במבצע משולב של המשטרה ורשות מקרקעי ישראל בוצעה הריסת מבנים אשר שמשו למגורים ופעילויות אחרות בשטח 90 דונם במתחם הסמוך לצומת גהה – במקביל לכביש 4 סמוך לרחוב שאול חדד בני ברק (2 ספטמבר).
במבצע השתתפו גם שוטרי מרחב דן ופקחי השיטור העירוני של בני ברק.
כוחות המשטרה אבטחו את המתחם בעת ההריסות, כפי שקרה בפעימות קודמות שבוצעו על ידי גופי אכיפה.
השטחים הם כולם בבעלות המדינה, אך במשך עשרות שנים אנשים פרטיים עשו בהם שימוש נרחב. הרשויות לא פעלו נגדם, עד שהתעורר צורך מעשי: חלק מהשטח הוקצה לפעילות הרכבת הקלה.
או אז החל תהליך שהובילה רשות מקרקעי ישראל, לפנות את המשתמשים בשטח, שחלקם טענו לזכויות בקרקע מתוקף העובדה שהם שוהים שם שנים רבות.
בשלב זה הגישה המדינה תביעה נגד 39 נתבעים שעשו שימוש בשטחים, חלקם למטרות מסחריות.
עו"ד נחום הופטמן שייצג את ציון דדון, הנתבע העיקרי בתיק, וכן נתבעים נוספים, טען שיש לדחות את התביעה: "הנתבעים מחזיקים במקרקעין כבני רשות. שתיקת המנהל לאורך שנים מלמדת על הסכמתו לשימוש שעושים הנתבעים במקרקעין. הנתבעים מחזיקים במקרקעין למעלה מ-60 שנה בידיעת המנהל וללא כל מחאה. כך הפכו הנתבעים לבעלי רישיון מכללא להחזיק במקרקעין.
"כשם שהממשלה החליטה לאמץ את דו"ח גולדברג בעניין הסדרת התיישבות הבדואים בנגב, כך יש להכיר גם בזכויות הנתבעים במקרקעין שבהם הם יושבים משנות ה-50", טען עו"ד הופטמן, "הזכות לדיור היא זכות מוכרת במשפט זכויות האדם הבינלאומי. פינוי של אדם מביתו הוא ממעשי המשפט הקשים והחמורים. באין מקור חוקי לפינוי הנתבעים מהמקרקעין, מבקשת התובעת לפגוע פגיעה מהותית בזכות הנתבעים לדיור תוך פינוי שרירותי מהמקרקעין".
פסק הדין התקבל כבר בשנת 2016, לטובת המדינה. הנה תזכורת.
"לפני שנים רבות פלשו הנתבעים למקרקעין שלא כדין וללא כל היתר ומאז הם מחזיקים במקרקעין ללא כל זכות שבדין ועושים בהם שימוש שלא כדין, גם באמצעות צדדים שלישיים", נכתב בתביעה שהתבררה בבית משפט השלום בתל אביב. "בחלק הצפוני של המקרקעין עושים הנתבעים או מי מהם או מטעמם שימוש שלא כדין כאתר להטמנת פסולת. אתר זה פועל ללא ההיתרים וההסדרים הקבועים בחוקים".
השופט ישי קורן דחה את טענות ההגנה וקבע שיש לפנות את המתחם לאלתר. עוד הוא קבע, שלמפונים אין שום זכות להתנות את הסכמתם להתפנות בקבלת פיצוי, כפי שהם דורשים לקבל. הוא הדגיש שעומדת להם הזכות לנהל מאבק משפטי לקבלת פיצוי בערכאות אחרות, אך ללא קשר לכך – עליהם לפנות את השטח כעת כדי לאפשר למדינה לעשות בו שימוש.
"בשנים האחרונות דנתי במאות רבות של תיקי מקרקעין, ובאף אחד מהם לא נתקלתי בפלישה כה נרחבת ועזת מצח דוגמת הפלישה המתבררת בתיק זה", קבע השופט והסביר. "אין מדובר במצוקת דיור שהובילה לתפיסת שטח קרקע מוגבל בסמוך לדירת מגורים המוחזקת כדין, מדובר בהשתלטות על שטח נרחב בן עשרות דונמים… תוך חלוקה של השטח בין הנתבעים לבין עצמם, הקמת מבני מגורים ותעשיה, והשכרת השטח לצדדים שלישיים. כל זאת, תוך התעלמות מוחלטת מזכויות התובעת כבעלת המקרקעין ופגיעה בזכויות מחזיקים שהשטח או חלק ממנו נמסר להם… איש מהנתבעים אינו זכאי לפיצוי כתנאי לפינויו מהמקרקעין".
השופט פסק: "בכפוף לממצאים שבפסק הדין דלעיל, שמורות לצדדים טענותיהם ההדדיות בכל עניין כספי הנובע מן ההחזקה במקרקעין ומפינויים. תביעות אלה תתבררנה בהליכים אחרים, ככל שיוגשו או הוגשו על ידי מי מהצדדים… על הנתבעים כולם לסלק ידם מכל שטח שבתחום שטח התביעה, בין אם הוא משמש אותם למגורים ובין אם לצרכים אחרים".
