השופט ד"ר זאיד פלאח מבית משפט השלום בחיפה הקריא בצהריים את תקציר הכרעת הדין בתיק של קצין המשטרה שירה למוות בסלומון טקה בן ה-19 בחיפה.
בעקבות האירוע לפני חמש שנים, פרצו הפגנות חסרות תקדים של הקהילה האתיופית בכל רחבי הארץ, שכללו חסימות כבישים והתפרצות זעם ספונטנית על אלימות משטרתית, ומה שתואר על ידי המפגינים כ"יד קלה על ההדק נגד יוצאי אתיופיה".
בפתח הכרעת הדין, השופט הודיע כי החליט לזכות את קצין המשטרה מהעבירה המיוחסת לו, גרימת מוות ברשלנות, לאחר שעמד בתנאים של ירי מתוך הגנה עצמית.
השופט קבע שהשוטר נפגע מאבנים שהשליך לעברו סלומון טקה המנוח ממרחק של שלושה עד חמישה מטרים, וכי השוטר היה נתון בסכנת חיים, ובגופו של טקה נמצאו שרידי קנאביס ואלכוהול אשר השפיעו על התנהגותו.
השופט קבע: "הנאשם היה נתון בסכנת חיים, והוא הותקף באבנים שחלקם פגע בו, כולל פגיעה באזור רגיש מתחת לראש, ובמצב נתון זה, אין לצפות מהנאשם למצות את כל דרכי הפעולה החילופיות, שיש בהן כדי לסכן את אשתו ושלושת ילדיו הקטינים (שהיו איתו), ואין לראות באי-מיצוי אותן דרכים חלופיות כשלילת נחיצות המעשה".
השופט כתב 220 עמודים של הכרעת דין. שמו של השוטר הנאשם נאסר לפרסום, לצורך הגנה על בטחונו.
השתלשלות האירועים שהובילו לירי בסלומון טקה
ביום האירוע, 30 ביוני 2019, הגיע השוטר בשעות הערב יחד עם אשתו ושלושת ילדיהם הקטנים, לפארק ציבורי בקרית חיים. הנאשם נשא עימו את אקדחו המשטרתי.
באותה העת, היו בפארק ארבעה נערים בני 13 עד 16 – חבריו של סלומון טקה, שהצטרף מאוחר יותר והיה המבוגר בחבורה, בן 19.
סמוך לשעה 20:00 הבחינה אשת השוטר, שהקטין ד' מוסר לנערים האחרים שטר של 50 שקל ושמעה את האחרים מאיימים על הקטין ודורשים תשלום נוסף. התעורר חשדה שהקטין נסחט על ידי האחרים, וסיפרה על כך לבעלה.
השוטר ניגש אל הנערים, הזדהה כאיש משטרה, הציג להם את תעודת שוטר, והחל לברר עם הקטין את החשד לסחיטתו, וביקש מאחד אחר לרוקן את תכולת כיסיו.
בשלב זה הגיע סלומון טקה למקום והצטרף ליתר הנערים, ושאל את השוטר מיהו ומה מעשיו. הנאשם הזדהה שוב כאיש משטרה, והציג בשנית תעודת שוטר. לפי הכרעת הדין, טקה טען שמדובר בתעודה מזויפת ויחד עם חבריו החל להקניט את הנאשם ולקלל אותו.
הנאשם חשש שהאירוע עלול להסלים, והחל להתרחק מקבוצת הנערים לאחר התערבותו של טקה, והלך לכיוון רעייתו וילדיו.
השופט פלאח כתב בהכרעת הדין כי לא האמין לעדויות הקטינים בפניו: "הנערים עשו עליי רושם בלתי אמין, עת סתרו אחד את האחר, סתרו חומר ראיות חד משמעי, כגון פגיעת האבנים בנאשם (בהמשך), וחלקם אף הכחיש לגמרי כי זרקו אבנים על הנאשם. התובע היה ער לסתירות, על כן טען שמדובר בנערים צעירים… אין בידי לקבל טיעון זה: גילם של אנשים אינו אמור לתת הכשר לשקרים".
בהכרעת הדין נקבע כי טקה וקבוצת הנערים המשיכו ללכת אחרי השוטר שהיה על אזרחי, ולא הרפו ממנו גם לאחר שעזב את הפארק אל הרחוב הסמוך, והמשיכו לקללו ולאיים לפגוע בו, תוך שאמרו לו, כי יביאו לו אנשים מנצרת לפגוע בו.
הנאשם, שחש מאוים, התקשר למוקד 100, וביקש להזמין ניידת, ותוך כדי שיחתו עם המוקדנית, איים אחד הנערים שיזרוק עליו בלוק.
הנאשם החליט שלא להמשיך להתקרב לרעייתו וילדיו, ונכנס לחניה פתוחה של אחד הבניינים.
בשלב זה עמדו סלומון טקה ויתר הנערים במרכז הכביש, מול הכניסה לחניה אליה נכנס הנאשם, והחלו ליידות לעברו אבנים ופגעו בו.
