קוראים לו גבי שלו (שם בדוי). בגיל 7 הוא אובחן כילד מחונן עם רמת משכל של 168 IQ. בגיל 25 כבר היה לו דוקטורט בביולוגיה. כשהיה צעיר יותר, חלם להיות שותף בצוות שיגלה פריצת דרך לטיפול בסרטן ויזכה בנובל. אבל כידוע, הדרך חכמה מן ההולך בה.
גבי נחת בניו יורק, הכיר את אליזבט היפהפייה והנחשקת, שעשתה לו היכרות ראשונית עם הקוקאין. הוא מסניף לה על השדיים ומתמכר. אחרי שהוא חוזר לארץ, הוא מתחיל להסניף קוק על בסיס קבוע, עד שנגמר לו הכסף. משם הוא מגיע לגת, העלים היו מרים לו כלענה, הוא התבאס תחת, ורק אחרי שעה הרגיש השפעות דומות מאוד לאקסטזי ולקוקאין.
מאחר וצמח הגת הוחרג מפקודת הסמים הישראלית, הוא נדלק, התחיל לחקור באובססיביות מהי המולקולה הפסיכו-אקטיבית של הגת, וגילה את הקתינון. משם הוא כבר המשיך לבד בעזרת הידע המדעי העצום שרכש במשך שנים, עד שהצליח לייצר כמות מסחרית של אבקה לבנה, שנחשבה בזמנו לחוקית, שנארזה בקפסולות כחולות לבנות, והפכה לסם הפיצוציות הראשון שפוצץ את תל אביב. תוך שנייה וחצי הוא הפך לבחור הכי מבוקש בתל אביב, שחגגה בגדול על ה"חגיגת" שלו בעשור הראשון של המילניום השלישי.
אחסוך מכם ספוילרים.
אגיד רק שזוהי תמצית הסיפור של מלך החגיגת – סרט ישראלי חדש שעלה לאחרונה בבתי הקולנוע ומהווה בועת אסקפיזם ממסטלת ומגניבה ביותר, שכתב וביים אורי מרנץ.
בתפקיד ד"ר גבי שלו: אושרי כהן.
"מלך החגיגת" אמור היה לעלות לבתי הקולנוע ב-8 אוקטובר, אבל יום לפני כן פרצה מלחמה כבדת ימים ודמים, הנמשכת כבר חמישה חודשים וסופה מי ישורנו. לפני שבועיים הסרט סוף סוף עלה, כשהמלחמה מדרום ומצפון עדיין ממשיכה להעיב על מזג האווירה.
אורי מרנץ (54), התסריטאי והבמאי, קצת מבואס מכל המצב, אך לא בא בטענות לאף אחד, למרות ש"הצופים לא ממש מגיעים". וזה עוד לא הכל, כי אחרי שהוא היה בפסטיבל טאלין באסטוניה, הוא היה צריך להמשיך לעוד פסטיבל נחשב בספרד, אבל גם זה לא קרה.
"פסטיבלים בעולם התפוגגו", הוא נאנח ומסביר: "הדינמיקה היא לא איזה שנאת ישראל או אנטישמיות. בסוף פסטיבלים לא רוצים בלגאן. מה שמעניין אותם זה קולנוע. ואם יש איזה פסטיבל בעיר סטודנטיאלית בספרד, שיודעים, יאללה, יש סרט ישראלי, אז יהיו הפגנות ויהיה בלגן, אז מנהל התוכנייה מעדיף לוותר. זה מובן. זה פחות אנחנו ויותר הסיטואציה".
מרגיש שאכלת אותה?
"לא. מי אני שאתלונן ליד כל מה שקורה עכשיו".
למרות שאתה אחד הנפגעים העקיפים מהמלחמה".
"כן, אבל אני רואה עכשיו אנשים במצבים שלא נדע, אז בוא נשמור על פרופורציות".
ד"ר ג'קל ומיסטר הייד
בהודעה לעיתונות של "מלך החגיגת" כתוב שהרעיון לסרט נולד מלילה הזוי ב-2011, שבו מרנץ פגש את האיש שהמציא את החגיגת, עכשיו הוא מתבקש לספר ל"פוסטה" על הלילה ההזוי הזה.
