בית המשפט המחוזי בחיפה דחה ערעור מס של נאשם שהוגדר כ"עבריין נמלט" לאחר שעזב את הארץ משהוגש נגדו ונגד אחיו כתב אישום על גניבת שידורי חברות הכבלים והלוויין, ומכירת שידוריהן לישראלים בחו"ל באמצעות אתר פיראטי.
הנאשם אלי עמר (38) עזב את הארץ ב-2019 ולא התייצב למשפט בגין הלבנת הון ועבירות כלכליות, לטענת הפרקליטות הוא הרוויח עם אחיו מאיר עמר כ-50 מיליון שקל במהלך שבע שנים, ממכירה פיראטית של שידורי HOT ו-YES ומגניבת זכויות יוצרים.
לאחר שההליכים בתיק הפלילי הופסקו עקב עזיבת הנאשם לרוסיה, רשות המסים הוציאה לו שומה ודרשה ממנו עשרה מיליון שקל על הכנסותיו בשנת 2015 מהאתר הפיראטי, אשר מעולם לא דווחו.
יחד עם הוצאת השומות, בית משפט אישר צווי עיקול שביקשה רשות המסים על רכושו של עמר שנתפס בישראל, ועמר הגיש ערעור מסים (אזרחי) לבית המשפט המחוזי בחיפה וביקש לדחות את שומות המס, המוטעות לטענתו, ואת העיקולים.
מס הכנסה קבע את השומה על בסיס נתוני חברת הסליקה בחו"ל של האתר הפיראטי, שסלקה כרטיסי אשראי של מנויי האתר My TV IL בסך של כ-15 מיליון שקל בשנת 2015. מתוך סכום זה הוכרו טנטטיבית הוצאות בשיעור 30 אחוז, ונקבעה הכנסה החייבת במס בסך 10.5 מיליון שקל.
כמעט מיותר לציין, שעמר לא ניהל ספרים, ושומת המס נקבעה על בסיס הראיות לכאורה שנאספו בחקירת המשטרה של היחידה לפשיעה כלכלית (יאל"כ) בלהב 433 ועל בסיס כתב האישום שהוגש.
השופטת אורית וינשטיין דחתה את בקשתו של עמר כי ההוכחות בתיק המס יתנהלו כאשר הוא יעיד בווידאו מרוסיה.
עמר טען באמצעות עו"ד דרור נאור, כי הוא אינו יכול לשוב ארצה עקב צו עיכוב יציאה שהוצא נגדו כביכול ברוסיה, עקב חובות כספיים שמקורם בסכסוך אזרחי שם.
השופטת וינשטיין קבעה כי ערעור המס יישמע – ללא שמיעת המערער עצמו. השופטת ציינה כי עמר ביקש אזרחות ברוסיה, ונמנע מלהגיע ארצה בגלל ההליך הפלילי נגדו – לכן גם לא התייצב לעדות בהליך שהוא בעצמו יזם לביטול שומת המס, אך שלח עד אחר להעיד עבורו, בניסיון לקעקע את הראיות בתיק.
בפסק הדין קבעה השופטת כי דינו של הערעור להדחות על הסף, מאחר ועמר לא עמד בדרישה לפי סעיף 194, לפיה היה עליו לשלם את המס או להפקיד ערובה בידי מס הכנסה, כתנאי סף לדיון בערעור.
מעבר לכך דחתה השופטת וינשטיין את הערעור גם לגופו של עניין.
עמר טען באמצעות עו"ד נאור כי לשומה אין בסיס, מאחר ואין לו קשר לאתר האינטרנט של השידורים הפיראטיים שכתב האישום הפלילי קשר אותו אליו. עמר הכחיש גם את הקשר לחברות קש בפנמה, אשר הוקמו על ידו באמצעות עורכת דין מקומית כדי לקלוט את תקבולי האתר מחברות הסליקה שבאמצעותן התבצעה הגבייה מהמנויים, כדי להרחיק את הכסף מישראל.
עמר ביקש להפריד אותו מ"האישיות המשפטית" של החברות וטען כי התקבולים לא הגיעו לכיסיו.