בהכרעת הדין נכתב כי "הנאשם נאלץ לצאת מהחניה לכיוון הכביש, כאשר המנוח וחבריו עומדים מולו במרחק 3-5 מטרים, וממשיכים ליידות לעברו אבנים. הנאשם שלף את אקדחו, דרך אותו, כיוונו לעבר הנערים, במטרה להרתיעם, צעק לעברם להתרחק לאחור, ומשלא נענו לבקשתו, ותוך שהמנוח מחזיק בידו אבן, חש הנאשם בסכנת חיים.
"במצב זה אחז הנאשם באקדחו ביד אחת, ואת ידו השנייה הרים כלפי מעלה, כדי להגן על עצמו מפני פגיעה נוספת מאבנים, וירה כדור אחד לצידו של המנוח, כאשר שבריר שניה לפני כן נזרקה לעברו אבן נוספת.
הקליע פגע באספלט, התפצל, וליבתו ניתזה אל בית שחי שמאל של המנוח, חדרה אל גופו, וגרמה למותו".
ממצאי וראיות התיק
– לפני תחילת האירועים שתו הנערים בקבוק וודקה, והמכון לרפואה משפטית מצא בגופו של טקה בנתיחה לאחר המוות ריכוזים של אלכוהול, חומצת חשיש ותוצרי קנאביס.
– מעבדת די.אן.איי בדקה תשע אבנים שנאספו בזירה, ומצאה על ארבע מהן פרופיל גנטי: אחת של המנוח, והיתר של הנאשם. השופט ציין כי אלו הן רק חלק מהאבנים שהושלכו: אבנים נוספות בזירה לא נאספו על ידי חוקרי מח"ש.
– מומחה בנוירולוגיה ובטוקסיקולוגיה שהעיד מטעם ההגנה, קבע כי הסמים והאלכוהול שנמצאו בנוזלי גופו של המנוח, גרמו להסרת עכבות אצלו, והשפיעו על התנהגותו, והמסקנה התקבלה על ידי בית המשפט.
– הנאשם תיאר בעדותו את התנהלותו ואת האיום שחש, והוביל אותו לבצע ירי "לצידו של המנוח" – אל האספלט ממנו ניתז הקליע.
השופט כתב: "גרסת הנאשם נמצאה על ידי מהימנה, ונתמכה בראיות פורנזיות. שוכנעתי מדברי הנאשם, שעל אף שהוא היה נתון בסכנת חיים ממשית ומיידית, כלפיו וכלפי בני משפחתו, ולמרות שקמה לו הסמכות, במקרה זה של סכנת חיים, לירות לגוף הסכנה, הרי שעדיין הוא לא רצה לעשות כן, והחליט לירות לצד הסכנה, בתקווה שירי מעין יגרום לסכנה לחלוף עם מינימום נזק".
השופט סיכם: "הנאשם הותקף באבנים על ידי המנוח וחבריו, שחלקם פגע בו. הנאשם נסוג מהמנוח ומחבריו, והתרחק מהם, אך נסיגתו זו לא הפסיקה את רדיפתו, אלא החריפה את הסכנה כלפיו… גם לאחר שהנאשם יצא מהחניה לכיוון הכביש, המשיכו המנוח וחבריו להחזיק באבנים, ולהשליכם לעברו.
"ברגע זה ניצבים המנוח וחבריו על הכביש מול הנאשם, כאשר בית לא מאוכלס נמצא משמאלו, וחורשה מימינו, ולמעשה בהתנהגותם האלימה כלפיו הם מנעו ממנו לנוע לכל כיוון, מלבד לאחור – ושם נמצאים רעייתו וילדיו הקטינים (של השוטר), כולל התינוק בן מספר החודשים. במצב דברים זה, לא הייתה לנאשם כל אפשרות נסיגה, והאפשרות היחידה לנטרול הסכנה בה היה נתון, היא לבצע ירי".
לדברי השופט, טוב שהנאשם לא ירה באוויר משום שמשני צדיו היו בנייני מגורים, ומאחוריו מקלט בו שהו באותה העת אנשים באירוע של יום הולדת. "ביצוע ירי באוויר היה בו כדי לסכן אנשים בלתי מעורבים", כתב השופט פלאח.
"המנוח וחבריו היו במרחק 3-5 מטרים מהנאשם, ברגע הירי, והמנוח החזיק בידו אבן, ובנוסף – רגע לפני הירי, הושלכה אבן נוספת לעבר הנאשם. במצב זה היה הנאשם נתון בסכנה מוחשית ומיידית, לחייו ו/או לגופו, ולא הייתה לו כל ברירה אלא לבצע ירי".
השופט פנה להוריו ולאחיותיו של סלומון טקה והביע את "תנחומיו העמוקים על אובדן בנכם, ובד בבד קובע שמותו לא נגרם בעבירה".
את השוטר שזוכה ייצג עו"ד יאיר נדשי.
עו"ד רונן יצחק, המשנה למנהלת מח"ש שהיה התובע בתיק מסר בתגובה: "בית המשפט קבע כי הגשת כתב האישום על ידי מח"ש היתה מוצדקת ומח"ש פעלה באופן מקצועי. עם זאת, בית המשפט מצא שיש מקום לזכות את הנאשם ממספר נימוקים. אנו נלמד את הכרעת הדין ונשקול את צעדינו".