"את האיש עצמו אני מכיר 30 שנה. אבל לא ידעתי מיהו. זה קצת סיפור של ד"ר ג'קל ומיסטר הייד. לפני 20 שנה פגשתי את ד"ר ג'קל ולפני 15 שנה פגשתי את מיסטר הייד. זה לא איש אחד. כשהכרתי אותו, הוא הוצג פרסונה מסוימת. מאוחר יותר התוודעתי לחיים הסודיים שלו.
"בנוגע לאותו לילה הזוי: הייתי אצל חבר משותף. הבחור הגיע. התחלנו לדבר. מישהו מעביר אליי ג'וינט, אני מעביר לבחור, שהכרתי כמדען רציני, דוקטור, והוא אומר לי: 'אני לא אוהב THC (המרכיב הפסיכו-אקטיבי בקנביס), שזאת תשובה מעצבנת. אז שאלתי אותו: 'מה אתה כן אוהב?' אז הוא אומר לי: "כל מיני אמפטימינים. בעיקר כאלה שהמצאתי בעצמי'. אתה שומע את זה ואתה אומר לעצמך: וואט דה פאק, מבקש הוכחה ומקבל אותה".
ואז הוא סיפר לך את כל הסיפור איך הוא המציא את החגיגת?
"כן. אבל לא הכל קרה באותו לילה. הייתי הרבה זמן זבוב על הקיר בחיים שלו. עוד לא ידעתי בדיוק איך ומה, אבל מהרגע ששמעתי את הסיפור שלו, אמרתי לו שאני רוצה לעשות עליו סרט".
הוא היה מת לשחרר את הסיפור שלו?
"בטח. האמת היא שגיליתי שהוא לא בדיוק החזיק את הסיפור בבטן. כול העולם ואשתו, פחות או יותר, יודעים מיהו".
אני כנראה כבר לא שייך לכל העולם ואשתו.
"אני גם הייתי כמוך. מה שהפתיע אותי היה שאני הייתי הראשון שבא ואמר לו, בוא נעשה עליך סרט, ואני לא הבמאי הראשון שהכיר אותו".
אם כל העולם ואשתו ידעו מיהו, איך זה שהמשטרה לא עלתה עליו עד היום?
"על מה? השיטה שלו היתה – הכנסתם את זה לפקודת הסמים, או.קיי, אני לא נוגע בזה יותר, עכשיו אמציא משהו שהוא לא בפקודת הסמים. היו גורמים במשטרה שידעו בוודאות מי עומד מאחורי החגיגת, אבל כל עוד זה לא היה בלתי חוקי, לא היתה שום סיבה לפתוח לו תיק במשטרה. יש כאן לופ גאוני. חומר שלא קיים, לא יכול להיכנס לפקודת הסמים האסורים. ברגע שהחגיגת הפך לבלתי חוקי, הוא משך את ידיו ממנו. זאת השיטה".
20 מיליון שקלים בפחות מחצי שנה
כאשר שאלתי את מרנץ מדוע היה חשוב לו כל כך לעשות סרט על ממציא החגיגת, הוא קפץ מיד, "מה זאת אומרת? זה סיפור מדהים, ואני מספר סיפורים, זה המקצוע שלי. יש פה סיפור נורא מעניין, שאפשר לתקוף אותו בכל מיני צורות".
אתה גם היית חלק מהחגיגת?
"לא. כשזה יצא, נולד לי הבן הראשון וזה עבר לי לגמרי מתחת לרדאר. כמה יכול להיות מעניין משהו שילדים קונים בפיצוצייה? ידעתי שיש סצנה, אבל איכשהו זה לא סקרן אותי מספיק".
נאמר בסרט שהכרישים הכבדים של החגיגת עשו 20 מיליון שקל בפחות מחצי שנה. זה אמיתי?
"את זה הוא סיפר לי. לי זה נשמע נכון. לא בדקתי. אין איך לבדוק. אני מניח שהם לא הצהירו על הכסף הזה במס הכנסה. זה הגיוני. תראה, במקומות מסוימים הוא גם לא מספר מהימן. גם בניתי עולם שהוא מאוד מלאכותי, קצת מינכהאוזני כזה. אני לא היסטוריון, אני לא מדען, אני לא עיתונאי. אני מספר סיפור".
למה ד"ר גבי שלו לא רצה, בניגוד לעמוס סילבר, להזדהות בשמו ולצאת מהארון?
