שני פסקי דין בשתי ערכאות משפטיות שהתקבלו בעניינו של ירושלמי טיפוסי מאחת השכונות הקשות בעיר, שיצא נגד חברת עמידר ומשרד השיכון, מלמדים עד כמה חשוב שלמדינת ישראל תהיה רשות שופטת עצמאית ובלתי תלויה בשררה של משרדי הממשלה והפקידות של הרשות המבצעת.
בחודש ינואר 2019 דנה ועדת איכלוס של חברת הדיור הציבורי, עמידר, בעניינו של מ"א מירושלים, שביקש להכיר בו כדייר ממשיך בדירת עמידר שבה התגורר אביו בשכירות ציבורית.
מ"א, בשנות החמישים לחייו, הגדיר את עצמו כמי שהיה מכור לסמים קרוב ל-40 שנה, וכנגד כל הסיכויים הצליח להשתקם והתגורר עם אביו עד שהוא עבר לבית אבות סיעודי בשנת 2016, ובהמשך נפטר.
הוועדה דחתה את הבקשה, ובעקבותיה דחתה את מ"א גם הוועדה העליונה של משרד הבינוי והשיכון, הוא הוגדר כפולש ונדרש לפנות את הבית.
לפי עמידר, מ"א באופן אישי אינו עומד בקריטריונים לקבלת זכות לדיור ציבורי, עם כל הכבוד להתמכרות לסמים, ולכן הם לא נתנו משקל לעובדה שהוא התגורר בבית של אביו טרם פינוי האב לבית אבות, ופטירתו. לטענת עמידר, לפי התיקון לחוק הדיור הציבורי משנת 2009 רצף מגורים אינו מהווה עוד שיקול להגדרה של דייר ממשיך, ונדרשת זכאות אישית (מוגבלויות שונות) כדי להגדיר אותו ככזה.
באמצעות עו"ד עמירם בוגט פנה מ"א לבית משפט השלום וביקש לשנות את החלטות עמידר ומשרד השיכון, ולהכיר בן כדייר ממשיך בדירת הוריו על בסיס מגוריו בדירת האב לאורך שנים, עד למעברו לבית אבות ואף לאחר מכן עד היום.
במסגרת הבקשה והדיונים בבית המשפט התברר, כי הוועדות של עמידר ומשרד השיכון התעלמו מהוראת מעבר שנקבעה בחוק ההסדרים, כנגד התיקון לחוק משנת 2009 אשר פגע בזכויות דיירי הדיור הציבורי.
לפי הוראת המעבר, בן משפחה גרעינית שלפני 2009 התגורר בדירת הוריו במשך ארבע שנים ברציפות, בין אם לפני התיקון לחוק ובין אם אחריו, יהיה זכאי להגדרה של דייר ממשיך, גם אם אינו עומד בקריטריונים הרגילים של הדיור הציבורי.
הניסוח המסורבל
בדצמבר 2022, השופט אליעד וינשל מבית משפט השלום קיבל את בקשתו של מ"א והגדיר אותו כדייר ממשיך, בניגוד לעמדת עמידר והמדינה.
השופט וינשל זקף לזכותו של מ"א את הניסוח המסורבל והדו משמעי של החוק ושל הוראת המעבר, ממנו ניתן להבין כי הרציפות הנדרשת של ארבע שנים מתייחסת לתקופה שלפני התיקון לחוק או אחריה (2009), ולאו דווקא למועד הכניסה לבית האבות.
כדי ללבן את הסוגייה נדון בבית המשפט פרוטוקול ועדת הכספים של הכנסת אשר ניסחה את התיקון לחוק ב-2009, ושם נאמר כי התיקון לחוק לא יוחל על מי שהתגורר בדירה ארבע שנים (לעומת שבע שנים לפני התיקון), מבלי להתייחס כלל לסוגיית הרציפות.
