בית משפט השלום בחיפה זיכה לאחרונה מנהל בית ספר שהואשם בהטרדה מינית ובביצוע מעשים מגונים באחת ממזכירות בית הספר, במסגרת יחסי מרות. הפרשה התרחשה במוסד חינוך במגזר הערבי.
בכתב האישום תוארה סדרת אירועים.
נטען כי בינואר 2015, בימי חופשה בבית הספר כאשר המזכירה היתה לבדה במשרד, המנהל נכנס לחדר, קירב את פניו לפניה כשישבה, וניסה לנשק אותה על שפתיה. אך היא הרחיקה אותו בידה.
עוד נטען, כי במספר מועדים בשנים 2015-2017 המנהל פנה למזכירה בזמן העבודה ואמר לה שהוא חושק בה ורוצה לנשק אותה.
לפי הנטען, בין ספטמבר 2017 לפברואר 2018 דרש המנהל אחת לשבוע או שבועיים מהמזכירה להיכנס לכיתה ריקה, ואיים עליה שאם לא תיענה לו הוא "יתנכל לה ולילדיה, יהרוס את חייה, יעשה לה פדיחה, ילכלך על הכבוד שלה", והזכיר לה ש"הוא גבר והיא אישה" ולכן הוא "יכול לעשות הרבה" והיא צריכה להיות כנועה לרצונותיו.
התביעה טענה כי עקב הפחד שלה מהמנהל, המתלוננת צייתה לו, והנאשם היה נכנס אחריה לחדר, מחבק ומנשק.
כתב האישום הוסיף ותיאר מקרה נוסף ואחרון, שבו המנהל קרא לכאורה למזכירה למשרדו, וסימן לה לגשת לחדר של סגנית המנהל, שם יוכל לבצע את זממו. נטען שהמזכירה הלכה לחדר הסגנית שהיה ריק, והמנהל נישק אותה בשפתיה.
בתשובתו באמצעות עו"ד שמואל ברזני ועו"ד תמי אולמן, המנהל כפר במעשים המיוחסים לו וטען כי באירוע אחד הוא ראה את המזכירה בוכה ונישק אותה על הלחי או המצח כדי להרגיעה, "נשיקת דוד" ללא קשר מיני. הנאשם טען כי מדובר בתלונת שווא.
המתלוננת טענה בעדותה כי לא סיפרה לאיש על האירועים כי פחדה, אך למחרת האירוע האחרון בחדר סגנית המנהל, היא קיבלה הודעה מאיימת לטלפון. בהודעה פנה אליה אלמוני ושאל איך היתה הנשיקה של המנהל, כתב לה שהיא אשה שפלה, שהחדר מצולם ו"התמונות וההקלטות יפורסמו ויגיעו לכל המורים בבית הספר ולבעלה".
לרוע מזלה של המזכירה, בעלה החזיק בטלפון שלה וראה את ההודעות. למחרת, מרוב פחד האישה ברחה לאיסטנבול עם ילדיה בלי הבעל. רק כשהתעשתה וחזרה, הלכה למשטרה.
במהלך המשפט התברר כי במקביל להודעות המאיימות האנונימיות שקיבלה למכשיר, המזכירה קיבלה גם פנייה גלויה מסגנית המנהל, שטענה בפניה שקיבלה הקלטה מאדם לא ידוע, כאשר בהקלטה שומעים אדם אומר: "תיכנסי לשם, אני רוצה לנשק אותך".
סגנית המנהל טענה כי מחקה את ההקלטה, הקשורה לכאורה לפרשת המנהל והמזכירה, ונחקרה בעצמה באזהרה בחשד למעורבות מאחורי הקלעים בפרשה והטרדה באמצעות מתקן בזק.
התיק נגד הסגנית נסגר והיא זומנה כעדת תביעה בתיק נגד המנהל, אך בית המשפט קבע שעדותה לא אמינה ולא שופכת אור על האירועים.
העדות המכריעה בתיק היתה של המתלוננת עצמה, אשר כשלה בחקירתה הנגדית מול הסנגורים המנוסים, עו"ד אולמן ועו"ד ברזני. במהלך החקירה הנגדית, הסנגורים הגישו את הודעות המתלוננת במשטרה והצביעו על הסתירות מול עדותה בבית המשפט, ועל התפתחות גרסתה.
השופטת טל תדמור זמיר ציינה כי עדות המתלוננת היתה רצופת שינויים. בהודעה הראשונה במשטרה שמסרה ביוזמתה, סיפרה רק על אירוע אחד בו המנהל ניסה לנשק אותה, ללא מגע שפתיים. בהודעה השלישית במשטרה סיפרה על עוד מקרים ואירועים.
כמו כן צוין בהכרעת הדין, כי המתלוננת הזכירה שוב בעימות מול הנאשם רק חלק מהאירועים ולא חזרה על כולם, ובבית המשפט הוסיפה עוד פרטים שלא היו קודם בהודעותיה.
"נותר בי רושם שהעדות אינה מהימנה. גרסתה של המתלוננת התפתחה עם הזמן, והסבריה חסרי הגיון", כתבה השופטת, "אני ערה לטענת המאשימה, שלפיה בריחתה של המתלוננת לחו"ל מעידה על מצב נפשי קשה שיש בו לחזק את גרסתה, אולם במקרה זה יש לדחותה. הבריחה לא נבעה מהמעשים המיוחסים לנאשם אלא באה לאחר שהמתלוננת קיבלה הודעות איום לטלפון הנייד, בשעה שבעלה אחז בו".
כאשר הנאשם, המנהל, עלה להעיד כעד הגנה, הוא חזר על גרסתו כי נישק את המתלוננת במקרה אחד כ"ניחומים" מאחר שהיא כעסה עליו עקב החלטה שקיבל בקשר לילדיה שלמדו בבית הספר.
גם המתלוננת אישרה שהיה אירוע כזה אך טענה שהוא היה אחד מאירועים רבים בעלי אופי מיני.
השופטת תדמור זמיר כתבה בסיכום הכרעת הדין, כי הנסתר רב על הנגלה, וגם עדות הנאשם לא חפה מתהיות, "אלא שבית המשפט אינו נדרש להכריע מי משקר יותר".
השופטת כתבה: "על המאשימה מוטל הנטל להוכיח מעבר לספק סביר כי הנאשם ביצע את המעשים המיוחסים לו, והנאשם אינו צריך לשכנע מעבר לספק סביר שאינו אשם. כל שעליו לעשות הוא לעורר ספק סביר בגרסת המאשימה". במקרה זה, ציינה השופטת, הנאשם הצליח לעשות זאת באמצעות באי כוחו.
"לא שוכנעתי כי הנאשם אכן הטריד את המתלוננת מינית במשך שנים מבלי שאף אחד מעובדי בית הספר שם לב לכך, ולא שוכנעתי כי הנאשם ביצע במתלוננת מעשה מגונה", קבעה השופטת, "ככל שהנאשם אכן חיבק ונישק את המתלוננת, היה זה במטרה לנחם אותה או להרגיעה, שעה שרגשותיה גאו, ולא לשם סיפוק, גירוי או ביזוי מיני".
