באתר "פוסטה" דווח בדיוק לפני שלוש שנים (דצמבר 2020) על כתב אישום שהוגש נגד רבקה ביטון, בת 63 מחיפה, בטענה שהחזיקה אקדח הזנקה שהוסב לירי כדורי 9 מ"מ.
האקדח נתפס בחיפוש שנערך בביתה של ביטון חודש לפני הגשת כתב האישום. השוטרים מצאו את האקדח בתוך מזוודה שהונחה על שולחן במזווה, ואילו ביטון מסרה גרסאות סותרות באשר למקור הנשק, אך שוחררה בתנאים מגבילים לאחר 19 ימים במעצר.
ב-13 באפריל האחרון, לאחר שהודתה והורשעה בהחזקת נשק, השופטת טל תדמור זמיר מבית משפט השלום בחיפה גזרה על הנאשמת עשרה חודשי מאסר בניכוי ימי מעצרה (19 ימים), כמו גם שמונה חודשי מאסר על תנאי. המשמעות: ביטון היתה אמורה לרצות מאסר של מעט יותר מתשעה חודשים מאחורי סורג ובריח.
הנאשמת לא השלימה עם ההחלטה ובאמצעות הסנגורית שלה, עו"ד תמי אולמן, הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, שדן בערעור בהרכב של שלושה שופטים – אברהים בולוס, מאזן דאוד וניצן סילמן (21 דצמבר).
עו"ד אולמן ציינה כי הוטל על הנאשמת עונש חמור תוך מתן משקל ממשי למגמת ההחמרה בענישה בעבירות נשק, והוסיפה כי היה ראוי לגזור את דינה של הנאשמת בהתאם לרף הענישה שהיה רווח עת ביצוע העבירה, ולא זה שהיה נהוג בעת מתן גזר הדין.
הסנגורית הוסיפה כי בצל גילה המבוגר יחסית – לנאשמת אין הרשעות קודמות, וראוי לתת משקל של ממש גם לחלוף הזמן מאז ביצוע העבירה.
השופט מאזן דאוד שכתב את פסק הדין בערעור ציין בהחלטתו כי "מבלי להקל ראש בחומרת מעשיה של המערערת, אני סבור כי לפנינו מקרה מיוחד שמכלול נסיבותיו מצדיק הקלה בעונשה של המערערת והמרתו לעונש של תשעה חודשי מאסר אשר יבוצעו בעבודות שירות, בפרט כאשר תקופת המאסר שנגזרה על המערערת, לאחר ניכוי ימי מעצרה תעמוד על תשעה חודשים ועשרה ימים בלבד".
השופט הוסיף כי מתקיימות "נסיבות מיוחדות המצדיקות חריגה לקולא ולו במעט ממתחם העונש ההולם שנקבע על ידי בית משפט קמא".
השופט הציע לחבריו להרכב לקבל את הערעור ולהעמיד את עונשה של הנאשמת על תשעה חודשי מאסר בפועל ללא ניכוי תקופת מעצרה, כך שתוכל לרצות את העונש בעבודות שירות.
דעתו של השופט סילמן היתה שונה: "לו תישמע דעתי, יידחה הערעור. הערכים החברתיים המוגנים בעבירות הנשק ברורים ועניינם הגנה על שלום הציבור ובטחונו האישי, זאת מתוך ראיית הפוטנציאל הקטלני – שטמון בהחזקת נשק והשימוש בו".
השופט בולוס הצטרף לעמדתו של השופט דאוד וציין בין היתר: "קיימים מקרים אף חמורים מענייננו שבהם הוטלו עונשי מאסר בעבודות שירות, זאת בקיומן של נסיבות מיוחדות ובעיקר מטעמי שיקום".
עם זאת, השופט סיפק נקודת מבט מעניינת ורחבה יותר לשיקוליו להקל עם הנאשמת – תנאי המאסר של נשים בישראל, שלדבריו מופלות ביחס לאסירים גברים. "נקודת המוצא היא כי הכל שווים בפני החוק. במהלך עשרות השנים האחרונות נעשו, ועודם נעשים, ניסיונות חשובים להטמיע שוויון מגדרי במערכות השונות, במטרה לצמצמם את ההפליה הכרונית ממנה סבלו נשים לאורך ההיסטוריה", ציין השופט, "על אף זאת, בכל הנוגע לעונשי מאסר, על פי רוב, לנשים עברייניות ישנן נסיבות ייחודיות, המבדילות אותן מגברים עבריינים, והעשויות להצדיק ענישה מקלה יותר במקרים מסוימים. הקלה זו לא מבוססת על הבחנה מגדרית אלא בשל תנאי כליאתן הקשים של נשים שכולן מרוכזות בבית הסוהר נווה תרצה. המדובר במבנה ישן שתנאי המחיה בו קשים, על אף שהסגל ושב"ס עושים כמיטב יכולתם. זאת בהשוואה לגברים המחולקים בין בתי הסוהר בהתאם למאפייניהם האישיים, לסוג העבירה שבגינה נכלאו ולאוכלוסיית האסירים בבית הסוהר".
בסופו של דבר, הוחלט להעמיד את עונשה של הנאשמת על תשעה חודשי מאסר, שירוצו בעבודות שירות במידה ותימצא מתאימה לכך.