לפיכך, קבע בית משפט השלום, כי נוכח משמעותו הדרמטית של התיקון לחוק (דיור ציבורי לזכאים בלבד), הוראת המעבר נועדה להגן על זכויות דיירים שהתגוררו בדירות הוריהם לפני שינוי החוק ב-2009. הוראת המעבר, נקבע, מתייחסת לדרישת מגורים במשך ארבע שנים, לפני ואחרי התיקון לחוק, ולאו דווקא לדרישת מגורים רציפה עד המעבר של ההורה לדיור סיעודי. "בהעדר קביעה ברורה בחקיקה, קשה להסיק שתכלית החוק היתה להוסיף דרישת מגורים ברצף לשנים רבות, ולעתים רבות מאוד".
המדינה של עמידר
בערעור לבית משפט המחוזי בירושלים טען עו"ד צבי מועלם בשם עמידר, כי בית משפט השלום שגה בפרשנות, שכן הוראת המעבר מחייבת מגורים ברציפות ממועד תיקון החוק. "אני משיב באמצעות הדוגמא הבאה", הצהיר עו"ד מועלם, "2009 היום הקובע, 2030 נפטר הדייר החוזי? אנחנו טוענים שצריך לגור ברצף מ-2009 עד 2030, זה הרצף שנדרש לדייר ממשיך. לא ארבע שנים ולא שבע שנים, אלא רצף עד יום הפטירה (או הפינוי לבית אבות)".
עוד טענה עמידר בהקשר זה, כי בית משפט השלום שגה בהסתמכו על דיוני ועדת הכספים של הכנסת, הואיל ובדיוני הוועדה לא נדונה כלל סוגיית הרציפות.
עו"ד מועלם טען גם כי בהחלטות שקיבלו הוועדות המקצועיות של עמידר ומשרד השיכון לא נפלה טעות בלתי סבירה, ולכן בית המשפט מנוע מהתערבות.
עכשיו הוא גם הוסיף את הטיעון השחוק הקבוע: מלאי הדירות של עמידר מוגבל ואם החברה תעניק זכויות דיור לכל מי שאינו עמד בקריטריונים היא תפלה לרעה את אלה הממתינים בתור לקבלת זכות מגורים בדיור הציבורי.
הפולשים המושפלים
בדצמבר 2023, שופט בית משפט המחוזי בירושלים אביגדור דורות דחה את הערעור של עמידר וקבע כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט השלום, ובמיוחד בכל הקשור לנימוקיו על הניסוחים המפותלים של התיקון לחוק והוראת המעבר.
השופט דורות קבע בפסק הדין בערעור, כי "הוראת המעבר תחול על מי שהתגורר בדירה עם האבא במועד הקובע בתקופה של ארבע שנים, אך במהלך אותה תקופה של ארבע שנים, רשאי הבן הטוען לזכות להפסיק או לקטוע את המגורים המשותפים, ולשוב ולחזור לדירה, מבלי לפגוע בזכאותו להיחשב כדייר ממשיך".
השופט דחה על הסף גם את הפרשנות של נציג עמידר, לפיה דייר ממשיך חייב לגור עם אביו מ-2009 ועד למעברו לבית אבות, "כיצד ניתן לקבל עמדה פרשנית זו על רקע קיצור התקופה במהלך דיוני החקיקה משבע שנים לארבע שנים?".
בהמשך לכך לימד השופט דורות סנגוריה על אלפי טוענים לדיור המשכי, שבמשך השנים הושפלו על ידי חברות הדיור הציבוריות בסיוע משרד השיכון וזכויותיהם נרמסו. "תכלית הוראת המעבר היתה להכיר בזכויות דייר ממשיך אשר התגורר בדירה ערב שינוי החוק מבלי להחיל עליו את התיקון בחוק, הדורש זכאות אישית ועמידה בקריטריונים… המטרה היתה להתחשב במי שהתגורר בדירה במשך תקופה ממושכת… ולמנוע העברת דיירים רבים ממעמד של דיירים 'בזכות' למעמד של 'פולשים', אף שלא נקטו צעד כלשהו של פלישה".
השופט קבע כי חברת עמידר תשלם ל-מ"א הוצאות משפט בסכום של 10,000 שקלים.
