בני הזוג בסיפור שלפנינו ידעו במשך חיי נישואיהם מריבות רבות וקשיים גדולים בקיום יחסי אישות, ולא היתה מחלוקת שהיו כאלה מעטים ביותר – כ-10 פעמים בשנתיים. בשנים האחרונות גילתה האישה בטלפון של הבעל, כי הוא מבלה ב"גריינדר" – אתר המיועד להיכרויות בין גברים.
בעקבות הגילוי, האישה הגישה לבית הדין הרבני תביעת גירושין ותביעת כתובה.
על מנת להכריע אם הבעל צריך לשלם כתובה, הדיינים ביררו מי אשם בפירוק הנישואין.
דייני בית הדין הרבני בחיפה ציינו, כי במידה ובעל מקיים יחסי מין מלאים עם גברים כדבר שבשגרה, יש מקום לחייבו בכתובה, אולם יש לבדוק בכל מקרה ספציפי כיצד נטיית האיש השפיעה על התנהגותו בפועל ומה מידת ההשלכה על חיי האישות של בני הזוג.
עיקר המחלוקת בין הצדדים היתה על העובדות: בעוד שהאישה טענה שהבעל הודה בקיום יחסי מין עם גברים במהלך הנישואין – דבר שהביא לחוסר קיום חיי אישות וגרם לפירוק הנישואין – הבעל טען שלא קיים יחסי מין עם גברים וכן קיים יחסי אישות עם אשתו.
בדיקת פוליגרף לה הסכימו הצדדים העלתה כי הבעל דובר אמת, וכן היו יחסי אישות בינו לבין האישה בשנתיים האחרונות, אם כי מעטים כאמור.
כהוכחה לקשריו של הבעל עם גברים, האישה הציגה התכתבויות בינו למי מטעמה שהתחזה לגבר וניסה להובילו לכך שיודה בנטיותיו ובקיום משכב זכר. המתחזה אף קבע להיפגש עם הבעל.
הבעל אמר למתחזה שהוא דו-מיני ונפגש עם גברים בודדים, אך לא הודה שקיים יחסי מין הכוללים חדירה, אלא שאר פנטזיות. משכך נקבע, כי מאחר שאין הוכחה למעשים בפועל, האישה היא האשמה בפירוק הנישואין ולכן הפסידה כתובתה.
דייני ערכאת הערעור – הרב דוד ברוך לאו (נשיא), הרב אליעזר איגרא והרב מיכאל עמוס – סברו אחרת. לדעתם, המידע שהתגלה לאישה, שכלל שליחת תמונות שאינן ראויות (בלשון הדיינים) והתכתבות שבה אמר שרוצה להגיע לידי מעשה – בהחלט הביא אותה למצב שבו לא יכלה להמשיך לחיות עם בעלה.
"בית הדין האזורי קבע שלא ניתן להגדיר את האיש כ'רועה זונות' משום שעובדתית לא הוכח שרעה בשדות זרים ממש. אין אנו חולקים על קביעה עובדתית זו, אבל די בכך שהאישה גילתה שהוא מקיים קשרים עם אחרים וחושק במישהו אחר חוץ ממנה, בכדי לקבוע שאי רצונו לקיים איתה יחסי אישות נובעים מזה, ולכן הגעת הנישואין למצב של משבר נגרמה מכך שהאיש לא איפשר ולא חי עם אשתו חיי נישואין סבירים, ומכאן למסקנה שהוא זה שהביא לפירוק הבית ולגירושין", נכתב בפסק הדין (1 מאי).
הדיינים ציינו כי לדעתם, אף אישה אינה צריכה לקבל מצב בו בן זוגה שולח תמונות בוטות ומתבטא כמו שאותו בעל התבטא. בכדי לשמור על כבודם של הצדדים לא הדיינים ציינו כי לא העתיקו לפסק הדין את התיאורים שצורפו לתיק.
הדיינים הוסיפו, כי השאלה האם לבסוף האישה דובבה את בעלה לגבי קיום יחסים ממש, אינה רלוונטית, כי גם אם האישה התחזתה לגבר או שלחה שליח כדי לשמוע ממנו את ששמעה, הדבר אינו ממעיט מחומרת הבגידה באמון שחשה.
לפיכך הערעור התקבל והבעל חויב לשלם לאישה 180 אלף שקל בגין כתובתה, אותם יוכל לפרוס לעשרה תשלומים שווים.
את האישה ייצגה עו"ד דורית ענבר סברדליק.
את הבעל ייצגה עו"ד רעות אקהאוז-עמויאל.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