"אני לא כל כך אוהב את ההשוואה לעמוס סילבר. מבחינתי זה לא סרט על סמים, אלא על סיפור אהבה מקולקל. לא מתכחש לזה, וכנראה שאם שם הסרט היה 'סיפור אהבה מקולקל', לא היית מראיין אותי. אם זה היה תלוי רק בו, הוא היה נחשף לגמרי. אני מניח שדברים עכשיו יקרו, בין אם הוא רוצה ובין אם לא. אני יכול לנחש שאיזשהו תחקירן כבר התחיל לעבוד על זה. בכל מקרה, זה לא יבוא ממני. הסיבה בגללה הוא לא נחשף היא פחות בגללו ויותר בגלל אשתו. אם זה היה תלוי בו, הוא היה נעמד על השולחן וצועק: זה אני".
אין רגולציה בלי לגליזציה
למרות שמרנץ לא אוהב את ההשוואה "מלך החגיגת" שלו מזכיר ברוחו את הדוקו, "טלגרם: המרד של עמוס סילבר". גם בסרט שלו יש גלוריפיקציה ולגיטימציה מוחלטת לכל עולם הסמים, שעדיין נחשב לטאבו ויש כלפיו יראה בחברה האנושית.
"תראה, לא באתי לעשות סרט אג'נדה", אומר מרנץ, "באופן אישי אני תומך ברגולציה ואתה לא יכול לעשות רגולציה בלי לגליזציה".
יש לך גם ים של אמפתיה כלפי גיבור הסרט שלך.
"אתה לא יכול לעשות סרט על מישהו, בטח לא כמו שאני עשיתי, שזה מהלך של שנים, בלי לאהוב אותו. אני חושד שהסרט על עמוס סילבר, מעבר לזה שהוא תומך בלגליזציה וזה, היה גם אחת הסיבות שהוא נוצר. מה שעניין אותי, דבר ראשון, זה הסיפור. לזה יש עוד נדבכים ודינמיקה טבעית. אני גם עשיתי החלטה כבמאי שאני מביא את גרסתו. גם אם גרסתו עוברת דרך פילטר שלי כתסריטאי, זאת עדין נקודת המבט".
אתה אישית תומך בחזון שלו?
"בגדול, כן. אין לי בעיה עם זה ויצא לי להתנסות והכל טוב ויפה. אבל זה לא היה מרכיב בהחלטה שלי לעשות ת'סרט. מלכתחילה אמרתי לעצמי, שלא עשיתי סרט כדי לעזור ללגליזציה של סמים. זה לא עניין אותי. אבל אין לי בעיה אם זה יעזור. נהפוך הוא: אני אשמח. אבל זאת לא היתה המטרה. הסרט לא בא ממקום של מגויס לרעיון. לא עשיתי סרט אג'נדה, גם אם זה יתפרש ככה אצל הרבה אנשים.
"אחד הדברים שמעניינים בממציא זה שהוא גם מדען, גם אידיאולוג, גם ברון סמים וגם ג'אנקי", ממשיך מרנץ בשטף, "הכל באותו בן אדם ולא תמיד אתה יודע את מי תפגוש מאלה שהזכרתי. אני לא יודע אם זה זהויות או מופעים. בסופו של דבר כל אלה חיים באותו אדם. הוא מחווט אחר. הוא לא אדם גנרי".
יש לך מושג מה קורה היום בשוק סמי הפיצוציות?
"אני יודע מה קורה מיד שנייה. החומר שרץ היום בתל אביב המזוהה איתו – למרות שהוא לא קשור להפצה שלו – מכונה MC, או דוקטור. הכינוי דוקטור, אני מניח, מתייחס אליו. זה הולך עכשיו חזק בתל אביב".
מדברים היום המון על האסקפיזם הישראלי שקדם למלחמת ה-7 באוקטובר. "מלך החגיגת" זה האימ-אימא של האסקפיזם.
"עדיף לעשות סמים מאשר לחפור מנהרות. אנשים התעסקו כאן עם החיים. וזה בסדר. זה לא אסקפיזם. לכל צופה מותר לעשות את הפרשנות שלו. הפרשנות שלך לגיטימית ומנומקת. אני שחררתי והכל בסדר".
האם המכונה ד"ר גבי שלו ראה את "מלך החגיגת"?
"כן. הוא מאוד אהב את הסרט. גם אשתו מאוד אהבה. לא היתה לו מילה רעה, אבל זה גם לא כל כך עניין אותו. אנחנו מדברים, כי הפכנו קצת לחברים, אז הכנסתי אותו לתמונה".
כמה מתו מהחגיגת