בכתב אישום שהגישה לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד טענה פרקליטות המחוז, כי בצהרי ה-27 בספטמבר אשתקד הגיעו שוטרים לערוך חיפוש במתחם בשכונת פרדס ניר בלוד, שבו מתגוררים בני משפחת אבו קטיפאן.
לפי כתב האישום נגד אחד מבני המשפחה, עלא אבו קטיפאן (22) המכונה "עלא הקטן", מיד לאחר החיפוש הוא נכנס למתחם אזברגה הסמוך, שם הונח על ידי אדם אחר תיק ובתוכו נשק ותחמושת ומחסניות משודרגות:
אקדח גלוק ובתוכו מחסנית המכילה 15 כדורים תואמים
אקדח גלוק נוסף ובתוכו מחסנית המכילה 14 כדורים תואמים
אקדח Zagros ובתוכו מחסנית המכילה 21 כדורים תואמים
שלוש מחסניות שאחת מהן עם תוף עגול וכוונת לנשק.
הנאשם אחז בתיק והניח אותו לצד אדם אחר שזהותו ידועה למאשימה, ואילו האדם האחר הרחיק את התיק אל בין מכולות סמוכות. השוטרים הבחינו בכך ופנו לנאשם, שבתגובה החל לרוץ, נטל את התיק ונמלט לכיוון מתחם אזברגה. בחלוף מרדף קצר הוא הגיע לחומה והשליך את התיק דרך פתח לעבר מתחם מגוריו.
בין הפרקליטות לבין סנגורו של הנאשם, עו"ד ווליד כבוב, התנהל הליך גישור שבמהלכו הציג הסנגור טיעונים באשר לקשיים ראייתיים. בעקבות הטיעונים השתכנעו בפרקליטות לתקן את כתב האישום כך שבמקום שלושה אקדחים, בכתב האישום המתוקן יוחסו לנאשם החזקת שני אקדחים בלבד.
ההסדר הוצג לבית המשפט ללא הסכמה על העונש. לאחר שהנאשם הודה והורשע בעובדות כתב האישום המתוקן, הוא נשלח לשירות המבחן לצורך הכנת תסקיר. שירות המבחן לא המליץ על שיקום, אולם ביקש להתחשב בגילו הצעיר של הנאשם, בעברו הנקי ובהרתעה שכבר הושגה מעצם מעצרו.
במעמד הטיעונים לעונש ביקשה הפרקליטות לקבוע מתחם ענישה של 4-6 שנות מאסר, ולגזור על הנאשם ארבע שנים בפועל מתוך התחשבות בכך שהוא נעדר עבר פלילי.
מנגד, עו"ד כבוב הציג פסיקה מקלה במקרים דומים, והפנה לנסיבותיו האישיות של הנאשם, תוך שאמר כי הוא נקלע לסיטואציה מסוימת. "אין מחלוקת שהנאשם לא ידע על קיומו של התיק מבעוד מועד, אין מחלוקת שהנאשם הגיע כשהוא אינו נושא את התיק, אין מחלוקת שהנשיאה היא עבור אחר, היא נשיאה רגעית, ומדובר בתיק שאינו חף מקשיים", אמר הסנגור, "גם תסקיר שירות המבחן, הכלי המקצועי בו נעזר בית המשפט, בסופו של יום פוגש את הנאשם ועולה כי מדובר בנאשם בעל פוטנציאל תפקוד נורמטיבי מסתגל, שנחשף בצעירותו לסביבה עבריינית בעל כורחו… לצערי הרב, אלה הן נסיבות חייו, נסיבות שהינן קצת עגומות, אבל הוא נולד בתוך סיטואציה שאינה מאירת פנים".
מגזר הדין שניתן על ידי השופט מיכאל קרשן ניתן ללמוד על מאבק המשטרה באיתור כלי נשק בחברה הערבית, ומנגד את התחכום והתעוזה של עברייני האמל"ח בחברה בערבית – כאלה שכוללים שיתוף פעולה בין מבוגרים לצעירים וגם בין עבריינים ונורמטיביים.
"עבירות הנשק השונות הן רעה חולה בחברה הישראלית, ותופעת החזקת הנשק הלא חוקי היא בגדר מכת מדינה", ציין השופט בגזר הדין, "מגמת הפסיקה בשנים האחרונות מחמירה במיוחד, גם כאשר מדובר בנאשמים צעירים ונעדרי עבר פלילי. עם זה, בבואי לעצב את מתחם העונש ההולם את מעשיו של הנאשם, עליי להתחשב לא רק ברמת הענישה הנוהגת, אלא גם בנסיבות הפרטניות, אשר במקרה זה כוללות נשיאה רגעית ביותר של כלי הנשק, קרובה הרבה יותר להחזקה, וכן יש להדגיש את העובדה כי הנאשם נשא את הנשק למעשה עבור אחר שזהותו ידועה".
בסופו של דבר השופט גזר על הנאשם שנתיים מאסר בפועל, מאסרים על תנאי וקנס בסך 2,500 שקל.
