כשנה וחצי לאחר שהועמד לדין, בית משפט השלום בנתניה זיכה את תושב העיר (38) מתקיפת בת-זוגו והפרת צו בית משפט.
כתב האישום שהוגש על ידי התביעה המשטרתית, כלל שני סעיפי אישום.
בסעיף ראשון נטען כי ב-19 בפברואר 2022, בהיותם של הנאשם ובת-זוגו בביתם, פרץ ביניהם ויכוח ביחס לילדיהם. נטען כי על רקע זה ולעיני הילדים, הנאשם דחף את המתלוננת, שנפלה ארצה ונחבלה. התביעה טענה כי בהמשך הוא מנע ממנה מלקום, ובכל פעם שניסתה לעשות זאת – שב ודחף אותה.
עוד נטען, כי הנאשם המשיך ודחף את המתלוננת לחדר השינה, סגר את הדלת, דחף אותה מספר פעמים לעבר המיטה, ולעבר כיסא וארון. או אז קראה המתלוננת לבתה להתקשר למשטרה.
בנוסף נטען כי המתלוננת ניסתה להתרומם ולהתגונן בכך שהדפה אותו באמצעות רגליה ותפסה במפשעתו. וכי כתוצאה ממעשיו נגרמו לה סימנים כחולים.
באישום שני נטען כי הנאשם הפר צו הגנה שהוצא נגדו, בכך ששלח לבת-זוגו הודעות בניגוד לנאמר בצו.
הנאשם, שיוצג על ידי עו"ד מירב נוסבוים, כפר במיוחס לו וטען שמדובר בתלונת כזב.
לטענתו, המתלוננת איימה עליו לפני כן שתגרום לו לאבד את מקום עבודתו כאיש צבא קבע. כמו כן, בנוגע לאישום הראשון הנאשם הכחיש את עבירות האלימות וטען כי רק התגונן והדף את המתלוננת.
לגבי האישום השני טען כי לא הפר הוראה חוקית כיוון שלא ידע שתוקף ההוראה הוארך.
במהלך המשפט העידה המתלוננת והשופט גיא אבנון התרשם שהיא העידה באופן עקבי והגיוני, תוך שהיתה התאמה בין הודעותיה במשטרה לבין עדותה בבית המשפט. כמו כן קבע השופט כי המתלוננת מסרה את דבריה מתוך אמונה בצדקתה, ולא התכוונה להטעות את בית המשפט או לומר דברים שאינם אמת.
מנגד, השופט ציין כי הנאשם שהעיד להגנתו הגיש תמונות ומסמכים שנועדו לתמוך בטענתו. גם במקרה שלו, השופט התרשם שהעיד באופן מהימן, כזה המתיישב עם הודעותיו במשטרה ועם דבריו לשוטרים בשטח. גם כאן, השופט ציין כי הנאשם לא ניסה להטעות את בית המשפט או למסור עדות כזב.
בכל הנוגע לאישום הראשון, השופט ציין כי העדויות מתיישבות בעיקרן זו עם זו, והפערים ביניהן ממוקדים בעיקר בשאלה האם הנאשם היה זה שתקף את המתלוננת ואילו היא הגנה על עצמה והשיבה לו כחלק מניסיונה להתגונן, או שהיא זו שדחפה אותו ראשונה.
לדברי השופט, שתי הגרסאות עקביות, סדורות ולוגיות, ומתיישבות עם הודעות השניים במשטרה ועם דבריהם לשוטרים בשטח. שתיהן, כך לדברי השופט, עשויות להתיישב עם הראיות הנוספות (תמונת החבלה והשיחה למוקד 100).
אבל לבסוף, השופט אבנון ציין כי הראיות אינן מאפשרות לקבוע איזו מהגרסאות זכאית לעדיפות על פני רעותה. בהיעדר אפשרות לקבוע ממצאי עובדה בכל הנוגע לאישום זה, ציין השופט, עלה בידי הנאשם להצביע על קיומו של ספק סביר בתזה של התביעה.
בכל הנוגע לאישום השני, השופט קבע כי ההודעות ששלח הנאשם למתלוננת אינן מבססות את העבירה שיוחסה לו. לדברי השופט, המסרונים שיש בהם ניסיון של הנאשם לפתוח בשיחה עם המתלוננת, אינם מגיעים לכדי הטרדה.
בסופו של דבר, השופט קיבל את טענות הסנגורית של הנאשם ואת גרסתו וזיכה אותו מהמיוחס לו.
