זוג הורים לשני ילדים (בני חמש ושבע) התגרשו לפני שלוש שנים לאחר שחתמו על הסכם גירושין כולל, בו הוסכם בין היתר כי בשנת 2024 האם תעבור להתגורר עם הילדים באזור המרכז, שם היא רכשה דירה. במהלך השנים הסכימו הצדדים להרחבת זמני השהות של הילדים עם האב, נגד הפחתת דמי המזונות בסך 900 שקל לחודש.
למרות ההסכם, בחודש יוני עתר האב לסעד דחוף, בו ביקש צו מניעה שיאסור על האם להעתיק את מקום מגורי הילדים למרכז, בטענה שהדבר יחבל בקשר ביניהם. לטענתו, הקשר בינו לבין הילדים הורחב מאז ההסכם שאושר, עניין שלטענתו יש לראות בו שינוי נסיבות מהותי שבגינו יש לשקול מחדש את עניין מקום המגורים. האב ציין כי הוא משמש אב משמעותי, תוך ויתור על קריירת קצונה מפוארת.
האם טענה בתגובה, כי אין כל יסוד לבקשה הואיל והמעבר תואם את ההסכם.
לגישת האם, הרחבת זמני השהות היא מינורית, אינה מתקיימת באופן סדיר וטובת הילדים לעבור עימה לדירה שרכשה במרכז ולמסגרות החינוך שתואמו עם האב מבעוד מועד.
האם הוסיפה וטענה, כי הבן הבכור אמור להשתלב בבית ספר בו יקבל מענה לקשיי הקשב והריכוז, בעוד שהבן הצעיר אמור להשתלב בגן תקשורת או בגן שפתי לפי רמתו.
כמו כן טענה האם כי בבית החדש יש ממ"ד, קהילה תומכת וקרבה למשפחה המורחבת.
על מנת לברר את טובת הילדים מונתה אפוטרופסית לדין, שמסרה עמדתה לפיה ניתן לאשר את המעבר לצד שימור הקשר הרחב עם האב.
לדבריה, הילדים מחכים ומצפים למעבר אשר תוכנן זמן רב מראש, מתרגשים לקראת הבית החדש ולקראת ההתחלה במסגרות החינוך החדשות, כאשר הם בטוחים בכך שהקשר עם האב יישמר, מפני שהאב יכול להגיע עם מכוניתו לכל מקום תוך פרק זמן קצר. היא ציינה גם כי זוהי תפיסת עולמם כילדים.
השופטת ענת אלפסי, סגנית נשיא בית המשפט לענייני משפחה באשדוד, קבעה שטובת הילדים בכך שמעבר המגורים המתוכנן יתקיים כסדרו מהטעמים הבאים:
– מעבר המגורים נקבע מפורשות בהסכם הגירושין.
– האב ידע על המעבר מבעוד מועד ואף שיתף פעולה בבחירת מסגרות החינוך.
– ניתן לשמר את הרחבת זמני השהות של הילדים עם האב באופן אחר.
"הילדים יוכלו ללון בבית האב בימי חמישי אחת לשבועיים במקום בימי שני, הואיל ובימי שישי בבוקר הכבישים פנויים יותר ויש להניח כי גם האב פנוי יותר", הדגימה השופטת אלפסי.
השופטת הוסיפה וציינה, כי טובת הילדים דורשת הימצאותם בבית המצויד בממ"ד בימים אלה של מתיחות ביטחונית גוברת.
השופטת קיבלה גם את טענות האם כי טובת הילדים דורשת שילובם במסגרות חינוך התואמות את צרכיהם, וכי טובתם אף דורשת הימצאותם בקהילה תומכת ובסביבה בה אימם יכולה לתפקיד בקלות רבה יותר מבחינת קירבה למשפחתה ולמקום עבודתה.
לאור כל האמור, השופטת החליטה לדחות את בקשת האב לצו מניעה ולחייבו בהוצאות בסך 10,000 שקל.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
