בית משפט השלום בחיפה קבע בשבוע שעבר פיצויים של יותר ממיליון שקל לצעיר שהותקף על ידי שוטר ללא כל סיבה, כאשר היה בן 16.
מאז האירוע עברו כבר 13 שנים. השוטר מרדכי אוחנה, שהיה בלש במרחב חברון, הורשע בגין האירוע ב-2014 בעבירת תקיפה וגרימת חבלה של ממש, ולאחר מכן פוטר מהמשטרה.
בדצמבר 2019 הקטין שהותקף הגיש תביעת נזיקין נגד משטרת ישראל בגין נזקי פוסט טראומה ונכות נפשית. התביעה מבוססת על עובדות כתב האישום, שהשוטר הודה בעובדותיו במסגרת הסדר טיעון.
כך, ביולי 2011 בשעת לילה, סייר צוות בילוש ברכב משטרתי בעיר בית"ר עלית. ברכב היו שני שוטרים על אזרחי, אוחנה ובלש נוסף.
סמוך לשער היישוב, ישבה חבורה של שישה נערים, ביניהם התובע שהיה בן 16.
כאשר רכב הסיור עבר לידם, צעק הקטין לעבר אחד מחבריו "בצחוק" שיציג תעודת זהות. השוטר אוחנה שמע, ירד מהרכב וצעק לעבר חבורת הנערים: "מי הגבר שביקש תעודת זהות?".
כשאישר הקטין כי הוא האיש, ניגש אליו השוטר וסטר לו בעוצמה בפניו, פעמיים. בתגובה החל הקטין לסגת לאחור, אך השוטר שב והיכה אותו באגרוף. לאחר מכן בעט השוטר ברגלו השמאלית.
לאחר התקיפה עזבו הבלש וראש הצוות את המקום. כתוצאה מהתקיפה סבל הקטין מכאבים בפניו ובחזה ונגרם לו שפשוף ברגל. בשל הכאבים שחש, הסיעו אביו לבית חולים למרות שמדובר היה ביום שבת ובמשפחה דתית.
התובע, כיום כבר בן 29, טען בתביעה כי המשטרה והמשרד לבטחון פנים נושאים באחריות שילוחית לנזקיו. הוא טען, כי הם אלה ששלחו את השוטר למשימותיו וכשלו בהכשרתו ובפיקוח עליו.
התביעה הוגשה נגד המדינה, משום שבסמוך להתנהלות התיק הפלילי, הקטין והשוטר חתמו על הסכם, במסגרתו השוטר שילם לו 8,000 שקל והקטין הסכים שלא לתבוע אותו אישית.
המדינה ומשטרת ישראל לא היו צד לאותו הסכם – ולכן השוטר לא נמלט בסופו של דבר מהתביעה. המדינה מסרה לו "הודעת צד שלישי" וביקשה לחייב אותו בשיפוי על כל פיצוי שתחוייב לשלם לתובע.
בצד זאת, ביקשה המדינה באמצעות פרקליטות מחוז חיפה-אזרחי לדחות את התביעה כנגדה, משום שהתקיפה לא בוצעה במסגרת "תפקידיו הרגילים כשוטר" ולא באישור מפקדיו, ולכן נטען בשם משטרת ישראל כי "אין לה כל אחריות לאירוע", וכי השוטר פוטר לאחר הרשעתו.
השופטת נסרין עדוי דחתה את הנימוקים הללו וכתבה כי "אין כל הצדקה מצד המשטרה להתנער מאחריותה השילוחית בגין התקיפה". לדברי השופטת, "אין כל חשיבות לעצם התנערות המדינה מהמעשה או להעמדת השוטר לדין פלילי או משמעתי. מצבים אלה אין בהם כדי להפחית מאחריותה הנזיקית של המשטרה למעשה התקיפה שבוצע על ידי השוטר במסגרת ביצוע עבודתו. על מנת לפטור את המשטרה מאחריותה השילוחית, נדרשת חריגה מוחלטת ממסגרת מילוי התפקיד ומחוץ למסגרת התפקיד, דבר שלא מתקיים בענייננו".
בצד זאת, השופטת קיבלה את עמדת המדינה, כי על השוטר המורשע לשפות את המדינה באופן מלא על סכום הפיצויים בו תחוייב. "הגם שנדירים הם המקרים שבהם מעסיק חוזר בתביעת שיפוי אל העובד שביצע עוולה נזיקית, מקרה זה נמנה על אותם מקרים נדירים, שכן אין חולק כי מעשהו היה מכוון והורשע בעבירת תקיפה", כתבה השופטת. "על כן, דין ההודעה כנגד הצד השלישי (השוטר) להתקבל במלואה וקמה חובתו לשפות את המשטרה".
השופטת הבהירה כי המשטרה אחראית לנזק לתובע מכוח אחריות שילוחית, אך "מעשיו המכוונים של השוטר עולים מונים על ההתרשלות המיוחסת למשטרה".
בנוגע להיקף הנכות הנפשית שנגרמה לתובע לאחר התקיפה, ולאור פערים בין חוות הדעת, מונתה מומחית מטעם בית המשפט אשר המליצה על קביעת נכות צמיתה בשיעור של 20 אחוז.
לאור זאת פסק בית המשפט פיצויים לתובע בגין הפסדי שכר בעבר ולעתיד, הפסד פנסיה, כאב וסבל. בסך הכל 930 אלף שקל בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד – מעל 1.1 מיליון שקל.
התובע יוצג על ידי עורכי הדין יריב ברוקמן ושי כהן.
