, והנוהל קובע כי יש להשאיר את הדלת פתוחה ולא נעולה (ככל שלא מדובר בעצורים). השופט ציין כי המדינה הטעתה את בית המשפט גם בנקודה זו בסיכומיה, כאשר טענה שדלת התא היתה פתוחה, אך מצלמת הגוף של השוטר מראה אחרת.
בנוסף לכך, עולה כי השוטר אמר לעיתונאי שהוא עצור, בניגוד לסטטוס הרשמי. "ההתייחסות לתובע בתחנה היתה כאל עצור", כתב השופט, "בנסיבות אלה מדובר במעצר שווא".
נקבע גם שהחיפוש על גופו של התובע לפני הכנסתו לתא נערך באופן לא חוקי – ואף היה חיפוש שני – מאחר שהעיתונאי כבר עבר חיפוש כאשר הובא לתחנה.
הנוהל המשטרתי קובע שלפני כניסה לתא, השוטר ידרוש מהמעוכב את כל החפצים שברשותו, אך אין סמכות לבצע חיפוש גופני נוסף. "פעולות העיכוב והחיפוש נעשו בניגוד לדין וברשלנות, ושיעורו של הפיצוי אמור להיות גבוה", כתב השופט.
"חומרה יתרה יש לראות בכך שהעיכוב נעשה לאחר שקצין המשטרה ידע כי המעוכב הוא עיתונאי, שאז ניתן להוסיף לממד ה'ענישה' שבעצם העיכוב גם את הפגיעה ביכולתו של התובע למלא את תפקידו העיתונאי, וניסיון למנוע תיעוד וסיקור של האירוע, תוך פגיעה בחופש העיתונות".
סיכום: משטרת ישראל תשלם לעוקבי פיצוי של 20 אלף שקל ועוד 16 אלף שקל בגין הוצאות משפט.
"פסק דין זה מיועד לשמש קריאת כיוון למשטרת ישראל, ולחייבה לבחון מחדש את התנהלותה, את נהליה, ואת האופן שבו היא מפעילה את סמכויותיה", כתב הנשיא יריב. "תכליתו של הפיצוי היא לשוב ולהבהיר, כי במדינה דמוקרטית עיכוב או מעצר אינם, ואסור שיהיו, אמצעי ענישה או הרתעה".
"היקף הפיצוי משקף גם את מורת רוחו של בית המשפט מהתנהלותה של המשטרה – כאשר הציגה גרסה עובדתית שאינה עולה בקנה אחד עם הראיות המצויות בידיה; כאשר המשיכה בהעלאת טענות שיש בהן כדי להטיל דופי בתובע, אף שהיה ברור כי אין בידיה כל ראיות לתמוך בהן טענות אלה, והחמור מכל – כאשר קצין משטרה בכיר, סגן ניצב המשמש כיום כמפקד תחנה, הציג גרסה שנסתרה בראיות אובייקטיביות", הוסיף השופט.
"תפקידה של משטרת ישראל לשמור על הסדר הציבורי. יחד עם זאת, תפקידה הוא גם להבטיח את הזכות הבסיסית של אזרחים במשטר דמוקרטי למחות ולהפגין", סיכם השופט. "נראה כי תכליתה של סמכות העיכוב אינה נהירה לחלק מן השוטרים, ולמרבה הצער גם לא לחלק מקציני המשטרה: הסמכות לעכב או לעצור אדם ללא צו שופט, אינה מיועדת לצורכי הרתעה, ענישה או לצורכי "חינוך" של מי שאינו מתנהג כשורה… אין להשלים עם שימוש בסמכויות העיכוב והמעצר ללא צורך אמיתי".
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "פסק הדין התקבל ונלמד על ידי הפרקליטות לטובת קבלת החלטה באשר להגשת ערעור".
יאסר עוקבי מסר בתגובה לפוסטה: "אני מבחין בשני תמרורי אזהרה בפסק הדין. הראשון, כלפי לובשי המדים הטובים והערכיים ויש רבים כאלו. להם אמר השופט שצריך לעמוד על המשמר ויש לאזרח זכות להפגין, וזכות לכך שהמשטרה תהיה אמונה לא רק על שמירת הסדר הציבורי, אלא גם שמירה על כל האזרחים.
"תמרור האזהרה השני הוא כלפי מח"ש, המחלקה לחקירות שוטרים, שבמקרה שלי ובמקרים רבים אחרים סוגרת תיקים נגד שוטרים וקצינים, בלי מאמץ להגיע לחקר האמת. אנו כאזרחים מצפים ששוטר שעבר על החוק ושיקר יידע שיש שומר סף חזק – גוף שאמון על חקירתו ועם שיניים".
20 אלף על מעצר שווא. כל הכבוד לבית המשפט.
הקצין יורי הזה שיאכל את הלב
בושה וחרפה