בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה בקשה לניהול תביעה ייצוגית נגד שירות ההיכרויות טינדר עקב אפליית גיל.
התובעת, בת 36, טענה כי ההנחה שהציעה טינדר בשירותי פרימיום (מנוי בתשלום) למשתמשים צעירים עד גיל 29, מהווה אפליה פסולה לפי חוק איסור אפליה במוצרים ושירותים. לדברי התובעת, לאחר שרכשה מנוי לשירותי "טינדר גולד" בעלות 314 שקל, גילתה כי משתמשים צעירים משלמים חצי מדמי המנוי.
לטענת התובעת מדובר באפליה אסורה על פי חוק כלפי קבוצות אוכלוסייה, ועל כן ביקשה לאשר ניהול תביעה ייצוגית נגד טינדר ולתבוע פיצויים בשם כל הלקוחות שרכשו את שירותי האפליקציה ושילמו סכום גבוה ביחס למשתמשים צעירים.
התובעת הצביעה על כך שבקליפורניה הוגשה תביעה דומה נגד "Match Group", מפעילת טינדר, ובעקבותיה אישר בית המשפט שם הסדר פשרה שבו טינדר שילמה 17 מיליון דולר לתובעים.
בנוסף, ככל הנראה עקב התביעות ברחבי העולם, טינדר ביטלה את ההנחה לצעירים, והתובעת בישראל טענה באמצעות עו"ד רונן עדיני, כי זו מהווה "הודאה" באפליה פסולה.
בתשובה לתביעה בישראל, Match Group טענה כי הבחנת הגיל בתמחור לגיטימית, ונובעת מהתחשבות במשתמשים צעירים שלהם יש פחות משאבים כלכליים ופחות מוכנים לרכוש שירותים בתשלום, והאינטרס של טינדר לתמרץ אותם משיק לטענת החברה לאינטרס של כל המשתמשים, להגדיל את תנועת הצעירים באתר.
שופטת בית המשפט המחוזי רחל ברקאי קיבלה את טענות החברה כי הבחנת המחיר על פי גיל מותרת – ואינה נחשבת אפליה אסורה.
השופטת הסתמכה על פסק דין של בית המשפט העליון מהעת האחרונה יחסית, בעניין טענת אפליה נגד בנק הפועלים. נגד הבנק הוגשה בקשה דומה לאישור תביעה ייצוגית, עקב מתן הטבות ב"חשבון סטודנט" ללקוחות עד גיל 35 בלבד.
השופט יצחק עמית הניח בפסק הדין שכתב את היסודות ליישום הוראות "חוק איסור אפליה". השופט עמית קבע כי אבן הבוחן המרכזית לקיום אפליה – היא פגיעה בכבודו של אדם וסטיגמה, מטען ערכי שלילי. טענת האפליה נגד הבנק נדחתה, ופסק הדין הכיר במתן הנחות מבוססות גיל כנורמה חברתית רצויה.
השופטת ברקאי הבהירה כי "סוגיית ההבחנה בגיל מוכרת ואינה זרה לנו. אנו פוגשים אותה בחיי היום יום בכניסה למקומות תרבות שונים, בנסיעה באוטובוסים, בניהול חשבונות בנק ועוד. אז מוכתב לא אחת תעריף מוזל לקבוצות גיל שונות או קבוצות אוכלוסיה שונות. כגון תעריף ילדים, תעריף לצעירים, או ל'אזרחים ותיקים'. כך יכול וימצא כי על אף קיומו של תעריף מוזל לקבוצות גיל מסוימות לא תוכר הבחנה זו כפסולה, כי אם למוצדקת, בעלת תכלית לגיטימית וראויה הן מטעמים כלכליים והן מטעמים חברתיים".
השופטת כתבה כי "קביעת תעריף מוזל לקבוצת משתמשים נועדה להקל ולהתחשב בהם. מדובר בתכלית לגיטימית המתמרצת צעירים להצטרף לשירותי טינדר פרימיום, מהלך שיש בו להגדיל את מאגר המשתמשים ולהרחיב את מעגל ההיכרויות… השונות שיש בה כדי ליתן הטבה לצעירים הנזקקים לא מעט לתמיכה כלכלית, הינה שונות רלבנטית ולא מצאתי בה כל פסול. אינני סבורה כי מדובר באפליה שיש בה כדי לפגוע בכבודו של אדם… המבקשת אינה משתייכת לקבוצת מיעוט (בני 29+, ז.ק) הסובלת מהיסטוריה של אפליה וסטיגמה חברתית שלילית".
ביחס לתביעה שהתקבלה בקליפורניה צוין, כי היא התקבלה בהסדר פשרה ללא קביעות משפטיות, וכי הדין הישראלי שונה מהדין האמריקאי.
מאחר שלא הונחה תשתית ראייתית לביסוס טענת אפליה ולביסוס עילות אחרות, נדחתה הבקשה לניהול התביעה כייצוגית בשם כלל הלקוחות. התובעת חויבה בהוצאות בסך 25 אלף שקל.
את החברה מפעילת טינדר ייצגה עו"ד שירי קציר ממשרד פישר בכר ושות'.