השופטת וינשטיין קבעה כי הראיות שנאספו בחקירה הפלילית מגבשות כנדרש את היותו של עמר בעל השליטה בחברות, באתר ובכספים, וכי הוא לא הפריך ראיות אלה. "ממכלול הראיות שהציג המשיב (פקיד שומה), עולה כי המערער הוא זה שהיה בעל השליטה בחברות הפנמיות, והוא זה שהכווין את פעילותן על-פי רצונו", כתבה השופטת. "החברות הפנמיות היו למעשה חברות קש, ולא הוקמו לשום מטרה מלבד לצורך קבלת הכספים בגין פעילות אתר האינטרנט, אשר נוהלה ונשלטה על ידי המערער, וכספים אלו הוזרמו לכיסו של המערער… כל הכנסה שהתקבלה בחשבונות הבנק של החברות הפנמיות הייתה למטרה אחת ויחידה – על מנת לחמוק מתשלום מס בישראל. אי לכך, אין לאפשר למערער להסתתר מאחורי האישיות המשפטית הנפרדת של החברות הפנמיות. קבלת טענת המערער תתמרץ ותעודד התחמקות ממס בדרכים בלתי לגיטימיות".
השופטת הוסיפה כי פקיד השומה ביסס היטב את השומות על הראיות שנאספו כאמור בחקירת המשטרה, ובהן עדות העו"ד מפנמה שרשמה את החברות, עדות בעל חברה מחו"ל שסלקה את כרטיסי האשראי באתר, ועדות עובד ואיש טכני של עמר בישראל שהפעיל את מרכז השידורים הפיראטי הראשון שהוקם בדירה בנהריה.
בפני השופטת היו גם הראיות החפציות שאספה המשטרה, ובהן חוזה שכירות עליו חתם עמר ביחס לדירת שידור נוספת שהופעלה מקריית מוצקין וממנה יצאו השידורים לכל העולם, די-אן-איי של עמר שנמצא בדירה ואף צילומי אבטחה בהם הוא נראה מתקין ציוד.
השופטת ציינה כי גם בחירתו של עמר לשתוק בחקירותיו במשטרה, עומדת לו לרועץ גם בתיק המס. "הגם שזכות השתיקה היא זכות קנויה לחשוד – עדיין יש לתת לשימוש בה משקל".
כמו כן אמרה השופטת כי בתיק זה שבו עמר למעשה "תובע" את רשות המסים – נטל הראיה והשכנוע מונח על כתפיו, בשונה מהתיק הפלילי שבו הוא נאשם והנטל מונח על כתפי המדינה.
עוד קבעה השופטת, כי רשות המסים צלחה את המבחן הראייתי באמצעות "הראיות המנהליות" שהציגה מחומרי החקירה, אף שראיות אלה לא הוכחו בתיק הפלילי כי הנאשם ברח מהארץ. השופטת חידדה כי בקביעת שומת מס, הרשות רשאית להשתמש אף בראיות שאינן קבילות בהליך פלילי או אזרחי – כולל עדות שמועה, ובלבד שראיות אלה הן "בעלות ערך ראייתי סביר".
בסיכום פסק הדין, נקבע כי המערער שלא ניהל ספרים ולא הגיש דוחות, "כלל לא הרים את הנטל המונח על כתפיו" לשכנע כי שומת המס אינה סבירה. נקבע כי רשות המסים רשאית לממש את העיקולים והרכוש שתפסה לצורך גביית חוב המס. עמר חוייב גם בהוצאות משפט של 55 אלף שקל.
מס הכנסה יוצג על ידי עו"ד ריצ'ארד סאלח מפרקליטות מחוז חיפה (אזרחי).
יצוין כי התיק הפלילי נגד אחיו של אלי, מאיר עמר, שנטען כי היה שותף למיזם השידורים, ממשיך להתנהל אך הועבר לבית משפט השלום בתל אביב ומאיר מוגדר כנאשם משני, בעוד שאלי הנאשם העיקרי נמצא בחו"ל.
