סנגור פלילי במילואים: "בתי המשפט החלו לסרב לבקשות דחייה ומערימים קשיים"

מלחמת חרבות ברזל שפרצה ב-7 באוקטובר שינתה את התוכנית של לא מעט אנשים בחייהם האישיים והמקצועיים, וזאת בלשון המעטה.
בין כל אלה היו גם עורכי דין רבים, חיילי מילואים שעקב הגיוס לשורות צבא ההגנה לישראל נאלצו להתאים את הסטטוס שלהם למציאות בתחנות המשטרה ובתי המשפט.
נפגשנו בשבוע שאחרי יום העצמאות עם הסנגור הפלילי, עו"ד תמיר אלטיט, שסיים זה עתה שירות מילואים של חמישה וחצי חודשים ביחידת שטח מסווגת לאיסוף בגבול רצועת עזה.

עו"ד אלטיט (40) שירת למעלה מעשור בשירות המדינה את דרכו החל כתובע במחלקת התביעה הפלילית של המשטרה בתל אביב, ובהמשך במשרד המשפטים כפרקליט בפרקליטות מחוז תל אביב, שם ניהל תיקים כבדי משקל.
לפני שנתיים יצא אלטיט לשוק הפרטי, חמוש בניסיון רב שנים, ופתח משרד עצמאי בכיכר רבין בתל אביב.
אירועי ה-7 באוקטובר זרקו אותו למקום אחר והסיטו אותו למספר חודשים מהשגרה – בחזרה אל המקצוע הצבאי.

"שירתתי בטייסות המל"טים (מטוסים ללא טייס) במילואים 15 שנה, השתתפתי בכל מבצעי הדור האחרון – לבנון השנייה, עופרת יצוקה, צוק איתן", מספר אלטיט, "לפני שלוש שנים כבר חשבתי שסיימנו, הגיעו חילופי דורות במילואים והגיע הזמן לפנות את מקומנו לחבר'ה הצעירים. אבל אז הגיע 7 באוקטובר, והודות לניסיון שלי בעולם המל"טים גויסתי ליחידה שעוסקת באיסוף מודיעין שדה. הצוות שלנו היה בשטח בגבול רצועת עזה, ובהמשך הועברנו לגבול לבנון. השירות נמשך מחודש אוקטובר ועד אפריל".

ספר על השירות.
"במקור אני 'כחול', איש חיל האוויר. את שירותי הסדיר עשיתי בטייסת ה'זיק' בבסיס פלמחים. הזיק הוא המל"ט עם הכי הרבה שעות טיסה בעולם. היום זה כבר מידע גלוי ומאושר – הזיק משמש לאיסוף מודיעין, וגם לתקיפה וסיכולים ממוקדים. שירתתי בתחום הטכני בטייסת הזיק, ואחרי שסיימתי את הסדיר, עבדתי בתחום עוד עשר שנים בחברת אלביט מערכות – החברה שמייצרת את הזיק ומוכרת אותו לחיל האוויר ולצבאות נוספים וצברתי מומחיות טכנית.

"לימים הפכתי לאיש צוות הדרכה טכנית עבור מדינות שרכשו את המערכת, ובשגרה המשכתי לעבוד מול חיל האוויר כאיש שירות מטעם אלביט מערכות. אחרי 10 שנים הייתי בין המנוסים והוותיקים בצוות הטכני. תוך כדי העבודה באלביט, התחלתי ללמוד משפטים, וקיבלתי את ההחלטה לעשות הסבה מקצועית. זה שינוי דרמטי, תחומים שונים לגמרי, אבל כשלמדתי משפטים התאהבתי בתחום הפלילי. ב-11 השנים האחרונות אני עורך דין, תובע ופרקליט, ובשנים האחרונות סנגור עצמאי".

"שירות המילואים הוא עולם אחר", אומר אלטיט, "למשך חמישה חודשים פשטתי את החליפות והחלפתי אותן באבק השטח. מחיים של עורך דין פלילי שמתגורר במרכז תל אביב, מנהל משרד וחי בסגנון חיים מסוים – פתאום אתה חוזר למרחב לחימה, בתנאי שדה, ישן על מזרון בשטח במשך כמה חודשים.
"לא אוכל לספר יותר מדי על יחידת המילואים, שהיא מסווגת. בגדול עברתי מחיל האוויר לצבא הירוק, והמומחיות שלי מתחום המל"טים משרתת כאן יחידה שניתן לומר עליה שעוסקת באיסוף מודיעין. זו יחידת בוטיק משפחתית של יוצאי תחום המל"טים, שירתנו בשתי גזרות הלחימה, בגבול עזה ובצפון. עבודה קשה כל יום, מארבע בבוקר ועד חצות ברוטינה של מבצעיות. עשינו דברים גדולים. נותנים את הנשמה וכל מה שאפשר".

