בנציבות המדינה דרשו לפטר מעבודה במוסד רפואי בצפון עובד מעבדה בבנק הדם אשר הורשע בעבירות חמורות שיש עימן קלון, עבירות אלימות במשפחה, תקיפה וכליאת שווא של אשתו.
בדצמבר 2023 העובד (50) הורשע בתקיפת אשתו, נטען שהוא היכה אותה בפניה, מנע ממנה לעזוב את הבית וכאשר ניסתה להימלט הוא נעל את הדלתות והתקרב אליה בצורה מאיימת. בשלב הזה היא מעדה והנאשם ניצל את ההזדמנות כדי להכות אותה שוב בפניה ולגרום לה חבלות חמורות. בהמשך, נטען, האשה ניסתה לברוח מהבית שוב, דרך החלון בקומה השנייה, אבל כאשר הנאשם ניסה למנוע ממנה נשמטה אחיזתו בה והיא נפלה מגובה שישה מטרים. כתוצאה מהאלימות והנפילה נגרמו לה שברים בצלעות ובקרסול.
הנאשם הורשע ובמסגרת הסדר טיעון נגזר עליו מאסר בפועל למשך שמונה חודשים, לצד רכיבי ענישה נוספים.
עם סיום ההליך הפלילי הוגשה לבית הדין למשמעת של נציבות שירות המדינה קובלנה, שבה בקשו לפטר אותו מעבודתו כעובד מדינה בבית החולים.
בקובלנה נטען נגדו, שהוא התנהג באופן שאינו הולם את תפקידו כעובד מדינה, התנהגות שיש בה כדי לפגוע בתדמית ובשם הטוב של שירות המדינה.
הנציבות, באמצעות עו"ד סיון אביטן, טענה כי הנאשם הורשע באירוע אלימות קשה כלפי בת זוגו, שבמהלכו נגרמו לה חבלות קשות. היא הדגישה את הערכים המוגנים שנפגעו ובראשם זכות האישה לביטחון, וציינה כי על עובד מדינה לנהוג בהתאם לערכי המוסר גם מחוץ לעבודה.
התובעת הפנתה לפסיקה המצדיקה ענישה מחמירה בעבירות אלימות במשפחה וטענה, כי לנוכח הרשעתו בעבירה שיש עימה קלון היא מבקשת להפעיל נגדו את סעיף 17 לחוק המשמעת ולהורות על פיטוריו לאלתר, לצד נזיפה חמורה ופסילה משירות המדינה למשך שבע שנים.
אל עמדת הנציבות הצטרף משרד הבריאות.
מנגד, הסנגורית של הנקבל, עו"ד אורנת קמרון, טענה כי יש ליצור סינרגיה בין תכליות הדין הפלילי והמשמעתי, לשם כך היא הפנתה להחלטת ועדת השחרורים אשר הורתה על שחרורו המוקדם מהכלא. "הנאשם הביע חרטה ועבר תהליך שיקום". הסנגורית הוסיפה את ההסכמות בינו לבין אשתו אשר קיבלו תוקף של פסק דין בבית הדין השרעי, לפיהן הנקבל התחייב לשלם מזונות ולממן את לימודי ילדיו.
פיטוריו, טענה הסנגורית, יפגעו ביכולת שלו לעמוד בהתחייבויות המדוברות.
עו"ד קמרון בקשה להתחשב בעיקרון היציבות התעסוקתית לצורך שיקומו של מרשה, לטענתה עבודתו כלבורנט בבנק הדם היא המקצוע היחיד שלו, מקצוע שכמעט ואינו כולל מגע עם אנשים, מה שמצמצם את המסוכנות שלו. עוד היא הדגישה, כי מרשה עבד 30 שנה בבית החולים ללא הפרת משמעת קודמת אחת.
בסיום טיעוניה היא סקרה את הפסיקה הנוהגת וביקשה להטיל עליו ענישה שאינה כוללת פיטורים.
הרכב הדיינים כלל את מ"מ אב בת הדין למשמעת של עובדי המדינה, עו"ד איה דויטשר קורנהאוזר, הגברת ליטל ברסנו ועו"ד אלון סבן.
הדיינים החליטו לאמץ את עמדת הסנגורית קמרון, ולהתחשב בנקבל. "אנו מוצאים כי יש לתת משקל להיות הנאשם עובד זוטר אשר אין בעבודתו משום חיכוך עם קהל או עם עובדים אחרים; תפקידו שאינו כולל ניהול עובדים או פרוייקטים; אופי תפקיד הנאשם אינו מסוג התפקידים אליהם נושא הציבור עיניים, כי אם עבודה במעבדה שבה הוא אינו בא במגע עם אנשים אחרים".
עוד התייחסו הדיינים לטיעוני הסנגורית, שזו הרשעה משמעתית ראשונה לצד נסיבות אישיות לרבות היותו המממן היחיד של לימודי ילדיו ותשלומי המזונות.
הדיינים התייחסו בחיוב גם לחוות הדעת הפסיכותרפיסטית כפי שהוצגה להם מפרוטוקול ועדת השחרורים.
"הצטברות נתונים אלה מובילה אותנו למסקנה כי אין בידינו לקבל את מלוא אמצעי המשמעת המבוקשים על ידי התביעה", קבעו הדיינים והחליטו על עונשיו של הלבורנט:
– נזיפה חמורה
– הורדה בדרגה אחת לשנה
– פסילה למשך חמש שנים מלכהן בתפקידי ניהול.