"עד סיום המילואים בחודש שעבר, הייתי מושבת מעבודתי המקצועית כמעט לחלוטין", מספר אלטיט על השינוי, "במקרים דחופים, הגעתי מספר פעמים לדיוני בית משפט על מדי צבא, לייצג את לקוחותיי בתיקים שלא ניתן היה לדחות. חשוב לציין, שזו עובדה מצערת שרלוונטית לסנגורים נוספים שגויסו למילואים. בתחילת המלחמה, בתי המשפט נענו בהבנה גדולה לבקשות לדחיית דיונים. אבל ככל שחלף הזמן והחיים במדינה 'חזרו למסלולם', בתי המשפט החלו לסרב לבקשות לדחייה עקב שירות המילואים והערימו קשיים".
לדברי אלטיט, "'החזרה לשגרה' של רוב המדינה השכיחה מכמה שופטים שאנחנו במלחמה ויש עורכי דין רבים שעדיין מגויסים. בזמן שאנחנו בשירות למען המדינה – מצאנו את פרנסתנו בסכנה, ופתאום אנחנו בעמדת מגננה מול שופטים, שחושבים שסיבת דחיית הדיון עקב שירות המילואים, לא מספיק חשובה או מוצדקת. במקרים האלה, לטובת לקוחותיי נאלצתי להשיג אישור ממפקד היחידה לצאת לדיון".

ספר על עבודתך כעורך דין וההבדל בין התביעה המשטרתית לבין הפרקליטות.
"לאחר לימודי משפטים והתמחות בפרקליטות מחוז חיפה, התגייסתי למשטרה כקצין ליחידת התביעות הפליליות במחוז תל אביב. אחרי ארבע שנים השתדרגתי ועברתי לפרקליטות הפלילית. אחרי עשור של עבודה משפטית בשירות המדינה, לקחתי את הניסיון הזה ופתחתי משרד עצמאי.

"אתה שואל על השונה בין התביעה המשטרתית לפרקליטות?
"התביעות זה מפעל, מסות של תיקים. ב'יום מוקד' בבית משפט תובע מטפל בכ-70 תיקים שנדחסים ליום דיונים אחד. אתה לומד 70 תיקים של בית משפט שלום ומופיע ב-70 דיונים מול סנגורים שונים. התיקים של התביעה המשטרתית הם התיקים 'הקטנים' יותר. עקב לחץ העבודה אתה לומד 'לקרוא תיק בדקה', להיות מהיר.
"בפרקליטות זה סיפור אחר לגמרי – תיקים גדולים, מורכבים יותר, בעלי עומק משפטי. בתיקים האלה זה לצלול לעומק בכל תיק ותיק, להפוך כל אבן, להיכנס לפרטים. הגעתי מהתביעות מאוד מנוסה. בפרקליטות הייתי חבר בצוות מעצרים, עסקתי בתיקי מעצר רבים וגם ניהלתי תיקי הוכחות מכל הסוגים והמינים. תיקי אלימות חמורה, רצח, תיקי סמים, עבירות מין. תיקי הרכב של בית משפט מחוזי".

את ההחלטה לצאת לדרך עצמאית הוא קיבל לפני שנתיים, ובמקביל הוא מרצה בקורסים למשפט פלילי בקריה האקדמית אונו. בהשכלתו הוא בוגר אונו ובעל תואר שני במשפטים בהצטיינות מאוניברסיטת תל אביב.
סנגור לעומת תובע – היכן הסיפוק רב יותר?
"העבודה הסנגוריאלית הרבה יותר מאתגרת. כפרקליט אתה קורא דפים, אתה לא רואה נאשם. אתה לא מדבר איתו, לא רואה את הכאב שלו, אתה לא נחשף לאדם. סנגור רואה את הנשמה של האדם. כל אדם זכאי שמישהו יילחם בשבילו כי המערכת מאוד חזקה – גם למשטרה וגם לפרקליטות יש הרבה כוח בידיים. אדם בא אליי ומפקיד בידיי את גורלו שהוא גם גורל המשפחה שלו. זו אחריות כבדה.
"מתפקידיי הקודמים אני יכול לומר שלפרקליט יש יכולת השפעה גדולה יותר. בסוף לכל פרקליט יש הגישה שלו, שמושפעת מהמקום בו גדל. יש לפעמים שוני דרמטי. הרבה פרקליטים מכוונים למיצוי הדין, אבל יש גם פרקליטים שמתייחסים לעולם השיקום. לי כפרקליט תמיד היתה ראייה שיקומית, דווקא מתוך פרספקטיבה של האינטרס הציבורי. כל המחקרים מראים שעבריין לא משוקם חוזר ומבצע עבירות… יש אנשים שגדלו למציאות קשה, ולא כולם גדלו בבתים שאפשרו להם להיות נורמטיביים. כמערכת, האינטרס הציבורי מחייב לשקם אותם, לא רק בשבילם. אלא גם כדי למנוע את הפגיעה הבאה".